מיה אשכנזי גדלה ליד הים, במשפחה שבה העיסוק בגלישה עבר בין הדורות. דודה התחרה בגלישת רוח וסבה עסק בצילום גלישה. גם היא החלה לגלוש מגיל צעיר, הגיעה להישגים מרשימים בגלישת רוח ואף זכתה בתואר סגנית אלופת העולם לנערות. אך אהבתה לספורט אתגרי הובילה אותה לחפש אתגר חדש, וכך הגיעה לענף הקייט פויל, שעדיין לא היה קיים אז בישראל.
כבר בילדותה חלמה אשכנזי להשתתף במשחקים האולימפיים. היא תלתה מעל מיטתה שלט עם המספר 2024 והציבה לעצמה מטרה להגיע לאולימפיאדת פריז. בנעוריה הביאה יחד עם מאמנה, שחף אמיר, את ענף הקייט פויל לישראל, במקביל להפיכתו לענף אולימפי, והשניים הקימו את נבחרת ישראל בענף. אשכנזי זכתה בתואר סגנית אלופת העולם עד גיל 21 והשיגה לישראל את הכרטיס הראשון בענף לאולימפיאדת פריז 2024. עם זאת, בתחרות הפנימית על הזכות לייצג את ישראל במשחקים הפסידה לגל צוקרמן, שנבחרה להשתתף באולימפיאדה.
במחזור האולימפי הקרוב אשכנזי מקווה לסגור מעגל ולהגשים את חלום הילדות עם הופעת בכורה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. בחודש שעבר היא הראתה שהיא שייכת לצמרת העולמית, כשזכתה לראשונה במדליית ארד בתחרות הגראנד סלאם בסרדיניה. "לזכות במדליה אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי בפודיום, זה רק נותן לי עוד דרייב להמשך. זה היה מרגש וכיף לעמוד על הפודיום. אני יודעת שזה המקום שלי, ואני מרגישה שייכת לשם", אומרת אשכנזי בראיון ל'דבר'.
עונת התחרויות השנה לא נפתחה בצורה מיטבית, כאשר נבחרת ישראל נאלצה לוותר על השתתפותה באליפות אירופה שנערכה בטורקיה בשל המצב הביטחוני. "לצערנו לא יכולנו לטוס לאליפות אירופה, והיה לנו הרבה זמן שלא התחרינו. התחרות החשובה של השנה היא אליפות העולם בברזיל, והתחרות בסרדיניה הייתה תחרות ההכנה היחידה שלנו".
מדליה ראשונה בתחרות שהחלה ב-7 באוקטובר
המחסור בתחרויות והרצון להגיע בצורה הטובה ביותר לאליפות בברזיל, שבה יחולקו הכרטיסים הראשונים לאולימפיאדת לוס אנג'לס, הפכו את התחרות בסרדיניה לבעלת חשיבות עליונה. "בשבילי זאת הייתה תחרות מטרה", מספרת אשכנזי. "המטרה שלי הייתה להגיע בכושר הכי טוב שלי, תחרות שאני יכולה לבדוק בה את הציוד שלי ולראות את הרמה שלי מול המתחרות שלי, לקראת אליפות העולם. הגעתי נורא מוכנה לתחרות הזאת, וזאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי שהייתה תחרות ממש כיפית, מאתגרת, עם תנאים לא פשוטים בכלל, ועם מתחרות חזקות".
התחרות נפתחה בשבעה באוקטובר, במלאת שלוש שנים למתקפת חמאס, שהותירה טראומה עמוקה בחברה הישראלית. "התחרות התחילה בשביעי באוקטובר, ולכן הזכייה במדליה בסיומה הייתה מרגשת הרבה יותר", מספרת אשכנזי. "בבוקר התחרות בכיתי, ובהתחלה לא ידעתי מה לעשות. חשבתי לעצמי איך אצליח עכשיו לשנות את אופן החשיבה שלי ולהיכנס לדרייב ביום כל כך קשה".
"ראיתי את הבנים של הנבחרת שרים ומנסים לתת לי מוטיבציה לקראת פתיחת התחרות, ובהתחלה חשבתי: איך אתם יכולים בכלל לעשות דבר כזה ביום הזה? לא ידעתי מה לעשות, ואז בעצם אמרתי לעצמי: רגע, זאת בעצם עכשיו ההזדמנות שלי להילחם ולשים אותנו על המפה, וזה מה שעשיתי מהרגע הראשון".
אשכנזי פתחה מצוין את התחרות, ולאורך ארבעת ימי שלב המוקדמות נעה בין המקומות השלישי והרביעי. היא סיימה את המוקדמות במקום הרביעי, וממנו עלתה ישירות לשלב חצי הגמר ביום שיוטי הגמר. בחצי הגמר הצטרפו אליה הגולשות שסיימו במקומות השלישי והחמישי ושתי מתחרות שהעפילו משלב רבע הגמר.
"ביום הגמרים אני שקשקתי. הייתי נורא לחוצה, אבל במקביל היה לי רעב לנצח. ביום הגמרים הייתה רוח נורא חזקה, בין 22 ל-30 קשר. נכנסנו עם קייטים קטנים. רציתי לראות מה הבנות האחרות עושות ולנסות במקביל לקרוא את הים".
אשכנזי פתחה בצורה לא טובה את מקצה חצי הגמר, אך הצליחה להתעלות במהלכו וחצתה ראשונה את קו הסיום, בדרך להעפלה למקצה הגמר. "וואו, זה היה מטורף. לא זינקתי טוב, כי בשיוט לפניי היו פסילות בקו הזינוק. ראיתי שיש קצת בעיה בקו, והייתי על השנייה לפסול, אז עצרתי את עצמי לפני הקו וזינקתי בפער מאחור. נלחמתי כל השיוט להגיע אל שאר המתחרות. לא האמנתי שזה קרה בכלל, שהצלחתי לנצח את המקצה. הייתי בהתרגשות מטורפת, הלכתי למאמנת שלי, חיבקתי אותה ואמרתי: יאללה, עכשיו לגמר".
את מקצה הגמר היא סיימה במקום השני, אך בעקבות נקודות הבונוס של שתי המובילות במוקדמות, סגנית האלופה האולימפית לוריין נולוט מצרפת, שזכתה בזהב, וליסה קאבל מצרפת, היא סיימה את התחרות במקום השלישי, עם מדליית בכורה בתחרות לבוגרות. "לזכות במדליה בתחרות הזאת, שהתחילה ביום נורא אכזרי, זה הפך את זה לפי אלף יותר מרגש".
"תמיד אהבתי את האקסטרים"
אשכנזי בת ה-24 מתגוררת בשכונת עין הים בחדרה. "זאת בעצם שכונה בחדרה על הים. כל המשפחה שלי הם אנשי ים, דוד שלי התחרה בגלישת רוח, סבא שלי היה מצלם גלישה, אז ככה, מגיל קטן אני במים. בגיל שש התחלתי בגלישת גלים, ובגיל עשר הביאו אותי לסאפ רייס תחרותי".
גולש הרוח האולימפי נמרוד משיח, שזכה בשלוש מדליות רצופות באליפויות העולם בין השנים 2009 ל-2011, הכיר את אשכנזי מתחרויות הסאפ, זיהה את כישרונה והציע לה לעבור לגלישת רוח. "הוא חשב שזה מתאים לי בול, כי אני מאוד תחרותית ונורא אוהבת את הים". בגיל 12 היא הצטרפה למועדון הפועל שדות ים, ובגיל 15 זכתה במדליית הארד באליפות אירופה לנערות, ובאותה השנה גם הוכתרה לסגנית אלופת העולם לנערות.
אך אחרי חמש שנים בגלישת רוח והישגים יוצאים מן הכלל, החליטה אשכנזי שזה לא הענף המתאים לה והחלה לחפש ענף בעל אופי אקסטרימי ומלא אדרנלין. "זה קצת שיעמם אותי. אני נורא אקסטרימית. תמיד אהבתי רוח חזקה, תמיד אהבתי תנאים עם גלים גבוהים, חיפשתי את הפחד. אז פשוט פרשתי".
למרות הפרישה, האש המשיכה לבעור בליבה, והיא החלה לחפש דרכים חדשות להגשים את חלום הילדות שלה ולהשתתף במשחקים האולימפיים. "חיפשתי איך לעשות את זה, וככה הכרתי את הקייט פויל. ראיתי שיש תחרויות בעולם, והתחלתי לחקור על הענף. באותו זמן אמרתי למאמן שלי, שחף אמיר, שאנחנו חייבים להביא את זה לארץ, וזה מה שעשינו. בנינו נבחרת קייט פויל. זה התחיל מנבחרת קטנה, והמשיך לגדול ולהתפתח. כבר באותה שנה טסנו לתחרויות בעולם".
כבר בתחילת דרכה בענף הצליחה אשכנזי להגיע להישגים מרשימים בזירה הבינלאומית. "הגעתי למקום השביעי בגביע העולם, והמטרה הייתה להגיע לאולימפיאדה. שנתיים אחרי שהתחלתי בקייט פויל, הייתי סגנית אלופת העולם עד גיל 21 ובטופ 10 ברוב התחרויות".
במהלך אליפות העולם שנערכה בהולנד ב-2023, השיגה אשכנזי את הכרטיס למדינת ישראל למשחקים האולימפיים בפריז 2024. אשכנזי סיימה במקום ה-12 בדירוג הכללי ובמקום השישי בדירוג המדינות, וזכתה בכרטיס. "זה היה הכי מרגש בעולם. זאת הייתה זכות. היה לי חשוב לעשות את זה כבר בהזדמנות הראשונה, ולא להיות בלחץ ולהיות חייבת להשיג את הכרטיס בזמנים קרובים יותר למשחקים עצמם".
לאורך המחזור האולימפי לפריז הייתה אשכנזי בתחרות צמודה עם גל צוקרמן על הכרטיס היחיד לפריז, ולצערה הרב הפסידה ברגע האחרון בתחרות הפנימית. צוקרמן ייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים. לפני חודש הודיעה צוקרמן על פרישה מהענף, ואשכנזי נותרה המתחרה הבכירה של ישראל בנבחרת הנשים.
דגם הקייט פויל נחשב אקסטרימי. הוא דומה לגלשן מצנח רחיפה רגיל, אך מותקנת בתחתית הגלשן כנף תת-מימית שמרימה אותו מעל פני המים ומאפשרת הגעה למהירויות גבוהות של עד 70 קמ"ש.
אשכנזי מספרת שמה שהיא הכי אוהבת בענף הקייט פויל הוא האקסטרים. "ביום האחרון של הגמר, כשאת נכנסת לים ואת פשוט משקשקת מפחד, כי את יודעת שכל התרסקות הכי קטנה שלך, את לא יודעת איפה תגמרי. כל הגוף שלי טפרים. אני מתה על האדרנלין הזה, על המהירות. זה ספורט שאתה מסתכל מהצד, ואת אומרת: וואו".
העלויות הגבוהות בענף נופלות על הספורטאיות
ענף הקייט פויל דורש השקעה כלכלית עצומה. "רק הציוד לבדו עולה בערך 60 אלף יורו בשנה", משתפת אשכנזי. "ויש לו בלאי מטורף. אחרי שתי תחרויות את כבר צריכה להחליף בו חלקים. זה ספורט נורא יקר, ומעבר לעלויות הציוד יש את כל המסביב: מחנות אימונים ברחבי העולם וטיסות. אני רוב הזמן מתאמנת בצרפת, כי יש שם נבחרת נורא חזקה, והכול מצטבר בסוף לסכומים מטורפים".
למרות שהיא מקבלת תקציב מהאיגוד ומהמדינה הודות להישגיה, חלק גדול מנטל המימון נופל עליה. "אני מקבלת תמיכה, אבל זה נורא קשה, ולצערי רוב הכסף יוצא ישירות מהכיס שלי", היא מסבירה. כרגע טיב טעם היא נותנת החסות היחידה שתומכת בה, והיא מקווה שבהמשך תזכה לתמיכה נוספת שתסייע לה כלכלית. "אני צריכה עוד ספונסרים כרגע, במיוחד לקראת המשחקים, כשצריך יהיה להזמין המון ציוד חדש ולהיערך למחנות אימונים".
העיניים לברזיל, הלב חולם על פודיום בלוס אנג'לס
עיניה של אשכנזי נשואות כעת למטרת העל של העונה, אליפות העולם שתיערך בחודש ינואר בברזיל, שהיא גם בעלת משמעות מיוחדת עבור הקמפיין האולימפי. "זו התחרות הראשונה שבה מחלקים כרטיסים למדינה. יש שמונה כרטיסים לשמונה מדינות. אני טסה למחנה אימונים של חודשיים באיים הקנריים עם הנבחרת שלי מחו"ל. המטרה הראשונה שלי באליפות היא לזכות בכרטיס המדינתי למשחקים האולימפיים, וכמובן להגיע ליום הגמרים ולזכות במדליה גם שם".
המטרה הגדולה שלה היא להמשיך ולהגשים את חלומה מאז שהייתה ילדה, להגיע למשחקים האולימפיים. "אני רוצה להשאיר חותם. החלום שלי זה לעמוד על הפודיום באולימפיאדה ולהביא מדליה לישראל".