קורל בן דיין מנהלת בשנים האחרונות מסלול חיים כפול ואינטנסיבי במיוחד. בשעות הבוקר היא עובדת כעורכת דין במגזר הציבורי, ובשעות אחר הצהריים היא מנהלת את אגודת השחייה האומנותית של מכבי תל אביב – מועדון שאותו הקימה מאפס, והפך כיום לאגודה הגדולה ביותר בענף השחייה האומנותית בישראל.

לצד שני התפקידים הללו, בן דיין פעילה בשורה של תפקידי ניהול ושיפוט בספורט הישראלי והבינלאומי: היא יו"ר ענף השחייה האומנותית בישראל, חברת הנהלה באיגוד השחייה, חברת הנהלה באיגוד האתלטיקה, ושופטת בינלאומית בענף השחייה האומנותית.

בן דיין (37), תושבת הרצליה ואם לשלושה (4,6,8),  גדלה במושב עשרת בשפלה. את צעדיה הראשונים בענף היא ועשתה בחוג במושב ליד הבית: "התחלתי בגיל שמונה", היא מספרת בראיון ל'דבר', "ופשוט מהר מאוד התאהבתי בזה".

במהלך הצבא שירתה בתפקיד ספורטאי מצטיין והייתה חלק מנבחרת ישראל. "התאמנו כמעט שנה שלמה, אך לא יצאנו לתחרויות בחו"ל, כי היו כל מיני בעיות תקציב. זה היה בתקופה שענף השחייה האומנותית היה קטן יותר, לא כמו היום".

בן דיין המשיכה להתחרות בשחייה אמנותית עד גיל עשרים ושבע. היא מספרת מה גרם לה להתמסר לענף: "קודם כל, זה ענף קבוצתי. ברוב המקרים עובדים ביחד, וגם בהופעות מציגים כקבוצה. כיף להיות חלק מכולן – גם בהצלחות וגם בהפסדים. בנוסף, הבריכה הייתה המקום השקט שלי. עד היום, כשאני הולכת לאמן או להיות בבריכה, אני מתנתקת מכל מה שקורה מסביב".

סטודנטית למשפטים, שחיינית ומאמנת

עם שחרורה מצה"ל, במקביל להיותה ספורטאית פעילה, היא החליטה לבנות את עצמה בקריירה חדשה, והחלה בלימודי משפטים. "זה משהו שקיבלתי מהספורט, השאפתנות להצליח. עשיתי תואר ראשון במשפטים, ובמקביל להשתלבות בהתמחות עשיתי גם תואר שני".

את התמחותה בעריכת דין עשתה בפרקליטות במחוז תל אביב. באותה תקופה, מעורבותה בספורט התמקדה באימון קבוצות צעירות במועדון בו גדלה ביישובי גדרות, והיא העריכה שהעומס המקצועי בעבודה המשפטית יוביל לסיום הפרק שלה בענף.

"חשבתי שאעזוב את השחייה האומנותית", היא נזכרת. "כשאמרתי למאמנת שלי, סבטלנה בלכר, המאמנת של הדואט האולימפי בשתי האולימפיאדות האחרונות, שאני אעזוב את השחייה, היא כל הזמן הייתה אומרת להורים שלי 'למה קורל צריכה את לימודי המשפטים? שתישאר בבריכה'".

לצד הזמן והכוחות הרבים שנדרשו לשילוב לימודי המשפטים וההתמחות עם השחייה האמנותית, בן דוד בחרה להמשיך ללכת אחרי הלב שלה, והחלה לאמן קבוצת שחייה אומנותית ברמת גן פעמיים בשבוע. "הייתי מסיימת את העבודה בהתמחות בפרקליטות ומגיעה לאמן. הקבוצה גדלה, הוספנו עוד ימי אימון, הבאתי מדריכות נוספות, וראיתי שאני מצליחה לשלב בין התחומים".

"כשהתחלתי לא דמיינתי שזה יגיע למימדים כאלה"

בן דיין אוהבת לחלום בגדול, אך לא פחות חשוב מכך, יש בה את הנחישות הייחודית להפוך את החלום למציאות. היא החליטה שהיא מקימה מועדון ברמות הגבוהות ביותר בענף, ופנתה לאגודת מכבי תל אביב. לדבריה, "ידעתי שאם אני עושה משהו, אני רוצה שהוא יפעל ברמה מקצועית ולא סתם כחוג חובבני".

אחד האתגרים המרכזיים שעמדו בפניה היה השגת מסלולי שחייה בבריכות בתל אביב. "להשיג מסלול אחד במרכז זה דבר קשה מאוד. פניתי לכל הבריכות הקיימות באזור. בהתחלה כולן אמרו לי 'אין מקום', 'יש מספיק חוגים', ולא רצו לשמוע. ישבתי להם על הראש ולא ויתרתי".

בעבודה קשה היא המשיכה להרחיב את המועדון, שכיום, תשע שנים לאחר הקמתו, פועל בארבעה סניפים שונים בתל אביב (קאנטרי נווה שרת, קאנטרי בארבור, קאנטרי נאות אפקה וקאנטרי נווה אביבים) ובדרך להפוך למועדון הגדול בענף. "יש באגודה כיום כ-100 בנות, שזה הבית השני שלהן. כשהתחלתי לא דמיינתי שזה יגיע למימדים כאלה".

בן דיין מציינת כי הגדילה וההישגים מגיעים על אף פערים בתשתיות הפיזיות מול אגודות אחרות. "ברוב האגודות בארץ יש רמקול תת-מימי שמשמיע את המוזיקה בתוך הבריכה, ואצלנו אין. זה עדיין לא מנע מאיתנו לקחת את המקום הראשון בארץ".

כחלק מפיתוח המועדון, היא פעלה לשילוב הספורטאיות במסגרות לימודיות המותאמות לספורטאיות מצטיינות. "ראיתי פרסום של אריק זאבי על פתיחת כיתה אולימפית בתיכון, פניתי אליו וביקשתי להכניס את השחייה האומנותית. במחזור האחרון סיימו שתי בנות את כיתה י"ב. הן סיימו בהצטיינות בלימודים ובתחום החברתי, מתגייסות לתפקידים נחשבים בצבא, ואחת מהן אפילו אימנה באגודה תוך כדי שהיא שוחה. מבחינתי זו המטרה, לתת להן כלים להצליח ולהראות שאפשר לשלב את הכול ביחד".

ענף בעלייה: מתכוננות לכבוש את לוס אנג'לס

ענף השחייה האומנותית נמצא בשנים האחרונות בתקופת פריחה וצמיחה. הגעתה של המאמנת הספרדיה אנה טרס הקפיצה את הענף קדימה מבחינת המקצוענות, וצמד הדואט הישראלי שלי בובריצקי ואריאל נשיא הצליחו להגיע למקומות שהענף לא העז לחלום עליהם לפני הסייקל האולימפי לפריז. הצמד הישראלי זכה בשתי מדליות ארד באליפויות אירופה בבלגרד 2024, במקביל להפיכתן לחלק מהצמרת העולמית.

הסייקל הנוכחי ללוס אנג'לס 2028 מתאפייין בהשקעה גדולה בנבחרת ישראל בקטגוריה הקבוצתית, שהייתה רחוקה מקום אחד בלבד מהעפלה היסטורית למשחקים בפריז 2024. הנבחרת הצעירה, שרובה מורכבת משחייניות בנות 16 עד 19, רשמה הופעה טובה באליפות אירופה בפריז השנה – היא עלתה לשלושה גמרים, סיימה במקום השישי בתרגיל האקרובטיקה, ופעמיים במקום השביעי בגמרים, בתרגיל הטכני ובתרגיל החופשי.

במטרה להמשיך לקדם את הענף ולמקצע אותו, השחייניות הצעירות המצטיינות של הענף עברו לגור ולהתאמן באקדמיה למצוינות בוינגייט: "התקווה שלנו שהן יצליחו לפרוץ קדימה ולהגיע להישגים יותר טובים. יש להן שם את התנאים הטובים ביותר: תזונאית, פסיכולוגית וכל המעטפת המקצועית במקום אחד. למועדון שלנו יש שם שלוש בנות, ואנחנו מקוות שבנות נוספות יצטרפו אליהן בהמשך".

"הדבר הכי קשה זה שאין מספיק שעות ביממה"

במקביל לניהול מועדון מכבי תל אביב, בן דיין עובדת כעורכת דין ואמא במשרה מלאה. "האתגר הוא איך אני משלבת את הכול ביחד, כי בסוף אני בן אדם אחד שעושה קצת יותר ממה שבן אדם אחד אמור לעשות. אני בבוקר במשרד, ואחר הצהריים בשחייה אומנותית. נוסף לכך אני גם אמא מאוד פעילה. הדבר הכי קשה זה שאין מספיק שעות ביממה, ולכן לפעמים אני גם בוחרת לעשות ויתורים על חלק מהדברים, אבל בסוף הילדים שלי כן מרגישים שאמא שם, ובעבודה אני קוצרת הצלחה".

נדבך נוסף בפעילותה הוא השיפוט הבינלאומי בהתנדבות. בקיץ האחרון היא שפטה באליפות אירופה לבוגרות ובאליפות אירופה לנוער: "זה מצריך ממני להפסיד ימי עבודה וימים בבית", היא מספרת, "אבל זו גאווה גדולה לייצג את המדינה כשופטת בחו"ל".

ענף של העצמה נשית

מעבר להיבט הספורטיבי-הישגי, בן דיין רואה בשחייה אומנותית פלטפורמה חינוכית וחברתית: "זה ענף של העצמה נשית. רוב כמעט מוחלט של הספורטאיות הן בנות, ויש לנו כיום גם ספורטאי בן אחד. העובדה שהקמנו אגודה מאפס שיש בה כיום כמאה בנות ששואפות להצליח היא משמעותית. גם אם הספורטאית לא מגיעה לנבחרת ישראל, עצם הלמידה לעבוד ביחד בקבוצה מעניקה לה כלים משמעותיים לחיים. אני רואה איך הן מתנהגות בתחרויות, הן חברות הכי טובות, ממש כמו אחיות".

היא מאמינה שהענף ימשיך להתקדם ולצמוח. "שחייה אמנותית עדיין לא נפוצה כפי שהיא יכולה להיות, ואין סיבה שהיא לא תהיה פופולרית כמו התעמלות אומנותית, כי בסוף אלו ענפים יחסית דומים. המכשול המרכזי שלנו הוא זמינות הבריכות. בהתעמלות אמנותית קל יותר למצוא אולמות, בעוד שבבריכות בישראל, יש עדיפות למנויים".

כחלק מתפקידיה הרבים, בן דיין הייתה גם ראש המשלחת הישראלית בחלק מהתחרויות הבינלאומיות בשנתיים האחרונות. היא ראתה מקרוב את ההתקדמות שעשה הענף בשנים האחרונות, ומאמינה שזאת רק ההתחלה "אני מאוד מאמינה בענף הזה", היא אומרת, "הוא יכול להמשיך להתפתח, כי יש פה דור צעיר שמאוד צמא לזה ורוצה להמשיך להתקדם".