כמה אנחנו באמת יודעים על הבגדים שאנחנו לובשים? לכאורה מבט פשוט על התוויות של הבגד אמורה לספק לנו את התשובה "made in …" אך בפועל המציאות יותר מורכבת מזה. איפה באותה המדינה יוצר הבגד ובאיזה מפעל? תחת אילו תנאים עבדו העובדים ובאיזה שכר? האם הופעלו תקנות איכות סביבה ומניעת זיהום מים וקרקע במפעל? איפה גדלה הכותנה היכן עובדה ונצבעה? כל זה לא ידוע לנו ציבור הצרכנים, ולא במקרה.

@mango @hollisterco @hm #whomademyclothes #fashionrevolution #mafad ???? pictures by @snellebrandlou

A post shared by Carolin Dieler (@carolindieler) on

תעשיית האופנה ידועה בתור תעשייה בעייתית מאוד מבחינת זכויות עובדים. רוב המוצרים מיוצרים במדינות עולם שלישי, בהן חוקי בטיחות בעבודה, שכר מינימום וזכויות ההתאגדות ושביתה, לא נאכפים אם הם קיימים בכלל. החברות אינן מעוניינת בחשיפת הקשר הכלכלי בינן לבין המפעלים הבעייתיים, ושומרות את המידע אצלן באמתלה של "סודות חברה" או יצירת תחרות לא הוגנת בין החברות. מכשול נוסף בפני טיפול בבעיות אלו הוא החשש של המדינות שאם הן יפעלו לשיפור ואכיפה של תנאי העסקה ואיכות הסביבה, החברות יעזבו למדינות אחרות שאינן פועלות בנושא, וחששן זה מהווה מנוף לחץ משמעותי של החברות כנגד המדינות.

במאי האחרון התפרסמו שתי יוזמות בינלאומיות למען שקיפות בתהליכי הייצור בתעשיית האופנה. 'דוח שקיפות תעשיית האופנה' לשנת 2017, הוכן ופורסם על ידי ארגון פאשיין רבולושיין. הארגון פועל בכ-90 מדינות ברחבי העולם ומטרתו לעורר מודעות לניצול העובדים ולפגיעה בזכויות אדם בתעשיית האופנה, ולנזקים הסביבתיים שהיא גורמת. התנועה העולמית קמה ב-2013, לאחר קריסת בניין 'רנה פלאזה' בבנגלדש. באסון נהרגו 1,129 אנשים וכ-2,500 נפצעו. בבניין היו מספר מפעלי טקסטיל וחנויות. בימים שלפני האסון נשמעו דיווחים ואזהרות לגבי סדקים במבנה, אך למרות זאת המשיכו העובדים בעבודתם.

הדוח, המפורסם זו השנה השנייה, סוקר את 100 החברות המובילות בעולם בתחום האופנה – מהלבשה והנעלה, ועד אקססוריז, חברות ומותגי יוקרה עד חברות הייצור ההמוני. בין החברות הנסקרות בדוח ישנן רבות הידועות לצרכן הישראלי בניהן: H&M, זארה, מנגו, נייק, אדיאס, טופשופ ועוד.

החוסר בשקיפות הוא בריחה מאחריות

בדוח מצטיירת תמונה עגומה מאד ביחס לשקיפות בה פועלות החברות, שתי החברות המובילות בשקיפות הן אדידס וריבוק, אשר זכו לציון של 49% בלבד במדד השקיפות. איתן בראש הרשימה נמצאות חברת H&M המוכרת גם לצרכן הישראלי שקיבלה 48%.

בחינה מעמיקה יותר של הדוח חושפת בפנינו מציאות מדאיגה אף יותר. ניתן לראות כי את רוב הנקודות צברו החברות בסעיף הראשון – 'מדיניות ציבורית וחזון החברה', הצהרות שברובן אינן מחייבות את החברות לדבר. בכל הנוגע לנושאי השליטה והניהול חושף הדוח כי רק 43 חברות מפרסמות באתר שלהן את שם האדם בעל תפקיד ניהולי ואחראיות על תהליכי הייצור. מתוכן, רק 15 חברות מספקות גם את פרטי ההתקשרות שלו. אז אם רציתם ליצור קשר עם שאר 85 החברות – בהצלחה….

בחלק העוסק ביכולת המעקב אחרי שרשרת הייצור של החברות מצטיירת תמונה עגומה – רק 32 חברות מפרסמות את רשימת הספקים והמפעלים אתם הן עובדות באופן ישיר, מתוכן רק 26 מציינת גם את כתובת המפעל, 13 מציינת אילו מוצרים מיוצרים באותו מפעל, 11 חברות בלבד נותנות את מספר העובדים במפעל ורק 3 חברות מפרסמות גם מספר טלפון או מייל. בנושא הספקים המשניים (החברות האחראיות על עיבוד הכותנה וצביעתו לדוגמא מ.ה) רק 24 חברות פרסמו את מפעלי העיבוד שלהן ורק 9 מתוכן פירסמו גם כתובת. אף חברה לא מפרסמת נתונים כלשהן על החברות המספקות להן את חומרי הגלם.

טיקט של בגד שנמצא בהריסות הרנה פלאזה (צילום: AP Photo/Ismail Ferdous).

חשיפת המפעלים בהם מייצרות החברות את מוצריהן, קריטית בלקיחת האחראיות של החברות על תהליכי הייצור. חברה המפרסמת רשימת מפעלי ייצור, לא תוכל להתנער מהם אם וכאשר ייחשפו ליקויים והפרות זכויות או חלילה אסונות. זוכרים את 1,129  הקרבנות בקריסת בניין 'רנה פלאזה' בבנגלדש? לאחר האסון מותגים רבים, שהבגדים שלהם נתפרו בניין, הסכימו להודות בכך רק לאחר שבין ההריסות נמצאו בגדים עם טיקטים של אותן חברות.

עוד נחשף בדוח כי 34 חברות בלבד הצהירו על התחייבות לתשלום משכורות מחייה לעובדים בשרשרת הייצור, אך רק חמש מהן חושפות כיצד מדיניות הרכישה והתמחור של החברה מאפשרות תשלום משכורות מחייה. עדות נוספת לאלימות שהחברות מפעילות על העובדים, היא העובדה שרק 6 חברות חושפות בכמה מהחברות הספקיות שלהן יש איגודי עובדים דמוקרטים הנבחרים על ידי ציבור העובדים.

על החשיבות של השקיפות בתעשייה אומרת אורסולה די קאסטרו, ממייסדות פאשיין רובלושיין, "שקיפות מעודדת מוכנות לביקורת ולקיחת אחריות. זה דומה לפתיחת דלת הבית ומתן רשות לאנשים להסתכל פנימה. לא בהכרח רואים את התמונה המלאה, אך זהו צעד בדרך לפתיחות ושיתוף הציבור, וכמובן ככל שיותר דלתות וחלונות ייפתחו ככה תתברר לנו התמונה המלאה ביחס לשרשרת הייצור, חיי העובדים וזכויותיהם והסביבה."

עיקבו אחר החוט

יוזמה נוספת במאבק למען שקיפות הגיעה מארגון CCC (Clean Clothes Campaign), קואליציה של ארגוני ואיגודי עובדים, ארגוני זכויות נשים ועוד ארגונים אזרחיים, הפועלת למען שקיפות בתהליכי הייצור, ולמען משכורות מחייה לעובדות והעובדים. הקואליציה פועלת בשטח, ביחד עם הפועלים, ומעניקה להם תמיכה. ארגון CCC יצא בקמפיין אינטרנטי תחת השם “Follow the Thread” "עיקבו אחר החוט" להעלאת מודעות למחיר האמתי שאנו משלמים עבור הבגדים שלנו. הקמפיין כולל סרטונים וראיונות עם עובדים, ואף את הדרישות מהחברות לשקיפות של תהליכי הייצור והמפעלים בהם הן מייצרות את הבגדים.

ביחד עם הקמפיין הדיגיטלי הפיצו ב-CCC עצומה אינטרנטית הקוראת לחברות לחתום על "הצהרת שקיפות" על פיה החברות יתחייבו לפרסם מספר קריטריונים בנוגע לתהליך הייצור שלהן כגון שם המפעל וכתובת, מספר הפועלים במפעל, וסוג הייצור. המטרה היא ליצור נוסח אחיד של כלל החברות ומפעלי הייצור שלהן, שאנו כצרכנים נוכל להיעזר בו.

דוח השקיפות, קמפיין המודעות והעצומה נותנים לנו, הצרכנים, יותר כלים להבין את תעשיית האופנה ואת המחיר שאנחנו באמת משלמים, לרוב בדמות ניצול עובדים וזיהום הסביבה, עבור הבגדים שלנו. עם זאת, אין ספק שהנתון המכריע לגבי הצלחתם של פרייקטים מסוג זה הוא מוכנתם של הקונים להתייחס אליהם ברגע האמת, כשהם עם כרטיס האשראי ביד. האם יצליחו ארגונים אלה לחולל מהפכה אמתית בדרך בה אנחנו קונים, מהפכה שתאלץ את החברות לחשב את מסלול הייצור שלהם מחדש? ימים יגידו.

תודה ליעל אלנתן על הסיוע בהכנת הכתבה