רבות כבר נכתב על המחדל המחריד בטיסת פליי דובאי. שרשרת של כשלים וחוסר אחריות שכמעט הובילה למותם של נוסעי המטוס, ואסון נמנע רק בזכות תושייתם של הנוסעים ואנשי הצוות. מדובר באחד המחדלים החמורים שנחשפו בשנים האחרונות, כזה שמחייב בדיקה יסודית של מערכי הביטחון והתעופה ושל אחריות הגורמים המופקדים עליהם.
אלא שמבלי להפחית מחומרת האירוע, שעדיין לא זכה לכל הבירור הציבורי הנדרש, צריך לומר גם את הדבר הבא: המחדל הזה אינו היחיד שצריך להרעיד את אמות הסיפים במשרד התחבורה. בטיסת פליי דובאי נמנע אסון שהיה עלול לגבות את חייהם של יותר מ-170 בני אדם. הטייס נפצע, וכך גם אנשי צוות נוספים.
בכבישי ישראל, לעומת זאת, האסון כבר התרחש. מתחילת 2026 נהרגו בתאונות דרכים 363 בני אדם, נכון למועד כתיבת שורות אלה. המספר הזה גבוה פי שניים ויותר ממספר האנשים שהיו בסכנה בטיסה, והוא צפוי להמשיך ולעלות עד סוף השנה. עוד 1,313 בני אדם נפצעו קשה בתאונות דרכים, ורבים מהם יישאו את השלכות הפציעה, ולעיתים גם נכות של ממש, במשך כל חייהם.
גם המחדל הזה התרחש בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית. מספר ההרוגים בתאונות דרכים עלה מ-351 בשנת 2022 ל-439 בשנת 2024, והגיע ל-459 בשנת 2025. במשך כמעט שלוש שנים נרשם ממוצע של יותר מ-38 הרוגים בחודש. גם נתוני 2026 מצביעים על קצב קטלני דומה.
כרוניקה של אסון ידוע מראש
בשונה מאירוע פליי דובאי, שבו התגלו הכשלים רק בעקבות ניסיון הפיגוע, במקרה של תאונות הדרכים הונפו כל הדגלים האדומים מבעוד מועד. עמותות העוסקות בבטיחות בדרכים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ועדת הכלכלה של הכנסת ומבקר המדינה התריעו שוב ושוב על חומרת המצב. המבקר עשה זאת כבר במאי 2023.
למרות ההתרעות, לא חל שינוי מספק במדיניות. יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לבטיחות בדרכים, בועז טופורובסקי, אף התפטר מתפקידו במחאה פומבית על ההזנחה. ועדת הכלכלה קיימה דיונים בנושא וזימנה אליהם את שרי התחבורה והביטחון הלאומי, אך השרים לא התייצבו.
שנת 2024 הסתיימה עם מספר ההרוגים הגבוה ביותר זה 18 שנה, לאחר עלייה של 78 הרוגים לעומת השנה הקודמת. ב-2025 נרשם זינוק נוסף, של 20 הרוגים. במצטבר, מדובר בכמעט 200 מקרי מוות מעבר למספר שהיה מתקבל אילו נשמר היקף התמותה השנתי של 2022, שהיה גבוה ממילא. מאחורי המספרים האלה עומדים בני אדם, משפחות וחיים שנגדעו. אלה גם ממחישים את עומק הכישלון של המדינה בצמצום הקטל בדרכים.
במהלך התקופה קוצץ פעמיים תקציבה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד). לפי נתוני אתר התקציב, התקציב ירד מכ-91 מיליון שקלים בתחילת 2023, כולל תוספות מיוחדות, לכ-60 מיליון שקלים בלבד בסוף 2026.
גם הניהול השוטף של הרשות נפגע. במשך רוב שנת 2023 פעלה הרלב"ד ללא מנכ"ל קבוע, ובמשך כחצי שנה לא כיהנו בה לא מנכ"ל ולא יו"ר. במקביל התחלפו דוברי הרשות בתדירות גבוהה. אחד מהם, שרון ביידר, טען בתחילת 2025 שפוטר לבקשת משרד התחבורה, משום שניסה להסב את תשומת הלב הציבורית למספר ההרוגים בכבישים.
בשלהי 2025, לאחר שנתיים קטלניות במיוחד, החליטה הממשלה, בהובלת שרת התחבורה מירי רגב, להשקיע 300 מיליון שקלים בשנה במאבק בתאונות הדרכים. אלא שהסכום שאושר היה שליש בלבד מהתקציב שנדרש בתוכנית שהכינה הרלב"ד. גם יו"ר ועדת הכלכלה, דוד ביטן, הבהיר בזמן אמת כי הסכום "אינו מספיק, אבל זו התחלה".
מאז לא נרשמה ירידה משמעותית במספר ההרוגים בתאונות דרכים. בחודש פברואר אמנם נרשמה ירידה חדה ביחס לתקופה המקבילה בשנה הקודמת, אך בניכוי אותו חודש נותר ממוצע ההרוגים החודשי דומה לזה שנרשם בשנתיים הקודמות.
כשהאחריות נופלת בין הכיסאות
כמו במקרה של פליי דובאי, גם כאן נראה שלכישלון אין אבא. במהלך 2025 הציעה ועדת הכלכלה להוציא את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מאחריות משרד התחבורה ולהעבירה למשרד ראש הממשלה. משרד התחבורה התנגד למהלך. במקביל, בכירי המשרד השרה מירי רגב, סגנה אורי מקלב ומנכ"ל המשרד משה בן זקן נעדרו מדיונים רבים שנערכו בכנסת. כאשר התייצבו נציגים אחרים של המשרד, הם הפנו את האחריות למשטרה.
אין בכך כדי לפטור את המשטרה מאחריותה. האכיפה בכבישים היא חלק מרכזי במאבק בתאונות הדרכים, וגם בה יש ליקויים המחייבים טיפול. אבל האחריות אינה מתחילה ונגמרת במשטרה. משרד התחבורה מופקד על תחומים מרכזיים בבטיחות בדרכים, ואינו יכול להתנער מחובתו להוביל מדיניות שתצמצם את מספר הנפגעים.
לאזרחי ישראל מגיע יותר. תת-ההשקעה בבטיחות בדרכים, ההזנחה באיוש תפקידי מפתח וההתעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות היו צריכות להדליק את כל נורות האזהרה. ובעיקר, מאות ההרוגים ואלפי הפצועים, שאת הפגיעה בחלקם ניתן היה למנוע, היו צריכים להציב את הנושא בראש סדר היום הציבורי.
ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי עורר, ובצדק, זעזוע ציבורי. הנוסעים שניצלו ראויים לכל תשומת הלב, והכשלים שאפשרו את האירוע מחייבים בירור ומיצוי אחריות. אבל אסור שהזעזוע הזה יגרום לנו להתעלם מאסון אחר, מתמשך וקטלני לא פחות, שמתרחש מדי יום בכבישי ישראל.
כחברה וכאנשי תקשורת, אסור לנו להתרגל למחדלים מתמשכים רק משום שאינם דרמטיים כמו ניסיון לרסק מטוס נוסעים. גם אסון שמתרחש בהדרגה, הרוג אחר הרוג, הוא אסון. וגם עליו מישהו צריך לתת את הדין.