ההצהרות, ההדלפות והפסילות הפומביות הן האופן שבו הציבור מופעל במשא ומתן הקואליציוני. ״בסוף, פוליטיקה היא אמנות הפשרה״, אומר ל'דבר' אסף הלחמי, מומחה לתורת המשחקים. ״שחקן הציג במצע מטרות ויעדים, ואז הוא צריך לתעדף אותם. הוא מנסה להכתיב אג׳נדה ומחשב את עלויות הקהל שלו: כמה הציבור יבוא איתו חשבון, לחיוב או לשלילה, אם לא יעמוד בכל ההתחייבויות״.

ליברמן מבקר את איזנקוט במקביל להמלצה עליו לנשיא. גורם ביהדות התורה אמר ל־N12 על נתניהו כי ״הברית שלנו איתו מוצתה״, על רקע הצעה לאפשר ממשלה בראשות איזנקוט. בערוץ 14 דווח שנתניהו חותר לבחירות נוספות באמצעות קמפיין נגד ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות. איזנקוט, מצדו, פרסם ארבעה עקרונות לשותפות בממשלה עתידית.

הלחמי, חוקר במדע המדינה וממייסדי מכון דעות, מציע לבחון את המסרים האלה באמצעות תורת המשחקים. הוא מכיר את המערכת גם מבפנים: במשך כ־30 שנה היה פעיל במפלגת העבודה, בין היתר כמזכיר סניף וכמנהל מטות בחירות.

אחד המושגים המרכזיים בניתוח שלו הוא ״עלויות קהל״: המחיר הציבורי שפוליטיקאי מעריך שישלם על החלטותיו. המשתנה המרכזי בחישוב הסיכויים לממשלה רחבה או צרה תלוי בדעת הציבור, ובמידה שבה הנבחרים מעריכים שבוחריהם ישפטו אותם לחומרה על הצטרפות אליה — או על מניעת הקמתה.

לכן ההצהרות וההדלפות ממשיכות גם אחרי הבחירות. את הקולות הם אומנם קיבלו כבר בשבוע שעבר והמנדטים כבר חולקו, אבל המאבק על דעת הציבור ועל האמון בממשלות עתידיות צפוי להמשיך בעצימות גבוהה לפחות עד שתוקם ממשלה.

המנדטים אינם חזות הכוח

כדי להבין כיצד המסרים האלה משפיעים על המשא ומתן, צריך לברר מי מחזיק בכוח בתוכו. מספר המנדטים הוא רק חלק מהתשובה: השאלה היא גם את מי חייבים לצרף, את מי אפשר לעקוף, ולמי יש חלופה אם השיחות ייכשלו. ״העובדה שלמפלגה יש שבעה או שמונה מנדטים לא אומרת שזה בהכרח הכוח האמיתי שלה במשא ומתן״, אומר הלחמי.

מפלגה שהסכמתה הכרחית להקמת ממשלה יכולה להפוך לשחקנית וטו ולדרוש תמורה גדולה, כפי שעשה בנט בממשלת השינוי. אבל כוח המיקוח תלוי גם ביכולת לממש איום בסירוב. מפלגה שאין לה לאן ללכת מתקשה ללחוץ על השותף היחיד שלה.

״מפלגות עוצמה יהודית והציונות הדתית הן השחקניות החלשות ביותר בדירוג העוצמה וההשפעה, בגלל שאין להן מנוף משא ומתן מול נתניהו, והיות שאין להן אלטרנטיבה לחבור לגוש האופוזיציה״, אמר הלחמי.

הדיווח על האפשרות שיהדות התורה תאפשר הקמת ממשלה בראשות איזנקוט עשוי, לעומת זאת, לחזק את כוח המיקוח שלה מול נתניהו. ככל שהאפשרות הזאת אמינה יותר, קשה יותר להתייחס לתמיכתה כמובנת מאליה.

חרב הפיפיות של הטלת וטו

אבל חלופה אפשרית מבחינה מספרית אינה בהכרח חלופה שמנהיג יכול להרשות לעצמו מול בוחריו. המלכוד של המפלגות המבקשות להחליף את נתניהו מתחיל בהתחייבויות שנתנו לפני הבחירות: להחליף את השלטון, ובה בעת לפסול שותפים שעשויים להיות נחוצים לכך.

״נקודת עיוורון בסיטואציה הקואליציונית הנוכחית היא המנדטים של המפלגות המייצגות אזרחים ערבים״, אומר הלחמי. ״בניתוחים שלי, כבר יותר מחצי שנה אני מצביע על כך שלא הצלחתי לזהות אפשרות להקים קואליציה לגוש האופוזיציה בלי השחקנים מהחברה הערבית״.

״ייתכן שאילו ראשי מפלגות גוש השינוי היו מזהים את נקודת העיוורון הזאת, הם היו בוחרים ניסוחים דיפלומטיים יותר או התחייבויות פחות נחרצות״, מוסיף הלחמי. הקמפיין של נתניהו, ״ימין או פלסטין״, לעומת זאת, ממשיך לשרת אותו גם במשא ומתן הקואליציוני.

אלא שמצד שני, הקמפיין שמקשה על הקמת ממשלת מיעוט עשוי גם לשרת את בנט וליברמן במשא ומתן מול איזנקוט. ככל שנתניהו מעלה את המחיר הציבורי של תמיכה בממשלת מיעוט, הם יכולים לדרוש מאיזנקוט הישגים משמעותיים יותר שיצדיקו את הפשרה בפני בוחריהם. ״עלויות הקהל אינן נובעות רק מהפעולה שאתה מבצע, אלא גם מהתמורה שאתה משיג לציבור שלך״, מסביר הלחמי. ״אם הציבור רואה שהצלחת לתגמל אותו, זה משפיע על המאזן״.

״כרגע, כראש ממשלת מעבר, יש לנתניהו אינטרס למשוך את המשא ומתן ככל האפשר. אם בנט וליברמן יתעקשו על דרישות הווטו שלהם, זה יכול לשרת אותו״, הוא אומר. ״במובן הזה יש חפיפה מסוימת באינטרסים, אבל הסיכון בבחירות חוזרות כנראה גדול מדי עבורם, אפשרות שנתניהו מאותת שהיא העדיפה עליו״.

הלחמי מדמה את הקושי להגיע להסכמה לדילמת האסיר: גם כששיתוף פעולה יכול להועיל לצדדים, הניסיון של כל אחד לשפר את מצבו עלול להכשיל אותו. ״ברוב המשאים ומתנים אין לך את כל המידע, ואתה לא יודע מה יעשה השחקן השני״, הוא מסביר. ״אתה צריך להניח הנחות ולמזער את הנזק הפוטנציאלי ואת עלויות הקהל שלך, במסגרת השיקול הרציונלי של הישרדות פוליטית״.

בנט וליברמן עשויים להעריך שאיזנקוט זקוק להם ולכן יציע יותר; איזנקוט כנראה יעריך שהחשש מבחירות חוזרות יגרום להם להתגמש. אם כל צד יפריז בנכונות האחר לוותר, הם עלולים להחמיץ גם הסכם שכולם היו מעדיפים ולמצוא את עצמם בבחירות חוזרות.

הסולם שאיזנקוט מציע

לפי הלחמי, החלפת יו״ר הכנסת נועד להיות צעד ראשון בקידום מהלכים שיכולים להוריד את עלות הקהל של הפשרה עבור השותפים הפוטנציאליים. ״הוא נותן לבנט ולליברמן סולם לרדת מההבטחות שלהם ולומר לציבור: נתתי ארבע או חמש התחייבויות, אבל בפעולה בכנסת כבר הבאתי לכם אחת או שתיים מתוכן. אל תמדדו אותי רק לפי עמידה במאה אחוז מההתחייבויות״.

לצד הניסיון להקל עליהם להתפשר, האפשרות לגייס שותפים חלופיים עשויה לצמצם את תלותו של איזנקוט בהם. ״ככל ששחקן הוא פחות שחקן וטו, הוא נחלש״, אומר הלחמי. הישגים שיוכלו להציג לבוחריהם עשויים גם להפחית את הצורך שלהם להתעקש על דרישות אחרות: ״ככל שיש לו יותר מה להרוויח מבחינת עלויות הקהל, האיום בפרישה נעשה פחות אמין״.

הדרך לאחדות עוברת בחלופה ממשית

כוח המיקוח תלוי גם בחלופת אי־ההסכמה — במה שכל צד יוכל לעשות אם השיחות ייכשלו. כך, לפי הניתוח של הלחמי, גם מי שמעדיף ממשלת אחדות צריך שממשלת מיעוט תהיה אפשרות ממשית. אם המחיר הציבורי שלה יהיה גבוה מדי, איזנקוט יגיע למשא ומתן מול נתניהו בידיים ריקות: הוא יהיה זקוק להסכם, ואילו לנתניהו תהיה האפשרות לבחירות חוזרות. ככל שהאפשרות להקים ממשלה בלעדיו תהיה אמינה יותר, לנתניהו יהיה יותר מה להפסיד מכישלון השיחות. לכן הורדת עלויות הקהל של ממשלת מיעוט יכולה לשפר גם את התנאים לממשלת אחדות.

שתי האפשרויות להמשך כהונת נתניהו עומדות בבסיס הערכתו של הלחמי. ״בטור שכתבתי לפני הבחירות על סמך הסקרים הערכתי ב־62% את ההסתברות שיישאר ראש הממשלה. אחרי התוצאות זה ירד מעט, אבל עדיין באזור ה־60%: בערך חצי מזה בהמשך בממשלת מעבר ובחירות חוזרות וחצי שני ממשלת אחדות בראשותו או ממשלת ימין צרה עם מפלגה + עריקים מגוש השינוי״. זו הערכתו של הלחמי, והיא נשענת על נעלמים, ובראשם המחיר שכל שחקן מעריך שישלם על הפרת הבטחותיו.