ככל שמועד הבחירות מתקרב, פעילים חברתיים בחברה הערבית מנסים לעודד את ההשתתפות בהצבעה, על רקע אווירה ציבורית עכורה ותחושות של אכזבה וניכור מהמערכת הפוליטית. לדבריהם, המציאות הפוליטית והחברתית בשנים האחרונות מרחיקה חלק מהציבור מהקלפיות, אך אצל אחרים היא דווקא מעוררת רצון להשפיע.

"הממשלה הנוכחית הפקירה את החברה הערבית באופן כל כך גלוי, והחברה הערבית סבלה מאוד", אומרת סונדוס ענבתאווי, פעילה בתנועת "עומדים יחד". לדבריה, למדיניות הממשלה הייתה השפעה כפולה ואף סותרת על הנכונות להשתתף בבחירות. "יש הרבה אנשים שלא רוצים לצאת להצביע, בגלל הדיכוי שהם חווים. בתקופה הזאת, זה השתנה, הדיכוי מעודד את הרצון לצאת ולהצביע".

ענבתאווי מצביעה על הפשיעה המשתוללת, האווירה הציבורית, פסילתו של סאמי אבו שחאדה מהתמודדות בבחירות והתבטאויות של פוליטיקאים יהודים כגורמים המדכאים את הרצון להצביע. עם זאת, היא סבורה שאין להשלים עם המצב. "אנחנו, כחברה ערבית, לא צריכים לקבל את המצב הזה כגזירת גורל. החברה הערבית מאוד מאוכזבת, וסובלת. הגיע הזמן שניקח אחריות כחברה הערבית על העתיד שלנו. הכלי שיש לנו בידיים הוא להצביע ולקחת חלק בעיצוב העתיד".

אלא שהנחישות של ענבתאווי נתקלת לא פעם בניכור מצד צעירים ערבים. "יש הרבה צעירים שאומרים, 'לא טוב לנו במדינה, ולא מעניין אותנו עכשיו להצביע". לאחר עשרות שיחות ומפגשים, היא סבורה שההתמודדות עם חוסר האמון מחייבת עבודה עמוקה ומתמשכת, שאינה מסתכמת בתקופת הבחירות.

"צריך להשקיע בחינוך פוליטי, כדי שיבינו עד כמה חשוב שהם ייצאו להצביע. אני חושבת שיש הרבה צעירים שצריכים את זה. צעירים, שמצביעים בפעם הראשונה, אם הם לא מקבלים בבית חינוך פוליטי, הם, כנראה, לא ייצאו להצביע".

"אף אחד לא מקבל אותנו"

"הצעירים איבדו אמון במערכות המדינה'", אומר סלימאן אל-עאמור, מנכ"ל שותף בארגון אג'יק. לדבריו, כ-250 אלף צעירים ערבים צפויים להצביע בפעם הראשונה או השנייה. הוא מתוסכל מכך שהמערכת הפוליטית אינה מציעה להם מענה מספק לצורכיהם ולשאיפותיהם.

"אף פוליטיקאי לא מכוון להם תוכנית. לא משדר להם, שיש לו תוכנית בשבילם, תכניות הכוון תעסוקתי, הכוון אקדמי, תכניות למיגור הפשיעה והאלימות".

לתחושת ההתעלמות מצטרפת, לדבריו, גם ההדרה מהאפשרות להשתתף בשלטון. "הצעירים אומרים, 'הפוליטיקאים של השמאל והמרכז לא רוצים אותנו בממשלה, לא משנה אם נצביע דמוקרטים או נצביע משותפת, או רע"מ. לא משנה מה נעשה, אף אחד לא מקבל אותנו".

גם הדרך לקלפי היא מכשול

לצד חוסר האמון במערכת הפוליטית, אל-עאמור מצביע על קשיים מעשיים שמונעים מתושבים לממש את זכות ההצבעה, בייחוד בכפרים הלא מוכרים בנגב. "אין קלפי נגישה, אין תחבורה ציבורית. ציבור גדול שלא מצביע אלו הן נשים בכפרים הלא מוכרים כי אין נגישות".

עבור חלק מהתושבים, ההגעה לקלפי כרוכה בוויתור על שעות עבודה או על זמן המוקדש לטיפול בבית ובמשפחה. הקשיים היומיומיים מציבים את ההצבעה במקום נמוך בסדר העדיפויות, במיוחד כשממילא אין אמון ביכולתה לחולל שינוי. "יש ניתוח של מציאות בניהול סיכונים וניהול מורכבויות. הטענה היא שהבחירות לא עזרו בעבר, לא עזרו בהווה, וכנראה לא יעזרו גם בעתיד".

תושבי הכפרים הלא מוכרים משויכים לקלפיות לפי השתייכותם השבטית, גם כאשר הקלפי נמצאת במרחק רב ממקום מגוריהם. אל-עאמור סבור שמדובר בבעיה שהיה צורך לטפל בה זמן רב לפני הבחירות. "זה צריך להשתנות", הוא אומר. "העבודה הזאת הייתה צריכה להיות לפני שנתיים ושלוש. עכשיו זה מאוחר מדי".

אך תחושת הניכור שעליה הוא מדבר אינה נובעת רק מהיעדר נגישות או מהזנחה מתמשכת. אל-עאמור מתקומם גם נגד הטענה שלפיה, בעקבות אירועי 7 באוקטובר, לא ניתן לשתף מפלגה ערבית בקואליציה. לדבריו, הטענה הזאת מקוממת במיוחד לנוכח המחיר ששילמו אזרחים ערבים במלחמה והמאמצים שנעשו לשמור על החיים המשותפים.

"איך קשורה החברה הערבית לשבעה אוקטובר? אנחנו עשינו את השבעה באוקטובר? אנחנו תכננו את השבעה באוקטובר? אנחנו שילמנו מחיר בנרצחים, בחטופים ובפצועים. בדואים סיכנו את חייהם והלכו להציל יהודים. מי שנפגע מטילים של חמאס ואיראן הם תושבי הכפרים. המנהיגות הפוליטית עבדה שעות נוספות, כדי להרגיע את המצב והצליחה. כולנו רצינו להתחיל להיות חברה משותפת מהמקום של אחריות ושותפות. זה מטריף את הצעירים. איך אחרי עבודה כל כך טובה במשבר הכי גדול של המדינה, מתייחסים אלינו בצורה כזאת?".

למרות הביקורת החריפה, אל-עאמור מדגיש כי הדרך להתמודד עם המציאות הפוליטית עדיין עוברת בקלפי. "ההתמודדות היחידה שלהם זה דרך הבחירות", הוא אומר, אך מסייג: "זה לא בחירה בין טוב ורע, זה לא בחירה בין טוב לטוב מאוד, זו בחירה בין גרוע לפחות גרוע".

"זה הכלי הדמוקרטי במדינה, בעזרתו מחליפים ממשלה. זה הדבר היחידי שעוד נשאר לנו, שהקול הערבי והקול היהודי שווים. זו הדרך היחידה, להשפיע על המצב. הדרישה עכשיו היא בעיקר מעצמנו, 'קום ועשה מעשה, קום וקח אחריות".