ישראל יכולה להשתלב באופן מרכזי בתעשיית ההיתוך הגרעיני העולמית, כך לפי דו"ח של אגף תכנון מדיניות ואסטרטגיה ויחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה שפורסם היום (חמישי). לפי הדו"ח, שנערך בידי ד"ר שחר דולב ושרון חצור, לישראל יתרונות בתחומי הלייזר, תדרי רדיו, חומרים מתקדמים בינה מלאכותית רובוטיקה ואלקטרוניקת הספק שיכולים להיות משמעותיים בפיתוח ומחקר של היתוך גרעיני. הכותבים מציעים שלושה מסלולי השקעה, מהרחבת הפעילות הקיימת ועד תוכנית לאומית בהיקף של 1–2 מיליארד שקלים.
"מניתוח המגמות בתחום, התפתחות הטכנולוגיה והיתרונות היחסיים של ישראל", כתב דולב על הדו"ח, "נראה שאנחנו עומדים על סיפה של הזדמנות אסטרטגית יוצאת דופן: להשתלב כבר היום במרוץ העולמי לפיתוח ההיתוך הגרעיני, לתפוס מקום משמעותי בשרשרת הערך העולמית של התחום ולמצב את ישראל כמעצמה טכנולוגית מובילה בו".
היתוך גרעיני נחשב לאחד האתגרים הטכנולוגיים הגדולים בעולם האנרגיה. בתהליך מתמזגים איזוטופים של מימן ליצירת הליום, תוך שחרור כמות עצומה של אנרגיה. בניגוד לביקוע גרעיני, כורי היתוך אינם מבוססים על תגובת שרשרת של חומר בקיע. בנוסף, התהליך אינו פולט גזי חממה בעת הפקת האנרגיה ואינו מייצר פסולת גרעינית ארוכת חיים בהיקפים ובמאפיינים של כורי ביקוע. על פי הידע התיאורטתי בנושא לאורך עשרות שנים, רק בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ביישומים הפרקטיים של הטכנולוגיה.
חלקים רבים ממערכות ייצור גרעיניות יכולות להיות מיוצרות כבר היום בישראל (מתוך המצגת הנלווית)
בדו"ח מפורטים יתרונות טכנולוגיים, כלכליים ודיפלומטיים עבור ישראל, שמוגדרת כבעלת פוטנציאל לא ממומש בתחום האנרגיה הגרעינית, בשל שילוב של חוקרים מובילים בפיזיקה ובכימיה, תעשיות לייזר, אופטיקה וחומרים מתקדמות, וחברות שמחזיקות בידע חשוב, כדוגמת fusionmantle, שמפתחת טכנולוגיות למעגל הדלק. לישראל יש גם מאיץ חלקיקים SARAF במתקן שורק.
על פי הדו"ח, בישראל קיים מחסור בתשתיות ומתקנים הכרחיים, כגון כורים מתקדמים לאנרגיה. כמו כן באקדמיה אין מסלולים לתארים מתקדמים בתחומים חיוניים לייצור אנרגיה גרעינית, כדוגמת פלזמה והיתוך. ישראל גם סובלת מצווארי בקבוק כשמדובר ביבוא חומרים חיוניים, כמו ליטיום מועשר וטריטיום בכמויות גדולות.
התרחיש השמרני, התרחיש השאפתני והתרחיש המומלץ
התרחיש השמרני ביותר שמוצג בדו"ח מתאר הקמה של מכון היתוך, בהשקעה של כ-50 עד 100 מיליון שקל במהלך תקופה של שלוש-חמש שנים. על פי תרחיש הזה, יקומו רק תשתיות בסיסיות ומקודם מחקר מוגבל בהיקפו. החיסרון העיקרי של תרחיש זה: הוא לא מספיק כדי להפוך את ישראל למובילה בתחום, ואינו פותר את בעיית צווארי הבקבוק.
התרחיש השאפתני ביותר כולל תוכנית לאומית מסיבית והסטת משאבים רבים כדי להפוך את ישראל למובילה בתחום ייצור האנרגיה הגרעינית. התרחיש הזה דורש הקמה של כמה מתקנים כגון מעבדה ייעודית לדלקי היתוך ומתקן הדגמה מתקדם, ויכולות של מחשוב ביצועים גבוהים (High-performance computing) לטובת חקר פלזמה. בנוסף, כוללת התוכנית השקעות מסיביות בהשכלה ובמחקר וביצירת מסלול מהיר ויעיל להכשרת מאות הנדסאים מתקדמים בתחום. על פי התרחיש הזה ישראל תצטרך להשקיע 1-2 מיליארד שקל בתשתיות, לא כולל מתקן ההדגמה שעלול לעלות עד חמש מיליארד שקל.
התרחיש המומלץ כולל מאמץ להשגת מטרות ממוקדות במטרה לפתוח את צווארי בקבוק, ולייצר אקוסיסטם של שותפויות בין השוק למדינה שיקדמו אותה לכיוון של השוק העולמי.
התרחיש כולל סדרה של פעולות ממוקדות:
- פיתוח כמה שיתופי פעולה שמחברים בין מעבדות לאומיות, תעשיות בטחוניות, מוסדות אקדמיים וחברות עסקיות.
- שדרוג תשתיות נקודתי. במיוחד שדרוג מתקן SARAF בשורק והנגשתו לגופים ישראליים ובינלאומיים כקרקע למחקר.
- מימון חברות טכנולוגיות מבוסס אבני דרך.
- הכשרת הון אנושי: הכשרתם של מומחים רבים בתארים גבוהים בעלי חשיבות.
- רגולציה: יצירת מסגרת רגולטורית שתאפשר ניסויים בהיתוך בהיקף נרחב אך בטוח.
עלות תרחיש זה מוערכת בחצי מיליארד-מילארד שקל על פני חמש-שבע שנים. הדו"ח ממליץ לאמץ את המודל זה כברירת המחדל להמשך העבודה. במשרד האנרגיה הביעו תקווה שהמדינה תבחר לקבל את המלצות הדו"ח בהקדם: "ללא פעולה ממשלתית בשנים הקרובות, עלולה ישראל להחמיץ את השלב שבו מתעצבות שרשראות האספקה העולמיות ולהתקשות להשתלב בהן בשלב מאוחר יותר".