מערכת החינוך תופסת מקום מרכזי בקמפיינים של מפלגות רבות במערכת הבחירות הנוכחית. חלק מהסוגיות חוזרות במצעיהן של מפלגות מכל קצות הקשת הפוליטית, או לפחות בקרב מפלגות גוש השינוי, אך הפתרונות שהן מציעות שונים זה מזה. סוגיות אחרות משקפות את סדר היום של הציבור שכל מפלגה מבקשת לייצג, או את מדיניותו של שר החינוך המכהן, יואב קיש מהליכוד.

מה מציעות המפלגות לשנות במערכת החינוך, והיכן עוברות המחלוקות ביניהן? סקירת המצעים, הראיונות לכלי התקשורת ולפודקאסטים והדברים שנאמרו בפאנלים ובכנסי חינוך בחודשים האחרונים מציגה את עמדותיהן בשבע סוגיות מרכזיות.

ביזור מערכת החינוך: מי ינהל את בתי הספר?

הרעיון לבזר את מערכת החינוך מופיע במצעיהן של כל מפלגות גוש השינוי, וגם בכמה ממצעי מפלגות הימין. כיום, האחריות הפדגוגית, התקציבית והניהולית לגני הילדים ולבתי הספר היסודיים נתונה במידה רבה בידי המדינה, והיא גם המעסיקה של עובדי ההוראה. משמעות הביזור היא העברת חלק מהסמכויות האלה לרשויות המקומיות או לבתי הספר עצמם.

בחטיבות הביניים ובתיכונים כבר קיימים מודלים מסוימים של ביזור: חלק מסמכויות התקצוב והניהול הפדגוגי מצויות בידי הרשויות המקומיות ורשתות החינוך, המעסיקות עובדי הוראה בכפוף להסכמי שכר ארציים. לכן השאלה המרכזית אינה רק אילו מפלגות תומכות בביזור, אלא אילו סמכויות הן מבקשות להעביר ולידי מי.

בקצה אחד של הקשת נמצאות הציונות הדתית, עמך ישראל והמפלגה הכלכלית. במצעיהן ניתן למצוא התייחסות לביזור סמכויות ההעסקה של עובדי ההוראה, ובפרט להרחבת הגמישות בפיטוריהם. את הגישה הזאת המחיש יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', שכיהן כשר האוצר בממשלה היוצאת, בראיון שפורסם בחשבון ה-X שלו:

"אני חושב שלא יהיה מנוס מלסגור את המערכת ולפתוח מחדש. החלטות רבות מידי מתקבלות על ידי המטה המרכזי, וזה בכלל נוגד את ההיגיון הבסיסי של קבלת החלטות במדעי המדינה, שהוא שככל שמנהל רחוק יותר מהשטח עליו הוא אחראי כך הוא בוחר בחירות שגויות. אני רוצה לפתוח את אזורי הרישום, ושלי כהורה תהיה את היכולת לבחור בית הספר, ושמנהל בית הספר יקבל את הכלים והגמישות בשביל להילחם עליי. למנהל בית הספר צריכה להיות היכולת להעסיק ולפטר מורים, ולהעסיק בחוזים אישיים. עם חוזים אישיים אפשר מחר בבוקר להגדיל את השכר ב-30%".

לצד הרחבת סמכויות המנהלים, סמוטריץ' מבקש אפוא גם לפתוח את אזורי הרישום ולאפשר להורים חופש בחירה רחב יותר בין בתי הספר. במפלגת ביחד מבקשים להתחיל את הביזור בשינוי שיטת התקצוב, לצד העברת סמכויות תקציביות ופדגוגיות למנהלי בתי הספר. בכנס "בוחרים חינוך", שערך בשבוע שעבר פורום של ארגונים הפועלים בתחום החינוך, הסבירה מירב כהן מביחד את ההיגיון שמאחורי ההצעה:

"הרפורמה הזאת היא קצת להתעסק בצינורות של המערכת. אני באה להיות אינסטלטורית. אז צינור אחד הוא שיטת התקצוב אותה צריך לשנות. נכון להיום תקצוב בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הוא לפי שעות לימוד ולכן כשמנהלים מעוניינים בעוד משאבים הם מבקשים שעות לימוד. זה יוצר תמונה מעוותת, כי לא תמיד שעות לימוד הן המענה. למה שלא ניתן למנהלים את התקציב לצרכים שלהם כראות עיניהם? אולי הפתרון יהיה בלמידה פרטנית? או בפעילות חוץ בית ספרית?"

מן העבר השני, ואולי במפתיע, נמצאות הליכוד והדמוקרטים, התומכות בביזור מתון יותר. בראיון ל'דבר' אמר קיש כי "זו שאלה מורכבת. יש דברים שאפשר להעביר ממשרד החינוך לרשויות המקומיות. להגיד לך שהניהול יכול עכשיו לעבור אליהן לחלוטין? הן לא ערוכות לזה, זה שינוי דרמטי. אני לא רואה את הערך המשמעותי שזה אמור להביא".

נעמה לזימי, מועמדת הדמוקרטים, הביעה בכנס "בוחרים חינוך" עמדה דומה, לאחר שהביאה כדוגמה מקרה שבו רשות מקומית מנעה הקמת בית ספר ממלכתי-חרדי בתחומה. "אני בעד ביזור חכם. כזה שמבטיח חינוך ציבורי שיוויוני לכל ילד", אמרה.

פחות שעות לימוד, פחות תלמידים בכיתה

תלמידי ישראל לומדים שעות רבות יותר מעמיתיהם במדינות ה-OECD, ובכיתות צפופות יותר. לכן אין זה מפתיע שהצעות לצמצום מספר שעות הלימוד ומספר התלמידים בכיתה מופיעות במצעי מפלגות גוש השינוי והמפלגה הכלכלית, וגם בתוכנית "ניו דיל" שמקדם שר החינוך קיש.

תוכניתו של קיש מבוססת, בין היתר, על מסקנות ועדת שפירא, שהמליצה על צמצום מספר התלמידים בכיתות ועל מעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע. הוועדה עסקה בשילוב תלמידי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל, והגיעה למסקנה שכדי לאפשר שילוב מיטבי יש לערוך שינויים במערכת החינוך הרגילה עצמה. אף שוועדת שפירא הוקמה בהוראת קיש, מסקנותיה לא יושמו בתקופת כהונתו. קיש מטיל את האחריות לכך על משרד האוצר.

המחסור במורים: שכר, תנאי עבודה ושילוב מורים ערבים

המחסור במורים זוכה להתייחסות בעיקר מצד מפלגות גוש השינוי, שמציגות דרכים שונות לשיפור תנאי ההעסקה ולמשיכת עובדים חדשים למערכת. בכנס "בוחרים חינוך" אמרה לזימי: "המטרה הראשונה שלי היא שיפור מעמד המורה. הכוונה בכל אמות המידה- שכר, תנאי העבודה, הפחתה של בירוקרטיה והפסקת הרדיפה ממשרד החינוך".

מיכל הירש נגרי ממפלגת ביחד הציגה יעד שכר למורים מתחילים, בפאנל בחירות בהשתתפות מועמדים שהופיעו בפני מורים: "בדקנו, ושכרו של מורה מתחיל יכול להתחיל ב-12,000 שקלים". נציגי המפלגות הערביות, רע"ם והרשימה המשותפת, מתמקדים בהיבט אחר של הסוגיה: עודף המורים בחברה הערבית, לצד המחסור במורים במערכת החינוך העברית.

בדיון בכנסת שעסק במחסור במורים אמר וליד טאהא מרע"ם: "למרות המחסור החמור מאוד במורים במערכת החינוך היהודית, לא קולטים מורים ערבים. לא רוצים לקלוט מורים ערבים למערכת החינוך היהודית". ד"ר נהאיה וישחי מהרשימה המשותפת אמרה בפאנל בהשתתפות מורים: "יש יותר מ-11,000 מורים ערבים ואני חושבת שצריך להעסיק אותם". עם זאת, הדגישה כי "מורה ערבי שנכס לבית הספר לא אמור להשאיר את הזהות שלו מחוץ לבית הספר".

ארגוני המורים: שותפים לרפורמה או מכשול בדרך לשינוי?

ההצעות להרחיב את גמישות ההעסקה של עובדי ההוראה, ובפרט לאפשר פיטורים בהליך מהיר יותר, מעלות גם שאלות על מעמדם של ארגוני המורים. חלק מהמפלגות רואות בהסדרי העבודה הקיימים מגבלה על יכולתם של מנהלים להוביל שינויים.

בראיון שפורסם בחשבון ה-X שלו טען סמוטריץ' כי מערכת החינוך נשלטת בידי "רן ויפה" – רן ארז, יו"ר ארגון המורים, ויפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים. גם צבי סוכות מהציונות הדתית, שכיהן כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת, מתח ביקורת חריפה על ארגוני המורים.

בכנס "בוחרים חינוך" אמר: "מבחינתי, וזה הדבר הראשון שלמדתי כיו"ר הוועדה, הוא שאין שום היגיון שארגוני המורים ימשיכו להיות אגודות עות'מאניות ושמורים לא יוכלו להתאגד באופן עצמאי. ובכלל שכל רפורמה במערכת צריכה להתחיל משם. ההוכחה לקלקול בארגונים האלו הייתה באי הופעתם בוועדות בכנסת".

סוכות התייחס, בין היתר, לדיונים שקיים בנושא הבחירות להסתדרות המורים, שנערכו השנה. במהלך דבריו ציין גם שקרא את ספרו של המראיין שלו, טל לוריא, "עד הילדים". ביקורת על ארגוני המורים נשמעה גם מצד מפלגות גוש השינוי. מור דקל מישראל ביתנו ציינה בכמה פאנלים כי יש לאפשר למורים לבחור לאיזה ארגון עובדים להשתייך. וישחי אמרה בכנ כי "הסתדרות המורים וארגון המורים לא לוחצים מספיק על המשרד".

עם זאת, יש לציין כי חד"ש, אחת המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, פועלת באופוזיציה לסיעתה של בן דויד בהסתדרות המורים. לצד הביקורת, נציגות ביחד והדמוקרטים הביעו גם תמיכה עקרונית בהתאגדות המורים. כהן, למשל, אמרה בכנס "בוחרים חינוך": "חשוב שלמורים יהיה מקום להתאגד בו".

זרמי החינוך: תקציבים, זהות וחינוך ממלכתי-חרדי

מערכת החינוך בישראל מחולקת כיום לכמה זרמים ומסגרות מרכזיות: החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך החרדי. בחודשים האחרונים מתמקדות המחלוקות הפוליטיות בשתי סוגיות: הפערים התקציביים בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי, והאפשרות להרחיב ולמסד את החינוך הממלכתי-חרדי.

המחלוקת על התקצוב אינה מתנהלת רק בזירה הציבורית. פערי התקצוב בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי נדונים גם בעתירה לבג"ץ, שבה מעורבים גורמים מגוש השינוי. במפלגות גוש השינוי מבקשים לחזק את ייחודו של החינוך הממלכתי, בין היתר באמצעות שינוי שמו ל"חינוך ממלכתי-עברי" והוספת תכנים ייחודיים, כגון חינוך לדמוקרטיה וליהדות פלורליסטית, בדומה לתכנים המייחדים את החינוך הממלכתי-דתי.

לזימי הסבירה בכנס "בוחרים חינוך" כי "התעקשות על קיצוץ רק תפגע בחינוך הממלכתי-דתי. התיקון האמיתי יהיה להעניק לילדים שלנו חינוך הומניסטי ודמוקרטי". מנגד, הציונות הדתית דורשת במצעה הרשמי להשוות את מעמד התקציבים התוספתיים של החינוך הממלכתי-דתי לתקציבי החינוך הממלכתי, באמצעות עיגונם בבסיס התקציב. כיום מאושרים תקציבים אלה מדי שנה, מצב שלטענת המפלגה יוצר חוסר ודאות תקציבי.

סוגיה נוספת היא מעמדו של החינוך הממלכתי-חרדי. בתי הספר הממלכתיים-חרדיים הם מוסדות יסודיים ציבוריים בעלי אופי חרדי, שהוקמו בעשור האחרון, לעיתים ביוזמת הורים ולאחר מאבקים משפטיים או מנהליים. בכל מפלגות גוש השינוי מופיעה הצעה למסד את החינוך הממלכתי-חרדי כזרם במערכת החינוך.

במפלגות החרדיות, לעומת זאת, מביעים התנגדות למהלך. ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה התנגד בראיון ל"קול ברמה" לחינוך הממלכתי-חרדי, אך הסכים שיש צורך במסגרות חינוכיות המשלבות לימודי מתמטיקה ואנגלית. גם יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף התייחס לסוגיה בראיון לערוץ 13, שעסק בעיקר בגיוס חרדים: "אנחנו רואים בצבא אמתלה. אחרי הצבא אתם רוצים לקחת לנו את החינוך. שהילדים ילמדו בממלכתי ולא בחינוך העצמאי. אנחנו רואים את ההידרדרות הזאת ואנחנו לא נעזוב את אמונת אבותינו".

תוכניות הלימודים: בסיס משותף או חיזוק הזהות היהודית?

המחלוקת על מבנה מערכת החינוך נמשכת גם אל תוך הכיתות. מפלגות גוש השינוי מציעות לחייב את כלל זרמי החינוך בלימודי ליבה, הכוללים מתמטיקה, אנגלית ואזרחות, ולהתנות את תקצוב בתי הספר בעמידה בדרישה. ההצעות מכוונות בעיקר למוסדות החינוך החרדיים שאינם מלמדים כיום את מלוא מקצועות הליבה.

לצד הדרישה ללימודי ליבה, חלק מהמפלגות מבקשות ליצור בסיס ערכי ואזרחי משותף לכלל תלמידי ישראל. עדי אלטשולר, המועמדת לתפקיד שרת החינוך מטעם מפלגת ישר!, אמרה בכנס "בוחרים חינוך": "כדי לייצר דבק, יש לייצר סיפור משותף, כי אף אחד לא הולך לשום מקום וזו המשימה של כולנו ביחד".

את ההיבט התקציבי של הגישה הציג יו"ר מפלגת ביחד, בעת הצגת תוכנית החינוך של מפלגתו: "נקים מערכת חינוך ממלכתית אחת לכל ילדי ישראל – דתיים, חילונים, חרדים, יהודים, ערבים, עם בסיס משותף ישראלי אחד, ומי שיבחר לשלוח את הילד למקום שלא מלמד את הבסיס המשותף, לא יקבל שקל מהמדינה".

מפלגת עמך ישראל מציגה גישה המדגישה אף היא בסיס ערכי משותף, אך מעניקה משקל מרכזי יותר לתכנים יהודיים וציוניים. במצעה נכתב כי המפלגה תפעל למימון לימודי ליבה לצד חינוך לערכים יהודיים, לציונות ולאחריות אזרחית. עם זאת, הדגש בהצעתה לשלילת תקצוב הוא על מוסדות המלמדים תכנים אנטי-ציוניים, ולא על עצם ההימנעות מלימודי ליבה.

אחת הסוגיות שלא הוסדרו בתקופת הממשלה היוצאת היא החלת רפורמת "אופק חדש" במוסדות החינוך החרדיים. המהלך נתקל בהתנגדות מצד האופוזיציה וארגונים אזרחיים, בין היתר בשל חוסר אמון בהיקף לימודי הליבה במוסדות החרדיים, ובייחוד בבתי הספר לבנים.

יו"ר ש"ס, אריה דרעי, התייחס לכך בפודקאסט של אבי מימרן: "העברנו ארבע פעמים 570 מיליון שקלים לבסיס התקציב לרפורמת 'אופק חדש' וכל פעם היועמש"ית תקעה את זה. המשמעות של אופק חדש היא שכר הוגן לגננות ולמורות שלנו, והצעד הזה נתקע כי ההכשרה של המורים שלנו לא מספקת. אז מה מורות וגננות שנותנות את נפשן לא פחות ממורות וגננות דתיות או ערביות לא ישולם להן מספיק?"

בעוד מפלגות גוש השינוי מדגישות את לימודי הליבה ואת יצירת הבסיס האזרחי המשותף, מפלגות הימין מתמקדות גם בשמירה על הצביון היהודי של מערכת החינוך. כך, למשל, בקמפיין של ש"ס הופיעו סרטונים המתארים חגיגות האלווין בכיתות וחגיגות המשלבות את חנוכה וחג המולד בגני ילדים.

קיש, מצידו, הדגיש את פרסום חוזר המנכ"ל העוסק בהנחת תפילין בבתי הספר ואת תוכנית "שורשים", המחייבת את בתי הספר לקיים פעילות העוסקת בהיסטוריה ובמורשת של תלמידיהם. גם במצע עוצמה יהודית מופיע סעיף העוסק בחינוך יהודי, המוגדר באמצעות אהבת הארץ, ערבות הדדית בתוך העם היהודי והיכרות עם ההיסטוריה והמורשת היהודית.

אקדמיה: המחלוקת על הפרדה מגדרית

הוויכוח על דמותה של מערכת החינוך אינו מסתיים בבתי הספר. במהלך כהונת הכנסת האחרונה קודמה בוועדת החינוך הצעת חוק שנועדה לאפשר הפרדה מגדרית בלימודים לתארים מתקדמים באקדמיה. את ההצעה יזמה ח"כ לימור סון הר-מלך מעוצמה יהודית, והיא קודמה בוועדה בראשות ח"כ צבי סוכות מהציונות הדתית.

בריאיון לפודקאסט של שי ראובני בשבוע שעבר הציגה סון הר-מלך את ההצעה כחלק מהמאבק במה שהיא רואה כהגמוניה באקדמיה: "מה כל כך מפריע להם שנשים וגברים שרוצים ללמוד, אקדמאיים ומשכילים שרוצים ללמוד בצורה נפרדת. הם לא מעוניינים לשנות את כל הקמפוס, בסך הכל רוצים ללמוד באופן שנוח להם. מה מפריע בזה?"

הסוגיות האלה ממחישות כי אף שמפלגות רבות מסכימות שמערכת החינוך זקוקה לשינוי, הן חלוקות על אופיו. בין ביזור סמכויות לחיזוק הפיקוח הממלכתי, בין גמישות ניהולית להגנה על זכויות המורים, ובין תוכנית לימודים משותפת לחיזוק הזהות המגזרית, הבחירות מציבות בפני הציבור גם הכרעה על דמותה של מערכת החינוך בשנים הבאות.