4 בנובמבר לעולם לא יהיה עוד תאריך בלוח השנה הישראלי. זהו יום שבו אנו חוזרים אחורה, אל הימים החשוכים של סתיו 1995. כולנו זוכרים היטב את האווירה הציבורית הרעילה שלפני הרצח, את ההסתה שהשתוללה ברחובות, את חציית כל הקווים האדומים, ואת השבר הנורא שהגיע מיד לאחר מכן. באותם ימים, רבים מאיתנו היו בטוחים שמהתהום הזו החברה הישראלית כבר לא תצליח להתרומם.
כשאני מתבונן היום, בבוקר זה, על מה שקורה במדינת ישראל, קשה שלא לחוש מועקה כבדה. אנו עדים לרוחות מסוכנות של קיטוב ולניסיונות של גורמים שונים לשתק את המערכות הדמוקרטיות שלנו. כשערכי היסוד של הדמוקרטיה מותקפים וכשהשיח הופך לאלים ומפלג, אנו חייבים להשמיע קול ברור. הסתה היא לא כלי פוליטי; היא סכנה קיומית. ראינו בעבר לאן היא מובילה, לדם שנשפך בכיכר ואין לנו שום כוונה לחזור לשם.
איך מתרוממים כעם ממשברים כאלה? הדרך היחידה היא באמצעות מנהיגות מחברת. מנהיגות שרואה את כל חלקי העם, שלא מסיתה איש באחיו, שמבינה שדמוקרטיה חזקה, על כל מוסדותיה, היא הערובה היחידה לחוסן הלאומי שלנו.
הקשר בין השבר הפנימי לבין הביטחון שלנו אינו מקרי. הרי מנהיגות שעסוקה יומם ולילה בלשסע את העם, בהחלשת שומרי הסף ובמלחמות הישרדות פוליטיות, היא מנהיגות שמאבדת את הקשב לאיומים האמיתיים שמעבר לגבול. כשהשלטון עסוק בשיתוק המערכות מבית, הפריפריה משלמת את המחיר היקר מכל. לכן, "מנהיגות מחברת" אינה רק ערך חברתי או סיסמה יפה לטקסי זיכרון; היא תנאי קיומי לביטחון לאומי. רק כשההגה נמצא בידיים שפועלות לאחות את הקרעים ולא להעמיק אותם, אפשר באמת לנהל מערכה מורכבת מול אויבינו.
בימים אלה, החוסן הזה עומד למבחן יומיומי, גם אצלנו כאן בגבול הצפון. תושבי הצפון חיים בדריכות מתמדת, נושאים על כתפיהם את משא חוסר הוודאות. השאלות מרחפות באוויר מדי בוקר ומדי לילה: האם נהיה עדים למלחמה כוללת עם איראן? כיצד ישפיעו תוצאות הבחירות בארצות הברית והתרחישים השונים סביב דונלד טראמפ על יציבות האזור? התושבים חרדים מההשלכות של חילופי שלטון או תגובות אמוציונליות בזירה הבינלאומית, ושואלים את עצמם כיצד כל תקיפה או הסלמה מול איראן תשליך באופן ישיר על חיזבאללה ועל הבית שלנו בלבנון.
החששות האלה אינם תיאורטיים; הם קיומיים. אבל מול חוסר הוודאות העולמי והאזורי, ומול הסערות מבית, יש דבר אחד שחייב להיות ברור ויציב.
כיו"ר פורום קו העימות, אני מבקש לפנות אליכם ישירות, תושבי קו העימות היקרים: אנחנו לא נוותר.
נעשה הכל, אבל הכל, כדי שהטרגדיה של פינוי ופירוק הקהילות שלנו לא תחזור על עצמה. אנחנו ניאבק על הזכות שלנו לחיות בביטחון, נשמור על תושבי הצפון בבתיהם ונוודא שאף אחד לא יפקיר אותנו שוב.
אך כדי שזה יקרה, וכדי שנוכל להגן על גבולותינו, אנו זקוקים למדינה מתפקדת, לדמוקרטיה יציבה שאינה משותקת ממאבקים פנימיים, ולמנהיגות שזוכרת שכולנו בצפון, בדרום ובמרכז, נועדנו לחיות כאן יחד.
ביום השנה לרצח רבין, זוהי חובתנו לזכור, וזוהי חובתנו לתקן.
משה דוידוביץ' הוא ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות.