יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מהווה לשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית כבר שבע שנים, מאז שב-2019 הודיע כי לא ישב עוד עם בנימין נתניהו, ובכך הפך למנהיג הימין הראשון שניסה לשבור את "גוש הימין". בשבוע שחלף מאז הבחירות הוא שמר על עמימות בנוגע למהלכיו הפוליטיים הקרובים, אבל היום (שני) בצהריים שבר שתיקה, כשזימן קבוצת עיתונאים למטה המפלגה במודיעין.
במשך שעה הבהיר את עמדות המפלגה לקראת יום רביעי, אז צפויות להתפרסם תוצאות הבחירות הרשמיות והנשיא יחל בסבב ההתייעצויות לקראת הטלת המנדט להרכבת הממשלה. ליברמן פיזר את הערפל בנוגע לשתי סוגיות שנותרו פתוחות: ההמלצה על מועמד לראשות הממשלה והחלפת יו"ר הכנסת. הוא הודיע כי ימליץ על גדי איזנקוט להרכבת הממשלה, וכי יתמוך ביאיר לפיד לתפקיד יו"ר הכנסת, לאחר שבמשך ימים ארוכים עלו שמותיהם של יוליה מלינובסקי ועודד פורר כמועמדים אפשריים ממפלגתו.
ליברמן אישר כי לא יסכים לשבת בממשלה עם נתניהו, ואף הבהיר כי יתנגד לממשלה עם מי שהיו חברים בקואליציה שכיהנה בזמן טבח 7 באוקטובר. הוא פוסל גם את המפלגות הערביות ואת החברים היהודים בהן, ומתנגד לממשלת מיעוט שתישען על תמיכתן מבחוץ. בנוגע לחרדים הוא עדיין שומר על עמימות, אך מבהיר כי לא יזוז מעמדותיו בעניין גיוס לכולם וחינוך ממלכתי, שאינן צפויות להתיישב עם עמדות המפלגות החרדיות.
אלא שכאן מתגלה הסתירה בין עמדותיו הנחרצות של ליברמן לבין האפשרויות הפוליטיות העומדות בפניו. גוש המפלגות המתנגדות לנתניהו, ללא המפלגות הערביות, מחזיק ב-48 מנדטים בלבד. לגוש נתניהו 53 מנדטים, ולמפלגות הערביות 19. גם אם ליברמן ימליץ על איזנקוט, לא ברור כיצד תוכל לקום ממשלה שתעמוד בכל התנאים שהציב.
למעשה, ליברמן הבהיר היום בעיקר עם מי הוא לא מוכן לשבת, אך לא סיפק תשובה לשאלה עם מי הוא כן מוכן להקים ממשלה. אם מסכמים את עמדותיו, התוצאה היא מבוי סתום פוליטי. השאלה שנותרה פתוחה היא מה ליברמן מתכוון לעשות כדי לצאת ממנו.
האם ליברמן מכין את הקרקע לעצמו?
כשהמתמטיקה לא מסתדרת, הפוליטיקה נכנסת לתמונה. כמי שהסתופף שנים ארוכות בצלו של בנימין נתניהו, ליברמן יודע שלזמן יש יכולות משלו. על רקע המבוי הסתום, אפשר להעלות תרחיש נוסף: ליברמן אינו מסתפק בניסיון להחליף את נתניהו, אלא נערך לאפשרות שבה יוכל בהמשך לקבל בעצמו את המנדט להרכבת הממשלה.
לפי התרחיש, איזנקוט יקבל ראשון את המנדט להרכבת הממשלה ויוכל להחזיק בו במשך 28 ימים, עם אפשרות להארכה של עד 14 ימים נוספים בידי הנשיא. אם ייכשל בהקמת הממשלה, והמתמטיקה אינה פועלת כעת לטובתו, יוכל הנשיא להטיל את המנדט על חבר כנסת אחר. גם נתניהו עשוי להיות מועמד לקבלת המנדט, אף שלגוש התומך בו אין כיום רוב של 61 חברי כנסת. ההכרעה תהיה בידי הנשיא, בהתאם להתייעצויות עם הסיעות.
ליברמן הבהיר כי מבחינתו בנט הוא הבא בתור אחרי איזנקוט. אם גם בנט יקבל את המנדט וייכשל במשימה, עשוי להיפתח שלב נוסף במאמצים להרכיב ממשלה. בשלב הזה כבר יחלפו שבועות ארוכים של משא ומתן פוליטי, שבהם יוכל ליברמן לנסות לגייס תמיכה במועמדותו. הוא כבר הודיע ששוחח עם חברי כנסת מכלל הסיעות.
זהו כמובן תרחיש אפשרי בלבד, ולא תוכנית שליברמן הציג בפומבי. גם אין כל ודאות שיצליח לגייס את 61 חברי הכנסת הדרושים כדי לקבל את המנדט בשלב כזה. אבל התרחיש עשוי להסביר מדוע ליברמן מקפיד להותיר לעצמו מרחב תמרון, גם כאשר עמדותיו המוצהרות אינן מצביעות על דרך ברורה להקמת ממשלה.
עוד לפני הבחירות הבהיר ליברמן את שתי מטרותיו, לפי הסדר: החלפת שלטון נתניהו וישיבה בכיסא ראש הממשלה. כשחקן שחמט ותיק, הוא מחשב את מהלכיו. אם איזנקוט ייכשל בניסיון להחליף את נתניהו, וגם בנט לא יצליח במשימה, ליברמן ירצה להגיע מוכן לאפשרות שהתור יעבור אליו.
השאלה היא אם מאחורי המבוי הסתום שליברמן הציג היום מסתתר מהלך פוליטי מחושב, או שגם לו אין עדיין דרך ברורה להקים את הממשלה הבאה.