קל זה לא, אך פתרון פוליטי יימצא. תמיד יימצא. אלא שאין בניין חברתי ואין פוליטיקה אחרת ללא רוח חדשה. רוח כזו כבר החלה לנשב ולהיווצר בארצנו, ויש לה עוד דרך ארוכה לעשות עד שתתפוס את מקומה במלוא תפארתה.
לכן, בין כל הדברים שאנחנו כה זקוקים להם עכשיו, אנחנו זקוקים גם להגברת הרוח. רוח העוזרת להפיח תקווה. רוח מגשימה, רוח מעיזה, רוח המגיעה ממעמקי השפה והתרבות היהודית ומתרבות העולם. רוח הצומחת מתוך מפגש ושיח, חשבון נפש ובירור שאלות. רוח היוצרת שפה חדשה, שפה המכוונת להווה שבור אך יודעת לצפות פני עתיד, שפה הנשענת על מטען של אלפי שנים.
רוח פותחת לבבות. רוח שעוזרת ליצור מחדש את המבנים החברתיים שלנו, רוח היוצרת מן הפרודות שאנחנו ציבור. רוח המסייעת לנו לא להתייאש במסע הארוך לשיקום החברה והמדינה ולבנייתן מחדש.
ואיך יוצרים רוח המשנה את המציאות לטובה? לכך כנראה אין תשובה ברורה, רק רמזים לאפשרות.
ספר הזוהר נותן לנו סימן לכוחו של הבל הפה ביצירת הרוח: "סוֹד שֶׁל הֶבֶל נִכְבָּד הוּא, וְהוּא הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה. וְסוֹד הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ קוֹל".
ובספר נחמיה מסופר על כוחה של הרוח הנוצרת כאשר פועלים יחד ועוסקים בחידוש החיים הריבוניים, בבנייה וביצירה משותפת: "וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה וַתִּקָּשֵׁר כׇּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת".
ויוסף חיים ברנר, איש התרבות והספרות, מחפש את המתייאשים אשר בייאושם רואים אמת, את אלו המבקשים ללעוג לרוע ולהוציא לו לשון, את אלו המעיזים ליצור אלטרנטיבה לתרבות שהתרחקה מן האנושי.
חכמי המשנה הקימו בתי מדרש, אספו תלמידי חכמים ויצרו הגות והנהגה חדשה בעת ליקוי המאורות של סוף עידן הנהגת הכוהנים והחורבן.
צעירים וצעירות חלוצים יצרו את התנועה הציונית כחידוש יהודי וכאלטרנטיבה ליהדות שהתנוונה בתקופתם.
כל אלו, ואחרים נוספים, הותירו לנו סימנים לרוח חדשה.
מי ייתן ונדע גם אנחנו להזכיר גבורות גשמים, כי מי שידע לה(נ)שיב את הרוח, ידע גם להגשים.
ניר הרבורגר הוא איש חינוך, ממקימי הקיבוץ העירוני "משעול" בנוף הגליל, של תנועת המחנות העולים.