שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, תושבי שדרות, קיבוץ מפלסים וקיבוץ בארי הגיעו היום (שלישי) לקלפיות בבחירות לכנסת, כשזיכרונות הטבח, השלכות המלחמה והמצב הביטחוני ממשיכים להעסיק אותם ולהשפיע על בחירתם.

חלקם מקווים לשינוי פוליטי ולשיפור תחושת הביטחון, ואחרים נותרו נאמנים לבחירתם הקודמת. בשדרות מספרים התושבים על החשש מפני העתיד ועל סימני הטבח שעדיין ניכרים בעיר, במפלסים מבקשים להמשיך לבנות את חייהם באזור למרות חוסר הוודאות, ובבארי המחלוקות הפוליטיות מעמידות במבחן את יכולתם של חברי הקיבוץ להמשיך לחיות יחד, לצד ההתמודדות עם הטראומה והשיבה הביתה.

שדרות: "אני רוצה ביטחון אמיתי ולא רק סיסמאות"

בקלפי בבית הספר רבין בשדרות הצביעו הבוקר משה ואסתר פרץ, שעברו לעיר לפני ארבע שנים. בני הזוג היו בשדרות בשבעה באוקטובר, פונו לירושלים ושבו לביתם כעבור ארבעה חודשים וחצי. לקלפי הגיעו מוקדם, בתקווה לשינוי ולאחדות.

"המלחמה השפיעה על הבחירה שלי", מספר משה, בעוד אסתר נותרה נאמנה לבחירתה הקודמת. "צריך שיהיה ביטחון, שיהיה שלטון טוב. שיטפלו בבעיות כמו שצריך, שתהיה אחדות בינינו, שלא נשמח את האויבים", אומר פרץ.

גם שי בסקין (26) ויונתן אלפי (29), המתגוררים יחד בשדרות בשלוש השנים האחרונות, הגיעו להצביע. אלפי, ששירת בשבעה סבבי מילואים, מספר כי הוא מבקש להסתכל קדימה. "זה בעייתי להצביע בגלל פחד, אנחנו מצביעים בשביל מה שיהיה", הוא אומר. "אני לא רוצה שהחיים שלנו יהיו ככה".

בסקין מתארת כיצד אירועי שבעה באוקטובר ממשיכים להיות נוכחים בכל פינה בעיר ובסביבתה. "המון השתנה וכלום לא השתנה", היא אומרת. "רואים תזכורת לזה בכל מקום, חורי קליע, פינות זיכרון, הסטיקרים. התחושה באוויר קיימת. לראות את המספר של כביש 232 בווייז".

לדבריה, תחושת הביטחון תשפיע גם על החלטתם אם להמשיך להתגורר בעיר. "אני רוצה ביטחון אמיתי ולא רק סיסמאות. אם נרגיש שזה לא ישתנה, זה ישפיע על הבחירה שלנו להמשיך לגור פה".

דורית וטל עזרן (53 ו-54), שנולדו בשדרות ושבו לעיר שלושה חודשים לאחר שבעה באוקטובר, מספרים כי תחושת הביטחון טרם חזרה. "יחסית לאחרים שנטבחו מצבי טוב", אומרת דורית, "אבל אני עדיין לא מרגישה בטוחה".

בני הזוג מספרים כי הצביעו לאותו כיוון פוליטי שבו בחרו בבחירות הקודמות, וכי השיקול המרכזי מבחינתם הוא הביטחון. "צריך לטפל בכל הגזרות ויש הרבה", אומרת עזרן, "אבל אנחנו בתחתית של הפירמידה. קודם כול הביטחון ואחר כך יטפלו בשאר הדברים".

מפלסים: "יש בי פחד להיות תמימה מול המציאות"

"עד הבוקר הייתי אופטימית, אבל קמתי עם איזה חשש", אומרת לירון בהר (30), שעברה לקיבוץ מפלסים לפני כשנתיים כדי לקחת חלק בשיקום העוטף במסגרת ארגון הצעירים 'תורנו'.

"קשרנו את עצמנו לקהילות פה, יש לי אחריות משותפת ואנחנו רוצים להישאר", היא מספרת.

לדבריה, בקיבוץ עדיין מורגשות השלכות הלחימה. לאחרונה הוחלפו דלתות רבות בעקבות פגיעות שנגרמו מההדף של פיצוצי צה"ל ברצועת עזה. "כולם מצביעים פה ביטחון. יש מבוכה להגיד את זה, אבל כולם זזו קצת ימינה", היא אומרת.

בהר מספרת כי למרות החששות, היא עדיין מקווה לעתיד אחר באזור. "יש בי פחד להיות תמימה מול המציאות, אבל עברתי לפה כי יש לי תקווה לשלום. עוד לא קרה השינוי הגדול, עדיין מעבירים כסף לחמאס, יש רחפנים".

לדבריה, בבחירות הנוכחיות בחרה להצביע לנפתלי בנט. "חשוב לי נושא הגיוס והיחסים עם המדינות, ולו יש את האנגלית והניסיון", היא מסבירה.

בארי: המחלוקות הפוליטיות בצל הטראומה

שלוש שנים אחרי טבח שבעה באוקטובר, קיבוץ בארי עדיין מתמודד עם השלכות המתקפה ועם תהליך השיקום והחזרה הביתה. בארי היה אחד היישובים שנפגעו בצורה הקשה ביותר במתקפת חמאס. מאות מחבלים חדרו לקיבוץ, רצחו 101 מתושביו וחטפו 30 בני אדם לרצועת עזה. בתים רבים נשרפו ונהרסו, והתושבים נאלצו להתפנות מבתיהם. בתחקיר צה"ל על הקרב בבארי נקבע כי הצבא נכשל במשימתו להגן על תושבי הקיבוץ.

היום (שלישי), התור לקלפי במזכירות הקיבוץ מתארך, ועל פניו הכול נראה שגרתי. אלא שכמחצית מחברי הקיבוץ עדיין מתגוררים בשכונה שנבנתה עבורם בחצרים, ומי שכבר שבו לבארי מגיעים להצביע במזכירות.

שניים מחברי הקיבוץ הצטרפו לאחרונה למפלגות מהצד הימני של המפה הפוליטית. סיגל קראוניק הצטרפה לעופר וינטר במפלגת עמך ישראל, ויוסי בכר הצטרף לבצלאל סמוטריץ' במפלגת הציונות הדתית.

בבחירות הקודמות הייתה יש עתיד המפלגה החזקה ביותר בבארי, כמו במרבית קיבוצי העוטף. גם הפעם לא נראה שצפויות הפתעות, אף שלדברי תושבים רבים, העמדות הפוליטיות בקיבוץ השתנו ונעו ימינה.

"ההבדל בין ימין לשמאל זה החתירה להסכם מדיני, בימין לא מאמינים שיש כזה", אומר גל כהן, מזכיר הקיבוץ.

הטראומה שחוו חברי בארי הופכת את השיח הפוליטי בקיבוץ לטעון. בקהילה שבה כולם נפגעו בדרך זו או אחרת, גם היכולת להמשיך לחיות יחד עומדת למבחן. "טראומה זה שבר באמון, צריך לנהל את זה במורכבות", מדגיש כהן, שנכנס לתפקידו מיד לאחר הטבח.

לדבריו, ניהול הקהילה מחייב רגישות רבה. "כל דבר שעושים בקהילה טראומטית עושים בזהירות. יש צורך בהכלה אינסופית, אבל אנשים ממש עצבניים וקצרים. לנהל את זה זה מורכב". כהן מוסיף כי השיבה הביתה מגבירה את המתח.

"לקחתי את הבת שלי איתי לפה היום"

טל פלד (51), חברת קיבוץ בארי, הגיעה להצביע במזכירות הקיבוץ כשהיא לובשת חולצה של בתה, ירין מארי (נוני) ז"ל, ששירתה כחובשת בבסיס נחל עוז ונרצחה בשבעה באוקטובר.

"לקחתי את הבת שלי איתי לפה היום. לא זכור לי שהיא הצביעה אי פעם, ובזכות הממשלה הקיימת היא איבדה את הזכות שלה", אומרת פלד.

פלד מספרת כי הצביעה לשינוי, ומתקשה לקבל את החלטתם של חלק מחברי הקיבוץ להצטרף למפלגות ימין. "קשה לי עם הבחירה של אנשים להצטרף לימין, הם ממשיכים את דרכם של מי שלא לוקח אחריות. הייתי מצפה ליותר היגיון אחרי מה שעברנו".

לאחרונה עברה פלד לבית חדש בקיבוץ, והיא מדגישה כי אין בכוונתה לעזוב, ללא קשר לתוצאות הבחירות.

"אני לא מאלה שמצהירים שיעזבו את הארץ אם הצד השני ינצח, אבל יהיה יותר קשה לחיות פה. אני אוהבת את המדינה ואת בארי, ניתן לקוות לשינוי. זה הדבר היחיד שנשאר לנו, התקווה".

סיגל קראוניק: "אפשר לחיות ביחד ולחשוב אחרת"

סיגל קראוניק, שאיבדה בטבח את בעלה אריק ז"ל, רבש"ץ הקיבוץ, מתמודדת בבחירות במקום העשירי ברשימת עמך ישראל. לדבריה, בארי הוא סמל לחיים משותפים גם בין אנשים המחזיקים בעמדות פוליטיות שונות.

"אפשר לחיות ביחד ולחשוב אחרת, למרות שלא תמיד מקבלים פה חיבוקים", היא אומרת. "אני מתחילה את זה פה בבית שלי בבארי. יחד זה ראשי תיבות של יש חילוקי דעות".

קראוניק מספרת כי הופעלו עליה לחצים לפרוש מהמרוץ לכנסת, אך היא לא נענתה להם. לדבריה, אם תיבחר לכנסת, היא מעוניינת להשתלב בעשייה הביטחונית. "אני רוצה להיות חלק ממנהלת ההגירה, להגר אותם, לתת פתרון לרצועת עזה", היא אומרת.