דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
יפן

עולמי / לאחר שני עשורים אבודים הכלכלה היפנית מתאוששת - כיצד הם עושים זאת?

בשבוע שעבר פרסם הבנק המרכזי ביפן נתונים כלכליים מרשימים | ראש הממשלה שנבחר ב-2013 מוביל מדיניות כלכלית מרחיבה למרות ביקורת השמרנים בארצו | קיצור תולדות סיפור ההצלחה היפני

ראש ממשלת יפן שינזו אבה (AP Photo/Evan Vucci, Pool)
ראש ממשלת יפן שינזו אבה (AP Photo/Evan Vucci, Pool)
יונתן קירשנבאום

בשבוע שעבר פרסם הבנק המרכזי ביפן נתונים מרשימים ביותר על הכלכלה המקומית, לפיהם אחוזי הצמיחה העומדים על 2.2% עקפו את הציפיות הרשמיות. זה הרבעון החמישי ברציפות במסגרתו צומח המשק היפני, הצמיחה הארוכה ביותר מזה עשור, ואחוזי האבטלה במדינה עומדים על שיעור נמוך באופן היסטורי של 2.8%, נמוך בהרבה מהממוצע האירופי העומד על 8%. נתונים אלו משכו את תשומת לב המערב היות והם מהווים שינוי כיוון לכלכלה היפנית, הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם. בעקבות שני משברים פיננסיים קשים, האחד בתחילת שנות ה-90, והשני ב-2009, סבלה יפן משני "עשורים אבודים" – עשורים ללא צמיחה, וללא עלייה בשכר הריאלי לעובדים.

הצמיחה הנוכחית מתאפשרת הודות למדיניות כלכלית מרחיבה, אותה מוביל ראש ממשלת יפן, אבה שינזו, החל משנת 2013. מדיניות זו, הנקראת "אבה-נומיקס" ("Abenomics"), מורכבת משלושה "ראשי חץ": (1) הגדלת ההוצאה הציבורית, (2) הקלה במדיניות המוניטרית ו-(3) שינוי מבני ביחסי העבודה היפנים. שני המרכיבים הראשונים עוררו, כמובן, את זעמם של כלכלנים שמרנים רבים, המטיפים כנגד הגדלת ההוצאה הציבורית. עם זאת, קשה להתווכח עם התוצאות של מדיניות זו, שהביאה לאחר ארבע שנים, לצמיחה ביפן.

המשבר הכלכלי של שנות ה-90

העשורים האבודים של יפן החלו לאחר משבר פיננסי בשנות ה-90, אשר הוביל אחריו לקריסה של הכלכלה הריאלית. בשנות ה-80 דחפו כוחות פוליטיים ימניים ל"פתיחת שווקים" ביפן, זאת אומרת להקלה ביכולתם של משקיעים זרים להכניס ולהוציא הון מהמדינה בקלות. במקביל, הקלו הרשויות ביפן על הפיקוח של פעילות המגזר הפיננסי, והקטינו משמעותית את החוקים הרגולטיביים של פעולות הבנקים והבורסה.

על מנת להגדיל את רווחיהם, החלו הבנקים להעניק הלוואות גדולות, גם ללווים שלא עמדו בקריטריוני ההבטחה להחזר. כך, כל שכיר היה יכול לקחת הלוואה של 100 מיליון ין, עם נדל"ן כערובה (הבית שלו). פעולות אלה העלו את שווי הנדל"ן וגופים פיננסיים החלו להשקיע בנדל"ן מה שדחף את המחירים מעלה מעלה. תהליך זה הוביל לעלייה אדירה במחיר הנדל"ן היפני, וב-1989 שווי שטחי הנדל"ן של טוקיו כולה היו שווים יותר מפי שניים סך שטחי הנדל"ן בארצות הברית כולה.

רובע הקנויות נקמיסה דורי בטוקיו (Carl Forbes / Shutterstock.com)
רובע הקנויות נקמיסה דורי בטוקיו (Carl Forbes / Shutterstock.com)

ב-1991 התפוצצה ״בועת הנדל״ן״ היפנית, ומשקיעים רבים משכו את השקעותיהם. הדבר הוביל לקריסה של מחירי המניות, ומכירה של הנכסים. מחירי הדיור צנחו, ערך הנדל"ן צנח, ורבים לא היו מסוגלים להחזיר את הלוואותיהם, דבר שהוביל את הבנקים לפשיטת רגל. המדינה נאלצה להתערב ולהציל את הבנקים על ידי הזרמת הון רב.

קריסת הבנקים הובילה לפשיטת רגל של חברות רבות, ירידה בהכנסות הציבור היפני ובעקבות כך ירידה ברווחי החברות. המשק היפני נכנס למה שכונה "העשור האבוד", עשור ללא צמיחה. עד לשנת 2007 ירד השכר הממוצע ביפן ב-5%, והתמ״ג צנח בחדות. בשנת 2009 קרסה המערכת הפיננסית האמריקאית, והובילה להדים במשקים ברחבי העולם, וביניהם יפן. הדבר הוביל לשנים נוספות של מיתון.

שינוי כיוון- די לצמצום

בשנת 2013 נבחר מחדש אבה שינזו, יו"ר המפלגה הליברל-דמוקרטית. המדיניות אותה הבטיח לקדם הייתה שונה בתכלית מזו שהונהגה ביפן מאז המשבר של שנות ה-90. על פי אבה, המדיניות המצמצמת באמצעותה ניסו ממשלות יפן להתמודד עם המשבר הוכחו כבלתי יעילות, ויש לעבור למדיניות מרחיבה כדי לדחוף לצמיחה. המדיניות אותה הציע הורכבה משלושה ״ראשי חץ״: הרחבה תקציבית, הקלה מוניטרית ושינוי מבני.

ההיגיון המנחה של מדיניות זו היא שכדי להוציא משק ממצב של מיתון, יש צורך להגדיל את רווחיהן של החברות. זאת במטרה לגרום להן להעסיק עובדים רבים יותר, לבצע עסקאות עם חברות נוספות, שבתורן יעסיקו עובדים נוספים. מטרה זו תושג על ידי השקעה ישירה של המדינה – זאת אומרת רכישה של שירותים מחברות פרטיות, ועל ידי השקעה עקיפה – השקעה בשירותי הרווחה. דבר זה יעודד צריכה פרטית היות שלציבור יהיה יותר כסף להוצאה, וכך יגדלו רווחי החברות.

בית הפרלמנט היפני (Fotokon / Shutterstock.com)
בית הפרלמנט היפני (Fotokon / Shutterstock.com)

בשנת 2013, לאחר זכייתו בבחירות, הודיע שינזו על חבילת ההשקעה הממשלתית – 10.3 טריליון ין. הוא קרא לה "חבילת ההמרצה". בפועל, ההחלטה הייתה להגדיל את התקציב באופן ניכר, ומגמה זו המשיכה לאורך שנות כהונתו אם כי במידה מצומצמת יותר. לאחר החבילה של 2013 הורידה הממשלה היפנית את אחוז ההשקעה הציבורית, אך בשנה שעברה הודיעה על חבילת השקעה נוספת בגובה של 274 מיליארד דולר, המהווים כ-5% התמ"ג היפני.

2.5 טריליון יין נוספו לתקציב הרווחה, למימון והגדלת הפנסיות הציבוריות ולקצבאות ילדים. 1.7 טריליון הופנו להשקעה בפיתוח התשתיות. בנוסף, העלה אבה את שכר המינימום ב-3%, זאת במטרה שלעובדים היפנים תהיה הכנסה המאפשרת להם להוציא כסף נוסף, ובכך להגדיל את רווחיהן של החברות בשוק, המסים והכנסות המדינה וחוזר חלילה.

כלכלנים שמרנים רבים מבקרים מדיניות השקעה זו כחסרת אחריות, אך קשה לטעון שהיא לא משיגה את יעדה. בעקבות הגדילה ברווחים, הדרישה של בעלי העסקים לעובדים היא הגבוהה ביותר בעשורים האחרונים, וכמעט בכל חנות ומסעדה בטוקיו ישנה מודעת דרושים. הביקוש לעובדים מעלה את השכר הריאלי, היות והמעסיקים נדרשים לשלם יותר כדי לזכות בעובדים, הנהנים מ"היצע" עבודות גדול.

עם זאת, השכר הריאלי עולה בקצב איטי מאוד, ורבים ביפן טוענים כי יש להגדיל את ההוצאה עוד יותר בכדי להגיע לאפקט הרצוי. "הכלכלה היפנית יכולה לשאת הרבה יותר הוצאה ציבורית ממה שנותנים לה" אמר הכלכלן מרטין סנדבו.

הרחבה מוניטרית

ב-2013 מונה הריהיקו קורודה לתפקיד נגיד הבנק המרכזי ביפן במטרה להעלות את האינפלציה השנתית ל-2%, היעד הנהוג בכלכלות המערביות. עד אז, סבלה יפן מתקופה ארוכה של דיפלציה, זאת אומרת אינפלציה שלילית – ירידת מחירים. הדיפלציה אותתה לפעילות כלכלית נמוכה – מעט צריכה פרטית שהובילה להורדת מחירים ומעט רווחים.

מטרתו של קורודה הייתה להביא לכך שיפן תגיע לרמת אינפלציה יציבה של 2%. כדי לעשות זאת היה על הבנק לעודד השקעה מצד חברות בשוק, דבר שיביא לעלייה ברווחים. לצורך כך, הוריד הבנק המרכזי את הריבית ל-0%, ובכך הפך את ההשקעות לכדאיות יותר, היות והמעסיקים יכלו לקחת הלוואות עם החזר אפסי.

שר האוצר כחלון ושר החוץ היפני פוּמיוֹ קִישִידַה (ללא קרדיט)
שר האוצר כחלון ושר החוץ היפני פוּמיוֹ קִישִידַה (ללא קרדיט)

אלא שגם הריבית האפסית נכשלה בעידוד ההשקעה במשק היפני. לצורך כך הכריז הבנק המרכזי על תכנית "הרחבה כמותית". במסגרת התכנית, הבנק המרכזי "הדפיס" כסף, וקנה באמצעותו אג"ח ממוסדות פיננסיים שונים. באופן זה הוא העניק הלוואות לבנקים הללו, במחיר אפסי. ככל שהיה בידי הבנקים הפרטיים יותר הון נזיל, כך ירד המחיר אותו הם גבו על הלוואות. מצב זה דירבן בעלי עסקים לקחת הלוואות, ולהרחיב את עסקיהם, לשכור עוד עובדים ולהמריץ את המשק.

ההרחבה הכמותית הוכרזה ב-2013, ובמסגרתה רכש הבנק היפני אג"ח בשווי של  כ-70 טריליון ין בשנה, וב-2014 הורחבו הרכישות ל-80 טריליון ין בשנה. תכנית ההרחבה הכמותית היפנית הוכחה כאפקטיבית, מאז תחילת יישום התכנית, למעט כמה חודשים בתחילת 2016, נמצא המשק היפני במגמה אינפלציונית.

להרחבה הכמותית היה תפקיד נוסף, והוא מניעת ייסוף הין. יפן היא משק מבוסס ייצוא, לצורך כך, עליה לדאוג שערך הין ישאר נמוך יחסית למטבעות הזרים. ההרחבה הכמותית "הוזילה" את הין בכך שהגדילה את כמות המטבע שנמצא בשוק. ככל שקיים יותר ין, כך הוא שווה פחות ביחס למטבעות הזרים.

מדיניות זו הוכחה כאפקטיבית ביצירת תנאים רווחיים למגזר היצרני ביפן, המעסיק עובדים רבים. מאז 2013 נמצא הייצוא היפני במגמת עלייה הדרגתית. אין ספק כי יציאתם האיטית של המשקים האמריקאיים והאירופאיים מהמיתון בו הם נמצאים מאז 2009 תרמה לעליית רווחיותו של הייצוא היפני, אך מדיניות הריבית הנמוכה וההרחבה הכמותית שיחקו תפקיד מכריע בעידוד הייצור היפני.

עם זאת, השכר הריאלי ביפן עדיין לא עלה במידה משמעותית והאינפלציה עודה עומדת היום על 0.2%, רחוק מיעדי הבנק המרכזי. דבר זה מונע מהמשק היפני להגיע ליעדי האינפלציה שלו, ומונע מהציבור היפני להגביר את כוח הרכישה שלו ולהניע את המשק. תנופת ההשקעה המחודשת של הממשלה היפנית באמצעות הגדלת התקציב לשנת 2016 מהווה צעד חשוב לכיוון הגברת השכר הריאלי. יש לקוות שיפן תמשיך במדיניות זו ותרחיב אותה, ובכך תוציא את עצמה מרבע מאה של מיתון בו היא שרויה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!