כמו כל אזרחי ישראל, גם הבדואים בנגב יידרשו ביום שלישי הקרוב לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע בבחירות. אך בפני רבים מהם ניצב מכשול גאוגרפי בדרכם להצביע. ישנם 169,948 בדואים בעלי זכות הצבעה בנגב. הם יצביעו ב-266 קלפיות הממוקמות ב-92 אתרי הצבעה. רק 97 קלפיות מתוכן נגישות. בממוצע, כ-640 בוחרים לקלפי.

מבט מעמיק במפת הקלפיות מגלה כי ישנם מצביעים הנדרשים לנסוע מרחקים ארוכים על מנת להצביע. על פי חישובי מרכז 'נגביה', המרחק החציוני לקלפי לתושבי היישובים המוכרים הוא 0.5 ק"מ בקו אווירי. לעומת זאת, לתושבי הכפרים הלא מוכרים המרחק החציוני הוא 3 ק"מ בקו אווירי.

רוב המשיבים מהכפרים הלא מוכרים נדרשו להצביע מחוץ ליישובם

חלק מתושבי הכפרים נחל אריכא ונחל חווה, הסמוכים למצפה רמון, נדרשים לנסוע להצביע בקלפיות בשגב שלום, מרחק של כ-60 ק"מ בקו אווירי ועד 75 ק"מ בדרכים. רוב תושבי אלפוח'ארי, פחות מק"מ מדרום ללהבים, נשלחים להצביע בקסר א-סיר ובאבו קרינאת שליד דימונה, מרחק של 35–40 ק"מ בקו אווירי ועד 50 ק"מ בדרכים.

בשאלון מקוון שערך 'מרכז נגביה מבית פורום דו-קיום בנגב' השתתפו 154 תושבים, מתוכם 32 מתגוררים בכפרים לא מוכרים.

על פי השאלון, 90% מהמשיבים מהכפרים הלא מוכרים שובצו ב-2022 לקלפי ביישוב אחר, זאת לעומת 2% ביישובים המוכרים. 67% מתושבי הכפרים הלא מוכרים נסעו יותר מ-20 דקות לכל כיוון, לעומת 4% ביישובים המוכרים.

אמנם ביום הבחירות הנסיעה בתחבורה הציבורית היא בחינם, אך מיעוט הקווים בנגב יצר מצב שבו 41% מתושבי הכפרים הלא מוכרים שילמו על ההגעה (לעומת 9% בעיירות).

60% מהמצביעים בכפרים הלא מוכרים אף לא קיבלו הודעה לבוחר, לעומת 22% ביישובים המוכרים.

שיוך לקלפי לפי מוצא שבטי ולא לפי מקום המגורים

שורש הבעיה נעוץ בכך שלתושבי הכפרים הלא מוכרים אין כתובת מוכרת במשרד הפנים. הפתרון שנמצא הוא שיוך האדם לקלפי על פי מוצאו השבטי ולא לפי המרחק ממקום מגוריו הידוע, אך אינו מוכר. 61% מתושבי הכפרים הלא מוכרים אמרו בשאלון כי קלפי בכפר תגדיל את הסיכוי שיצביעו.

אחד הפתרונות שהוצעו הוא מיקום קלפיות במוסדות חינוך שמפעיל משרד החינוך ומשרתים את ילדי הכפרים הלא מוכרים, או במרכזי שירות המספקים שירותי בריאות ורווחה לתושבי הכפרים הלא מוכרים, אך שני פתרונות אלו לא קודמו.