את אולם בית הכנסת 'אוהל יצחק' ברחובות מילאו כמה עשרות אנשים, חלקם דתיים וחלקם לא. בסיום תפילת הערבית והמנחה, הנשים והגברים התיישבו יחד, לטקס זיכרון לאירוע שבעקבותיו הוקם בית הכנסת: "לפני 31 שנים", אמר מנחה הטקס, "נרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, על ידי בן עוולה שהוציא את עצמו מכלל ישראל".

אוהל יצחק הוא בית כנסת אורתודוכסי, שהוקם על ידי ד"ר גדי גבריהו כשנה וחצי לאחר הרצח. ככל הנראה, זהו בית הכנסת היחיד בעולם שקרוי על שם רבין. הטקס שנערך בו בחמישי, מוצאי יום הזיכרון, חשף פנים של ציונות דתית דמוקרטית, הומניסטית, הפוכה מההקצנה השלטת במפלגות ובכלי התקשורת של המגזר הסרוג. לצערי, הם כנראה לא הרוב. לשמחתי, הם מציבים אלטרנטיבה רעיונית וערכית לזרמים החשוכים שמציפים את ישראל, שאז, וגם היום, הכשירו אלימות פוליטית ולאומנית בשם היהדות.

באוהל יצחק זוכרים את רצח רבין, ובניגוד לרוב מערכת החינוך בישראל, דורשים שהזיכרון יהיה חי. "התכנסנו כדי לעצור לרגע את שגרת החיים ולחשו על המשמעות של הרצח עבורנו כחברה וכבני אדם", אמר יו"ר קהילת בית הכנסת, קובי אדוו, "אנחנו כאן כדי לזכור ולחשוב מה אנחנו יכולים לקחת מהיום הזה לחיינו שלנו". הוא הזכיר את הציווי "היה אוהב שלום ורודף שלום" – וחידד שאלו שני דברים שונים: אהבת שלום היא רגש, בעוד רדיפת שלום היא מחויבות לפעולה. "לא לחכות שמישהו אחר יתקן את החברה שלנו, אלא להתחיל בעצמנו, בבית, במשפחה, בקהילה".

בית הכנסת עצמו הוא דוגמה לכך. המנחה הדגיש שקהילת בית הכנסת מגוונת בדעותיה הפוליטיות, אבל "גם ברי פלוגתא אידאולוגיים מוצאים כאן מקום להביע את סלידתם מהרצח המתועב הזה".

הגיל הממוצע באולם היה מבוגר יחסית. הוא כלל גם אנשים שהכירו את רבין אישית, כמו ראש עיריית רחובות לשעבר יעקב סנדלר, שסיפר איך רבין, לאחר שהיה ראש ממשלה בפעם הראשונה, הגיע לבדו לשווייץ, בלי מלווים וגינונים דיפלומטיים, איך ביטל הסכם בין העבודה לליכוד שחילק גזרות בבחירות המוניציפליות ואמר שהוא "שונא קומבינות", ואיך כשרבין בא לחגוג איתו את ניצחונו בבחירות המקומיות ונשאל מה הוא רוצה לשתות, אמר "כולם אומרים שאני שיכור, אז תביא לי ויסקי".

"אני רוצה ללמוד שלום לזכרו"

הרב פרופ' נפתלי רוטנברג, רב היישוב הר אדר, התייחס למורשת השלום של רבין. "מה אנחנו צריכים לזכור ממנו, את הניצחון בששת הימים, או את השלום שלא צלח?", שאל, "אני רוצה ללמוד שלום לזכרו. אנחנו חיים בדיסוננס. השלום הוא נושא מרכזי בכל תפילה. אבל בימינו אנשים מגיעים לבית הכנסת עם כלי מלחמה ומכשיר קשר בשבת. בתפילה נאמר 'יהי רצון מלפניך שתשים שלום בינינו ובין כל עמך בית ישראל', והחפץ חיים אומר 'בכל מקום שהשלום מצוי, שם יראת שמיים מצויה', ולהיפך."

"האם המלחמה מרחיקה אותנו מיראת שמיים?", שאל הרב, "בעבר כלי נשק היו קישוט לגברים, וגם במשנה נאמר שאין להפוך את המלחמה לערך, גם כשזו מלחמת אין ברירה. התורה מדגישה שאין להסתפק בהצדקת הקיום בלבד. מקור הערכים מגיע מהסלידה מהמלחמה וחתירה לשלום. גם דוד המלך רצה לבנות את בית המקדש, אבל ה' אומר לו שהוא שפך הרבה דם במלחמות ושבנו, שלמה, יעשה זאת. זו עמדה חינוכית מובהקת. גם בשגרת מלחמה, לא מפסיקים לחנך לשלום".

"העיסוק היומיומי בשלום חייב להיות של כל אחד", אמר הרב רוטנברג, "לא 'מחנה שלום', כי מה עם מי שמחוץ למחנה? כך גם עם הדמוקרטיה. לא צריך 'מחנה דמוקרטי', כי אם זכויות אדם הן עניין פוליטי, זו הקרקע להפרתן".

לרב רוטנברג היה חשוב לפרק כמה קלישאות נפוצות על מחלוקת ואחדות. "אומרים שמעולם לא היה שסע גדול כל כך בישראל", אמר, "באמת? בבית הכנסת על שם רבין אומרים את זה? אומרים גם 'כוחנו באחדותנו', אבל זו אמירה שמעולם לא עמדה במבחן המציאות. אל תתפתו לקנות את הסיסמה הזו. ראשית כי זה מעולם לא קרה ולא יקרה. ושנית כי העיקר הוא שנפתח מסגרת שהשונים יכולים לחיות ביחד ולקיים מדינה מתפקדת. לא פחות ולא יותר. במישור השני צריך לכבד כל אדם, מכל קבוצה. אני שומע על אנשים שלא קונים אצל אנשים בקבוצה אחרת, אפילו בתוך משפחות לא מדברים".

גם ראש עיריית רחובות, מתן דיל, דיבר בגנות הכמיהה לאחדות מזויפת, והזכיר את סיפור מגדל בבל שסופר בפרשת השבוע שעבר. "אחדות צריכה להיות למען מטרה חיובית", הוא אמר, "והיא לא צריכה לבטל את השוני בין אנשים וקבוצות". חברת מועצת העיר איטל בציר אלשיך ציטטה את רבן גמליאל שאמר שעל שלושה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום. לדבריה, "אני רוצה שהילדים שלי יגדלו למדינה שהערכים האלה עומדים במרכז שלה".

נכדתה של רחל רבין: "היא כעסה שלא שמעו לאזהרות שלה"

מיה ולנטיין, נכדתה של רחל רבין (אחותו של יצחק, שנפטרה לאחרונה), סיפרה על מערכת היחסים בין האחים, שמתוארת בספר שהוציאה לאור לאחרונה (רחל רבין, הוצאת כרמל). "יצחק היה מבוגר בשלוש שנים מרחל, וכשהיו ילדים הוא שמר עליה בזמן שהוריהם נעדרו רבות מהבית. גם כשגדלה והיתה ממקימי קיבוץ מנרה שעל גבול לבנון, הרגישה שהוא שומר עליה בתפקידים הביטחוניים שמילא. הם היו בקשר קרוב, שכלל שיחת טלפון בכל שבת".

אבל בכהונה השנייה שלו כראש ממשלה, המצב התהפך: ההפגנות האלימות וההסתה נגד רבין הפכו את רחל להיות מי ששומרת על אחיה. מול אדישות מהסביבה הפוליטית והחברתית שלה, וגם מצד רבין עצמו, רחל הרגישה שהפעם היא זו שצריכה לשמור על אחיה: היא פנתה לבנה, יפתח, שהיה מראשי שלום עכשיו, למזכ"ל התנועה הקיבוצית, ולחיים גורי, התריעה שחייו של אחיה בסכנה, וביקשה מהם לפעול – להקיף אותו פיזית באנשים שמזדהים איתו, לתת לו גב. הם לא שמעו לה.

"היא מאוד התגעגעה אליו, אבל היה בה גם הרבה כעס", אמרה ולנטיין, "לה וליצחק היה זיכרון פנומנלי, והזיכרון הוא אחד הכלים החזקים שלנו בעם היהודי. גם כשהזיכרונות האישיים ייעלמו, נצטרך לזכור שלא ידענו לשאת מחלוקת".

רננה רז, תלמידת בית הספר התיכון פלך בירושלים, דיברה על האיסור החמור למרוד במלכות. "רבי חנינא אמר שחשוב להתפלל לשלומה של מלכות, אחרת איש את רעהו חיים בלעו", אמרה, "כשהוא אמר את זה, הרומאים שלטו בארץ, ולא היו כל כך טובים ליהודים. הכי קל להתפלל לשלומה של מלכות כשהיא טובה. אבל מה עושים כשהיא לא טובה? ישעיהו ליבוביץ' מתייחס לציווי הזה ואומר שאם אדם לא מסתדר עם השלטון, הוא צריך לפנות למלכות שמיים".

אחיו של נחשון וקסמן: "כשהוריי קמו מהשבעה, רבין הזמין אותם לחתימת השלום עם ירדן"

חיים וקסמן, אחיו של נחשון וקסמן ז"ל שנחטף על ידי חמאס ב-1994 ונהרג במהלך ניסיון חילוץ, הוא חבר בקהילת בית הכנסת. הוא עלה לבמה וסיפר על הקשר המיוחד של יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון בזמן החטיפה והחילוץ, עם המשפחה. "יום הזיכרון ליצחק רבין הוא יום אחרי יום הזיכרון לאח שלי, ולסרן ניר פורז מסיירת מטכ"ל שנפל במהלך ניסיון החילוץ", סיפר, "במוצאי שבת קברנו את נחשון, ושנה אחר כך, במוצאי שבת, יצחק רבין נרצח".

"במוצ"ש ההוא, רבין והרמטכ"ל אהוד ברק הגיעו אלינו הביתה. אבא שלי ביקש מכולם לצאת, נשאר עם רבין לבד ודיבר איתו. אני לא יודע מה נאמר שם, אבל אבא שלי אף פעם לא דיבר עליו רעות. מאז רבין התקשר אלינו כל ערב שבת, עד שנרצח". אבל הקשר הזה לא נגמר שם. "כשאמא שלי נפטרה לפני שנה וחצי, הגענו לבית לאסוף את הדברים, ומצאנו הזמנה לטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן. הטקס הזה היה כמה ימים אחרי שקמנו מהשבעה, ורבין הזמין אותם להיות בטקס. כששאלו את אבא שלי למה הוא בא לאירוע כזה מיד אחרי שהבן שלו נפל, הוא אמר 'דווקא בגלל שאיבדתי את הבן שלי, אני רוצה למנוע מהורים אחרים לחוות את הגיהנום והשכול שכולנו עוברים".

"גילינו גם שאחרי הרצח ההורים שלי פנו לפרופ' בנימין איש שלום, שהקים את בית מורשה (מרכז חינוכי לזהות יהודית – א"צ), וביקשו ממנו לסייע להם להקים את 'מכון נחשון וקסמן לסובלנות'. איש שלום גייס את הרב חיים דרוקמן מהציונות הדתית ואת חבר הכנסת יאיר צבן ממרצ, הם נפגשו ודיברו במשך שנתיים, וב-1997 פרסמו מסמך עקרונות שעליו חתמו ראש הממשלה של אז, בנימין נתניהו, וראש האופוזיציה אהוד ברק".

וקסמן מצטט מתוך המסמך: "בימים אלה, לאחר ציון יום הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין בידי מתנקש, והירצחו של נחשון וקסמן, אנו מבקשים להיענות לרחשי הלב של רוב הציבור היהודי בארץ ובתפוצות", נאמר במסמך, "יש לחתור לגיבוש הסכמה לאומית רחבה שתביא לשלום בתוך עם ישראל ותצמצם את סכנת האלימות".

וקסמן סיפר שרק שנתיים או שלוש לאחר רצח אחיו, הוא הבין שפרשת השבוע ביום שבו נרצח היא פרשת לך לך, שבה לוט, אחיינו של אברהם, נחטף, ואברהם מוביל חבורה של בני משפחתו ועבדיו לחלץ אותו. "בגמרא יש ביקורת על אברהם, מדוע הוא מפסיק את לימוד התורה ומסכן את אנשיו בשביל מבצע שאולי לא יחזרו ממנו בחיים, כשהוא האדם שנבחר להוביל את האמונה בה' בעולם? אבל הרש"ר הירש אומר שהדעה הזו לא מקובלת עליו, ושזו הייתה מצווה".

מדברים מהלב על מה שחשוב באמת

השיח בבית כנסת רבין כל כך אחר מזה שהשתרש על רבין בזמן שחלף מאז הרצח – מהשטחה שמתמקדת בקונצנזוס על שירותו הצבאי, דרך קונספירציות שקורצות להצדקת הרצח, ועד לסיסמאות שטוחות על אחדות. באולם התפילה שברחוב החפץ חיים ברחובות דיברו מהלב על מה שחשוב באמת, בלי הנחות. גם אם הם מיעוט, זה מעורר תקווה.