גוש השינוי קבע כיעד ראשון את החלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה במועמד משלהם. על פניו החלטה מתבקשת, אבל היישום שלה לא הולך להיות כל כך פשוט, מסיבות ענייניות יותר ופחות. יחד עם זאת, ייתכן שאזרחי ישראל יזכו לצפות בבג"ץ מגן על המיעוט הפוליטי החדש, או בכינויו הישן – ממשלת ימין על מלא היוצאת.

המשבצת הכי חשובה

החלטת גוש השינוי לשים על הכוונת את תפקיד יו"ר הכנסת ברורה. במציאות בה אין לבחירות תוצאה מובהקת, והרכבת הממשלה – אם בכלל תקרה – תיקח זמן רב, זו המשבצת החשובה ביותר אותה הם יכולים לתפוס. 

בשיטת המשטר הישראלית, ליו"ר הכנסת סמכויות נרחבות מאד. יחד עם סגניו, הוא קובע את סדר יומה של הכנסת, אילו הצעות חוק יגיעו להצבעה, ומנהל את מליאת הכנסת. הנתיב לקידום חקיקה בניגוד לרצונו הוא ארוך, מורכב ולמעשה כמעט בלתי אפשרי. ולא רק הסמכויות נרחבות, אלא גם האפשרות להדחה מהתפקיד של יו"ר שנבחר כמעט לא קיימת. בנסיבות שנוצרו עכשיו, יכולה להיות לפרט הזה משמעות גדולה.

על פניו, החלפת היו"ר לאחר הבחירות אמורה להיות תהליך פשוט. הוא נבחר ברוב רגיל בהצבעה גלויה, שצריכה להתקיים לכל המאוחר עד להשבעת ממשלה חדשה. הבעיה היא שמי שיחזיק בתפקיד עד לבחירת יו"ר חדש הוא יו"ר הכנסת הקודמת, אמיר אוחנה מהליכוד, והוא לא בהכרח מעוניין להיות מוחלף. כל מה שהוא צריך לעשות זה לא לקבוע את ההצבעה על בחירות יו"ר חדש. בהתחשב בכך שממשלה חדשה עדיין לא נראית באופק, הוא יכול לכאורה לאחוז בקרנות המזבח. ומה אז?

תשובה חלקית לשאלה הזאת אפשר למצוא בבג"ץ שהוגש נגד יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין, רגע לפני הקמת ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ ב-2020. בדומה לעכשיו, גם אז לאף אחד מהגושים הפוליטיים לא היה רוב להקמת ממשלה; המשא ומתן הקואליציוני נמתח (מה שצפוי לקרות גם כעת), והאופוזיציה, עם רוב של מעל 61 ח"כים, דרשה להחליף את יו"ר הכנסת. אדלשטיין נמנע מעריכת בחירות, והפרשה הגיעה לבג"ץ – שפסק שאם רוב חברי הכנסת דורשים לערוך בחירות, אסור ליו"ר הזמני להמשיך לעכב אותן. אדלשטיין בחר שלא למלא את פסיקת בג"ץ והתפטר, וההצבעה עלתה למליאה. בשלב זה כבר הבשילו התנאים לממשלת האחדות, וגנץ נבחר לתפקיד באופן זמני.

אז בתור התחלה, גוש השינוי יצטרך לגייס 61 ח"כים שיתמכו אקטיבית בהצבעה על יו"ר חדש. אבל גם בזה לא די.

פתור עם כוכבית

אם יש פסיקת בג"ץ, לכאורה הנושא נפתר, אבל המצב קצת יותר מורכב. בשעה שבג"ץ דן בנושא, אדלשטיין כיהן כבר כשנה כיו"ר הכנסת של שלוש כנסות שונות, בשל שלושת סבבי הבחירות הרצופים שנערכו בישראל. בפסיקה הדגישו השופטים את חריגות ההחלטה "בנסיבות שנוצרו", ואת המשמעות של הזמן שעבר בלי שאדלשטיין נענה לדרישת רוב חברי הכנסת לערוך בחירות ליו"ר חדש. לכן, כלל לא בטוח שבג"ץ ימהר להתערב במקרה הנוכחי ולהורות על בחירות סמוכות להשבעת הכנסת.

לכך מצטרפת אפשרות שאינה מופרכת, והיא שאוחנה פשוט ימרה את פסיקת בג"ץ, כפי שכבר עשה בנוגע לבחירת מבקר מדינה. במקרה זה ינסו לעקוף אותו תוך שימוש בסעיפים הדקים ביותר בתקנון הכנסת – דרך הוועדה המסדרת, שמתפקדת כנשיאות הכנסת (הפורום שמנהל את הכנסת לצד היו"ר) עד להקמת ממשלה. אם אוחנה יזכה לגיבוי נרחב מצד הקואליציה היוצאת, זו כבר תהיה עליית מדרגה משמעותית במשבר החוקתי המתמשך. 

כלומר – בשורה התחתונה, כנראה שיו"ר הכנסת אכן יוחלף, אבל לא כל כך מהר, ולא בלי שיתנו לאוחנה אפשרות להציג את עמדתו או לחילופין – למשוך זמן.

החשש: יו"ר כנסת לעומתי

לעמדה שמתנגדת להחלפת יו"ר כנסת לפני השבעת ממשלה יש לפחות טיעון אחד שצריך לקחת בחשבון. יועמ"ש הכנסת הקודם, איל ינון (שגיבה את אדלשטיין חלקית) העלה חשש ממה שהוא כינה 'תקלה משטרית' – מצב בו נבחר יו"ר הכנסת מסיעה מסוימת, ולאחר מכן מוקמת ממשלה ללא אותה סיעה – וכך יו"ר הכנסת הוא חלק מהאופוזיציה.

כאמור, כמעט בלתי אפשרי להחליף אותו אחרי שנבחר – הדבר דורש הליך מיוחד של תלונה על 'התנהגות לא הולמת' שבשיאו נדרשת תמיכה של 90 חברי כנסת. כלומר, בחירת יו"ר הכנסת לפני הקמת הממשלה יכולה ליצור מצב בו יו"ר כנסת נוסף "ייאחז בקרנות המזבח" אחרי שתקום ממשלה, וישתמש בכוחו כדי להצר את צעדי הממשלה והקואליציה. שופטי בג"ץ פתרו את האפשרות הזאת בכך שיו"ר הכנסת הוא ממילא תפקיד ממלכתי, ואין שום פסול בכך שיהיה חבר אופוזיציה. זה נכון על הנייר, אבל במציאות הפוליטית המקוטבת בישראל קשה לטענה הזו לתפוס.

התרחיש הזה נראה קיצוני, אבל האמת שבמציאות הנוכחית הוא יכול להתממש. אם לדוגמה, לפיד ימונה לתפקיד כפי שמסתמן כעת, ואיזנקוט יקים ממשלת אחדות עם נתניהו ובלי מפלגתו של בנט, יתקבל מצב של יו"ר כנסת לעומתי לממשלה. זה מצב אפשרי בדמוקרטיה הישראלית, אבל יש לציין שלטוב או לרע, הוא מעולם לא נוסה. בהיבט זה, גם לגוש נתניהו יש מה לטעון בבג"צ.

זכויות המיעוט

בסופו של דבר, למרות התוצאות הסבוכות, גוש נתניהו הוא מיעוט בכנסת ה-26. הוא יכול להחזיק בקרנות המזבח של יו"ר הכנסת לתקופה מסוימת, אבל לרוב מקרב חברי הכנסת יש אפשרויות פעולה שונות כדי לכפות את רצונו בסיטואציה שנוצרה, גם בלי הקמת ממשלה. לא רק בבחירת יו"ר הכנסת, אלא גם בחוקים שונים ואפילו בשינוי חוקי המשחק תוך כדי תנועה, כמו למשל ההצעה לאיסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. אם ממשלת 'ימין על מלא' לשעבר וחברי הקואליציה שלה לא יתנו גט כריתות מוחלט לבג"ץ – הם יצטרכו, אולי, להיעזר בו כדי למנוע התנהלות דורסנית נגדם.