במזנון הארומה הקטן שבנתב"ג ההתרגשות גדולה. סביב שני שולחנות מחוברים יושבות שתי משפחות, מתחבקות ומחייכות. בלב השמחה יושבים שקד ועידו, זוג נשוי שנחת לפני שעה קלה ממיאמי, במיוחד כדי להצביע.

"לא הייתה שאלה", מספרת שקד, ועידו מאשר: "איך שהכריזו על התאריך, קנינו טיסה". השניים, כך מסתבר, עברו למיאמי לפני חודשים בודדים, "אבל היה לנו ברור שנחזור עבור הבחירות", מספר עידו. הוא מספר שהוא חרד לעתיד המדינה. "מאוד לא פשוט", מוסיפה רחל, אימו של עידו, "הוא עשה כמעט שנה של מילואים, זה לא פשוט".

שקד מסכימה. "אותי השלוש שנים האחרונות קצת שברו. צריך שמשהו ישתנה", היא אומרת. "היא ראתה את השטח", מוסיפה רחל, "היא פיזיותרפיסטית, עבדה עם מקרים קשים". "אוי, אל תזכירי לי", אומרת שקד בחיוך עצוב, "אני אבכה".

למרות זאת, לשקד יש תקווה. "כל המשפחה שלי באה", היא מספרת, "והם גרים במיאמי כבר עשרים שנה". עידו, לעומתה, קצת פחות אופטימי. "נראה לי שנחזור לפה שוב לתיקו", הוא אומר. ההורים של השניים צוחקים, "נשמע לא רע".

גם טל חיאת נחת הרגע מניו-יורק, וכבר מחכה להסעה שלו כדי להספיק להצביע. "אני גר בניו-יורק כבר 15 שנה", הוא מספר. "הייתה תחושה שהבחירות חשובות, שצריך לעשות שינוי. הרבה מהחברים שלי הגיעו להצביע גם". לדבריו, ישראל מעסיקה אותו מאוד אישית, אבל גם מעסיקה את הישראלים בעולם. "הדברים שקורים פה משפיעים על הישראלים בחו"ל, יותר ממה שמבינים בישראל. זה עניין של הישראלים כאן, זה נכון, אבל העיניים של הרבה אנשים בארצות הברית נשואות לכאן". זאת הסיבה, הוא מסביר, שהגיע להצביע כבר מספר פעמים בעבר, "אבל אני מרגיש שגם עכשיו זו לא הפעם האחרונה".

חזרה מהטיול הארוך בחו"ל: "הזמנתי את הכרטיס לפני הבחירות"

במזנון יושבות אם ובת ואוכלות יחד סנדוויץ'. "היא הגיעה במיוחד מהטיול בחו"ל", מספרת בגאווה האם, עליזה חושן. לצידה, עם תיק טיולים גדול, יושבת יוֹבֵל. "באתי מטיול ארוך של אמצע לימודים, היה לי כרטיס לכיוון אחד. אבל הזמנתי את הכרטיס חזרה לפי הבחירות. תמיד אמרתי לישראלים בחו"ל שלא משנה מה אתם חושבים, ממש חשוב לבוא ולהצביע, זה העתיד שלנו". עליזה מסכימה: "יש תחושה שזה מאוד גורלי, שהרבה על הכתפיים שלנו". יובל מוסיפה: "אני אופטימית מאוד. זו מדינה טובה, אנשים טובים, יש לנו המון כוח". גם עליזה אופטימית. "יש לנו כלכלה טובה, ראשים טובים. אנחנו חוד החנית בהרבה דברים. מפה תצא הישועה".

בשולחן ליד יושבים דוד ודניאלה ביבס, שבדיוק הצביעו, ועכשיו בדרך לטיול בטביליסי. "יש לנו שלושה בנים, שלושתם שירתו בצבא, והצעיר רב סרן בנחל", מספרת דניאלה בחיוך. "שינינו את התאריך של הטיול כי חשוב לנו שהמדינה הזו תתנהל אחרת. מבחינה כלכלית, ביטחונית, בריאותית".

"חשוב לנו מאוד שהחרדים יתגייסו, יתנו כתף", אומר דוד. "רק מי שלא לומד", מוסיפה דניאלה, ודוד מהנהן. "אנחנו חושבים שאפשר למצוא פתרון לכולם". לדניאלה יש תחושה טובה. "מקווה שלא נתבדה".

דוד, לעומתה, מעיד על עצמו שהוא קצת מעורער. "אני ליכודניק חזק במקור, והייתה לי התלבטות מאוד קשה אם להמשיך להצביע ביבי, או לשנות. והחלטתי לשנות בסוף. מקווה שההבטחות יהיו כמו שהבטיחו".

הצביעה בישראל, חוזרת לרוטרדם: "אני ממהרת לאסוף את הילדים"

באותם רגעים ממש, מיכל שמש סיימה את הצ'ק-אין לטיסה חזרה לרוטרדם. היא גרה בהולנד כבר 7 שנים. "אני ממהרת להוציא את הילדים מהמסגרות", היא מספרת בחיוך. "הגעתי בשישי לארבעה ימים. הטרטורים מאוד גדולים, אבל בכל זאת מי שרוצה להגיע מגיע", היא אומרת, ומוסיפה: "זה מצחיק. בסוף אחרי שאתה טס, ונוסע ליישוב, אתה מגיע לקלפי, ואז זה כל כך פשוט". היא צוחקת, "כאילו צריך שיהיה איזה טקס".

למרות זאת, מיכל מספרת שלא היו לה התלבטויות. "החלטתי שהפעם, זה לא קשור לתוצאה. הרגשתי שאחרי השלוש שנים האלו, ותחושת החוסר אונים, אז הפעם אני חייבת לעשות את זה. עד עכשיו לא יכולתי לעזור. לא הפגנות, לא להיות עם הקרובים שצריכים אותך ברגעים קשים. הפעם יש הזדמנות לעזור, אז קפצתי עליה".

ולמה היא מקווה? "אני מאוד רוצה שינוי, אני רוצה שיהיה פה טוב יותר, ופחות בלגן ומלחמות. אין לי מושג מה יהיה, המצב כל-כך לא ברור. אבל כן יש לי תחושה חזקה, שלא משנה מי ייבחר, זה יהיה בסדר. ככה או ככה, אני מרגישה שהמצב ידרוש תהליך, ושלאט לאט זה יסתדר".