ערביי ישראל החליטו שהפעם תהיה שונה: ההישג הגדול של הבחירות לכנסת ה-26 הוא 19 מנדטים שהביאו הרשימה המשותפת ורע"מ הודות לשיעור הצבעה חסר תקדים: 80.3%. לשם השוואה, בבחירות הקודמות ב-2022, עמד שיעור ההצבעה בקרב הערבים על 53.9% בלבד. "הציבור הערבי נהר לקלפיות והצביע ברובו לשתי הרשימות הערביות", אומר ל'דבר' פרופסור נוהאד עלי, מרצה בחוג לסוציולוגיה בחוג הרב-תחומי ובחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי. "הסיבה המרכזית היא מפלגות הימין והמתקפה על החברה הערבית. הציבור הערבי יצא בהמוניו כדי למחות נגד דה-הלגיטימציה שלו".

ההצבעה הייתה "מחאה על המצב של הציבור הערבי בכל התחומים", מוסיף פרופ' עלי, המכהן כראש תחום השכלה לקידום חירות שוויון ואחווה במכון שמואל נאמן. "ההנהגה הערבית הצליחה לשלב את המחאה נגד הגזענות עם הדרישות האולטימטיביות שלה בסוגיות האלימות בחברה והדיור".

המחאה תורגמה להישג אלקטורלי: הרשימה המשותפת תהיה ככל הנראה המפלגה השלישית או הרביעית בגודלה בכנסת הבאה עם 11 מנדטים (נכון לשעת פרסום הכתבה; י.ש.), מפלגת רע"מ ככל הנראה תגרוף שמונה. ההבדל בין השתיים טמון ברצון להשתלב, לדברי פרופ' עלי: "המשותפת' היא בעד ההשתלבות. היא אמנם לא בעד כניסה לממשלה, אך היא רוצה להיות רשת הביטחון לממשלת שינוי. בעיני רוב הציבור הערבי  הגישה של מנסור עבאס היא כנראה 'יותר מדי'.  לציבור הערבי יש גבולות מסויימים להשתלבות, ורובו מתקשה עדיין לחצות אותם".

לאחר בחירת המועמדים לרשימות הערביות נשמעה ביקורת על היעדרם של הצעירים ושל הנשים. לדעת פרופ' עלי שיעור ההצבעה הוא המנוף לשינוי: "במערכות הבחירות האחרונות שיעור ההצבעה בקרב הצעירים היה נמוך במיוחד – ב-2022 47% מהצעירים הערבים יצאו להצביע לעומת כ74% מהצעירים היהודים. כך גם בקרב הנשים. עם זאת הודות לשיעור ההצבעה הגבוה הפעם, ברשימה המשותפת יהיו שתיים או שלוש נשים ערביות בכנסת. זה לא מספיק, אבל זה ייצוג לא רע. שמענו את ראשי המשותפת מתנצלים בפה מלא על תת-ייצוג של נשים ברשימה, אך הציבור הערבי היה מוכן למחול להם בעניין הזה. ויש גם מועמדים צעירים במשותפת שייכנסו לכנסת".

הבדואים הצביעו לרע"מ, הדרוזים לא מצאו מקום במפלגות היהודיות

גם בקרב הבדואים בנגב תועדה עלייה משמעותית בשיעור ההצבעה: ב-2022 הצביעו כ-51% מהבדואים בעלי זכות בחירה. הפעם נע שיעור ההצבעה בין 60% בכפרים הלא-מוכרים ל-82% ברהט. אף שהיישובים הבדואים בנגב נודעו במשך השנים כבסיס התמיכה של רע"מ, גם המשותפת קיבלה קולות בנגב. לדברי פרופ' עלי הצבת מועמדים בדואים במקומות ריאליים ברשימה המשותפת תרמה לכך, אבל "היתרון של רע"מ הוא הקו היותר מסורתי, יותר דתי. זה תואם יותר את תפיסת העולם של הבדואים".

מימוש זכות ההצבעה לא פסח גם על הציבור הדרוזי – 61.9% לעומת 48.4% בלבד ב-2022. עם זאת, מדובר עדיין בנתון נמוך משמעותית מאשר בציבור הערבי. "האכזבה בקרב הדרוזים מאז 'חקיקת חוק הלאום' הולכת ומעמיקה", אומר פרופ' עלי. "לדבריהם, 'אנחנו יהודים בחובות וערבים בזכויות'. בשבועות האחרונים לפני הבחירות היו כמה מקרים של גזענות נגד צעירות וצעירים דרוזיים רק כי הם דיברו בערבית".

פרופ' עלי טוען גם כי הציבור הדרוזי התאכזב מהימין בשל ההדרה – לא רק של הערבי כבוחר אלא גם של השפה הערבית – אך גם לא מצא מקום במפלגות המרכז והשמאל. לכן חלק גדול מהדרוזים תמך במפלגות הערביות.

"חבירה של רע"מ לנתניהו תהיה התאבדות"

לגבי המשא והמתן הקואליציוני הצפוי, סבור פרופ' עלי כי הציבור הערבי לא יאפשר למפלגות הערביות לחבור לליכוד ולבנימין נתניהו. "חבירה של רע"מ לנתניהו", הוא מסביר, "תגרום להתאבדות של רע"מ בחברה הערבית, אחרי כל מה שעשתה הממשלה הזו לציבור הערבי".

"החברה הערבית מעוניינת בהשתלבות פוליטית, אך השאלה היא מה הוא המרחב של השותפות הזו. יש לנו שלוש תפיסות – התפיסה הראשונה שמוביל מנסור עבאס היא להיות לא רק בקואליציה אלא בממשלה עצמה. אבל המפלגות היהודיות לא רוצות את זה. התפיסה השנייה היא להיות בקואליציה אבל לא בממשלה. התפיסה השלישית – וזו נראית לי האופציה המובילה בעיני הציבור הערבי – היא להיות רשת ביטחון לממשלת השינוי".

ההצעה של פרופ' עלי למפלגות הערביות היא לנהל משא ומתן משותף עם יו"ר ישר גדי איזנקוט: "הן צריכות להיות מעין רשימה טכנית אחת של 19 חברי כנסת, ולנהל את השיח עם איזנקוט מעמדת כוח בסוגיות האזרחיות המשמעותיות לציבור הערבי – האלימות והפשיעה, הדיור, האבטלה והשתוללות הטרור היהודי".

פרופ' עלי מרשה לעצמו לנטוש לרגע את עמדת המתבונן מהצד ולומר את אשר על ליבו: "זו בושה לדמוקרטיה, למדינה ולציבור לומר שהערבים הם לא שותפים ראויים, לא בגלל האידיאולוגיה שלהם אלא בגלל עצם היותם ערבים".