בוקר סתווי נעים עלה על קריית שמונה וקיבוצי הגליל העליון. ערפל הבוקר עוד משתפל במורד רכס רמים, והמצביעים מגיעים לקלפיות בטפטופים, מושג ששמור פה בעיקר לסבבי לחימה. מחוץ לתיכון דנציגר, כמו ברחבת חדר האוכל בקיבוץ כפר גלעדי, פעילי המפלגות מקימים את הדוכנים בנחת, מחלקים פלאיירים וסוכריות וממתינים לבאים. האווירה נינוחה, אבל מתחת לפני השטח מורגשת הדריכות לקראת תוצאותיו של יום שעשוי להשפיע על המדינה כולה, ועל קריית שמונה בפרט.
בשעה 7:15 בבוקר כבר התייצבה אפרת בלייברג מקיבוץ כפר גלעדי ברחבת חדר האוכל, מוכנה למשמרת בדוכן הדמוקרטים. "זאת התרומה שלי. חשוב לי לעשות משהו למען השינוי. פחות מתאים לי לשבת בוועדת קלפי או לפקח על הבחירות, אז החלטתי לקחת חלק בצורה הזאת", היא אומרת.
"העמדות של הדמוקרטים תואמות את תפיסת העולם שלי", אומרת בלייברג. "כל השנים הצבעתי בכיוון הזה". היא מקווה שהפעם המפלגה תזכה ל-14–15 מנדטים. "יש רשימה נהדרת, וחשוב לי שכמה שיותר אנשים מהרשימה יהיו בכנסת ויהיו משמעותיים גם בממשלה הבאה".
למרות המתיחות שליוותה את מערכת הבחירות הזו, בלייברג אינה מתרגשת ואינה חוששת מפרובוקציות. "לכאן לא מגיעים מרדכי דוד והחבורה שלו. אנחנו קיבוץ קטן, והם הולכים למקומות יותר משמעותיים. בשבילם אנחנו לא נחשבים. אני רוצה להאמין שיישמר טוהר הבחירות".
גם העובדה שבבחירות האלה מתמודד ברשימת "ביחד" חבר הקיבוץ ניסן זאבי, לא מסעירה אותה. "העיקר שיהיה לכולנו בהצלחה ונביא שינוי לטובה במדינה שלנו".
בינתיים, מחוץ לקלפי בתיכון דנציגר בקריית שמונה, מתחילים להתאסף פעילי המפלגות. בבחירות לכנסת ה-25, בנובמבר 2022, עמד שיעור ההצבעה בקריית שמונה על 61.1%, לעומת 70.6% בכלל המדינה. מתוך 18,582 בעלי זכות הבחירה שהיו בעיר, 11,355 בלבד מימשו את זכותם הדמוקרטית. הליכוד קיבל אז כ-29.5% מהקולות בעיר, והציונות הדתית ועוצמה יהודית כ-13.7%.
תוצאות הבחירות הקודמות הן אמנם נקודת ייחוס למערכת הבחירות הנוכחית, אך השאלה המרחפת מעל הקלפיות אינה רק לאיזו מפלגה יצביעו תושבי העיר, אלא גם עד כמה הם מאמינים שהבחירות יוכלו לשנות את חייהם שעברו טלטלה גדולה בארבע השנים האחרונות.
בדוכן של מפלגת "ישר!" יושבת קארין, צעירה ממשפחה דרוזית, שמחייכת לעוברים ושבים. "אנחנו כולנו במשפחה תומכים באייזנקוט. תמכנו בו גם בעבר, כשהיה במפלגה של גנץ. אני גרה בקריית שמונה, אבל המשפחה שלי כולה במג'דל שמס, ויש לו הרבה תומכים שם", היא אומרת, ומוסיפה: "אני שומעת גם על הרבה אנשים בקריית שמונה שתומכים בו. נראה שאנשים שבעים מהבטחות ומחפשים מישהו שיעמוד במילה שלו", היא אומרת.
"אני מקווה שנראה את השינוי ותהיה לנו הצלחה היום. אנחנו רואים בו אדם שיעמוד במילה שלו. יש הרבה עבודה, בעיקר פה, באזור שלנו. חשוב לי שיזכרו שגם אנחנו במדינה, ולא יראו רק את מרכז הארץ".
אילה, בת 30, עברה לקריית שמונה מאשדוד לפני שש שנים, מיד לאחר הקורונה. היא אוהבת את העיר ולא מתכוונת לעזוב אותה, אבל יודעת כמה עוד צריך להשתנות בה. "אני יודעת על המון אנשים שילכו להצביע היום למרות שלא הצביעו בעבר. אני מכירה גם הרבה אנשים שהגיעו מחו"ל במיוחד כדי להצביע", היא מספרת.
המשמעות של הבחירות האלה דרמטית, לדבריה, במיוחד בשביל הצפון. "קריית שמונה חייבת פיתוח וחיזוק. אנחנו רוצים מאוד לראות את העיר שלנו פורחת ומתפתחת כמו שצריך. זה לא אומר שלא טוב עכשיו, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב. מגיע לנו יותר טוב. זו עיר ששווה להשקיע בה, ולכן חשוב שכולם יבואו ויתנו מעצמם. חשוב לי שמי שייבחר יחזק את הצפון".
ההחלטה שלה עצמה לא הייתה פשוטה. "יש לי חברים שעובדים בקלפיות בכל מיני מקומות בארץ. כולנו התלבטנו המון בשאלה לאיזו מפלגה להצביע. ההתלבטות שלי הייתה ממש עד הרגע האחרון, עד הקלפי". לדבריה, בשבועות האחרונים קראה מצעים של מפלגות ודיברה עם חברים הרבה מאוד על הנושא. "קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי שאגיע ואשים את הפתק שירגיש לי הכי נכון. אני שלמה עם הבחירה שלי".
שלושה דורות של משפחת אזולאי הגיעו יחד לקלפי: שחר, בתו החיילת נועה ואימו פלורה. המשפחה חזרה לקריית שמונה אחרי הפינוי, שבמהלכו נדדה ברחבי הארץ. הם באים להצביע, אבל לא בהכרח מאמינים שהפתק שבידם ישנה את המציאות. "אין לי ציפיות גבוהות", אומר שחר. "אני חושב שלא תהיה הכרעה כל כך מהר והמצב יישאר אותו הדבר. לא חשוב מי ייבחר, החיים שלנו פה לא ישתפרו יותר מדי. שמענו כבר יותר מדי הבטחות".
לדבריו, אחת הסוגיות המרכזיות שנדחקו הצידה במערכת הבחירות היא יוקר המחיה. "יש דבר אחד חשוב שהמפלגות כמעט לא התייחסו אליו במצע שלהן, וזה הנושא הכלכלי. צריך קודם כול לטפל ביוקר המחיה. זה עניין של כל האנשים, איך חיים פה במדינת ישראל. הדלק עוד מעט יגיע לתשעה שקלים לליטר, המשכנתא יקרה, האוכל יקר. עם כל הכבוד לאיראן, לחיזבאללה ולכל הדברים האלה, קודם כול צריך להסתכל בתוך המדינה ולראות איך אנחנו חיים. שיהיו פה חיים טובים לאנשים, קודם כול".
גם אימו פלורה, מוותיקות העיר, מוטרדת מהקושי להתקיים. "צריך מדי פעם להתחשב גם במשפחות. מעלים את המחירים, עוד ועוד. פעם זה פירות וירקות, פעם דיור, מים, חשמל, אבל בינתיים את המשכורות והביטוח הלאומי לא מעלים".
רעשי הפיצוצים שנשמעים ברקע מזכירים שהלחימה מעבר לגבול נמשכת, ושהשקט בעיר עדיין אינו מובטח. "כביכול נפסקה הלחימה, אבל אנחנו מרגישים פה את הבומים כל היום וכל הלילה", אומרת פלורה. "אין שקט. תמיד יש מתיחות", מוסיפה נועה, הנכדה החיילת. "אני יודעת שחייב להיות פה שינוי. אי אפשר לבנות חיים ככה".
אזולאי סבור שנוכחות החיילים לאורך הקו הצהוב מספקת ביטחון מסוים, אך הוא חושש ממה שיקרה בהמשך. "כל עוד יש חיילים בקו הצהוב, אני חושב שאנחנו נהיה די בטוחים. אבל ברגע שמישהו יחליט שהם לא נחוצים שם, אנחנו נחזור לשישה באוקטובר, לקונספציה שהייתה פעם".
רותי הגיעה לקלפי עם בעלה ובתה. שלושתם מצביעים למפלגות גוש השינוי, מתוך תחושה שהמציאות הנוכחית אינה יכולה להימשך. "במיוחד פה בקריית שמונה ברור לנו שצריך לעשות שינוי במדינה", היא אומרת. "אני רוצה שיהיה שוויון, שתהיה לנו חוקה. חייבים לתקן את המדינה שלנו אחרי הביזיון של ההפקרה שהייתה פה. חייב להיות לזה מענה לפני שהכול הולך לטמיון".
את השינוי היא מצפה לראות גם בשיקום הצפון. "כשאראה שמשקיעים בצפון, שמרימים אותו ומתייחסים אליו כחלק מהמדינה, אדע שבאמת עשו בהנהגה את השינוי המחשבתי שנדרש".
אסתר שטרן כבר סיימה להצביע וממתינה מחוץ לקלפי לבעלה, שעדיין מתלבט. גם היא התלבטה בתקופה האחרונה, אבל כשהגיעה לקלפי כבר ידעה מה תבחר. "אני מאוד אוהבת את המדינה שלי. אפילו אין לי דרכון לטוס לחוץ לארץ. אני אוהבת את הארץ, אני מטיילת בה הרבה, במיוחד ביום העצמאות. החלטתי להצביע מתוך ההבנה שהמדינה הזאת שייכת לעם היהודי. למרות שאנחנו חיים עם הערבים והדרוזים, ויש פה בעיר שכנות מאוד טובה, חשוב לי לשמור על ישראל יהודית".
שטרן מצביעה על מה שבעיניה הוא אחד הקשיים של החיים הפוליטיים בישראל: הפער בין הבחירה בקלפי לבין מה שקורה אחריה. "החשש שלי הוא שבמדינה שלנו, גם כשאת בוחרת בכיוון מסוים, זה אף פעם לא הולך ישר. מתעסקים יותר מדי בתככים. תמיד יש חשדות ורמאות. אבל זאת המדינה שלנו, ואנחנו צריכים אותה".
ממרום גילה, היא מתגעגעת לכנסת אחרת. "הייתי רוצה שהמדינה והכנסת שלנו יתנהלו יותר כמו שהיה פעם, בתקופת בן גוריון ובגין. אני רוצה שתהיה כנסת עם רמה גבוהה. בשנים האחרונות הרמה של הכנסת ירדה, וזה חבל. זה מתבטא בדיבור ובהתנהגות של הנבחרים".
שטרן עובדת בתחום החינוך, והפער בין מה שמלמדים ילדים לבין מה שהם רואים אצל נבחרי הציבור מטריד אותה במיוחד. "מה אנחנו מלמדים את הילדים בגן? לדבר בכבוד, בקול נמוך, ברוגע. כשהילדים שומעים את הנבחרים שלנו מדברים בגסות, באלימות, צועקים, זה נותן דוגמה לא טובה. מבחינתי הכנסת נותנת דוגמה לכל המדינה. אם ככה מתנהגים המנהיגים, אין פלא שההתנהגות הזאת קיימת גם אצל האזרחים. זה גם מה שאנחנו מראים לכל אומות העולם. ככה אנחנו גם נראים כלפי חוץ. חבל".
לצד הביקורת על הפוליטיקה הארצית, היא מבקשת שהממשלה הבאה תראה גם את העיר שבה היא חיה. "חזרנו מפינוי ארוך, ממקום מאוד אפל, ואנחנו רוצים אור למקום הזה. היינו פה 26 אלף תושבים, היום אנחנו בקושי 10 אלף תושבים. הממשלה החדשה שתקום צריכה להרים את קריית שמונה במיוחד ואת כל הצפון".
אופירה, בת 45 ואם לשלושה, מצביעה לליכוד מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא חיה בקריית שמונה כל חייה, עברה מלחמות וסבבי הפגזות, ומבחינתה בנימין נתניהו הוכיח את עצמו. "הוא מנהיג דגול שעזר לנו, פינה אותנו, תמך בנו בתקופות הקשות. אנחנו רוצים שיסיים את העבודה באיראן, בלבנון, בעזה", היא אומרת.
על אירועי שבעה באוקטובר היא אומרת: "הוא לא קשור למה שקרה ב-7.10, זאת גזרה שבורא עולם רצה שתהיה, כי יש יותר מדי שנאת חינם, גידופים ורכילות. לאנשים קל להאשים. לא רואים את חצי הכוס המלאה".
אחרי הבחירות היא הייתה רוצה לראות אחדות בעם ואהבת חינם. "חשוב מאוד שכל אחד יהיה טוב, כדי שיהיה טוב. אני חושבת שעוד אפשר לתקן את הקרע שיש בחברה. אם אנשים יפסיקו עם כל הפוליטיקה בשקל וחצי וכל אחד יקבל את השני, נוכל להמשיך הלאה. ברגע שהאויב רואה שאנחנו בפילוג, הוא מנצל את זה".
בבוקר הזה הקלפיות נפתחות כסדרן. המצביעים מגיעים, הפתקים משתלשלים לקלפי, ופעילי המפלגות ממשיכים לעמוד ליד הדוכנים. אין הרבה רעש, אבל יש לא מעט חששות וזיכרונות של הבטחות קודמות. את הציפיות מנסים למתן, כי כמה כבר אפשר להתאכזב.
בקריית שמונה, אולי יותר ממקומות אחרים, תוצאות הבחירות ייבחנו לא רק במספר המנדטים שיקבלו המפלגות, אלא גם בשאלה אם הפעם יגיעו בעקבותיהן מעשים. העיר כבר שמעה הבטחות. עכשיו היא מחכה להוכחות.