שבוע הבאוהאוס של חיפה, שייערך השבוע לראשונה, מבקש לעורר הכרה בערכם ההיסטורי, האדריכלי והתרבותי של אלפי מבנים בעיר. לדברי האדריכל יוסי קורי, ממארגני האירוע, השאיפה היא ש"חיפה תקבל את המקום הראוי לה בהיסטוריה של הבאוהאוס". אלא שהשבוע גם העלה מחלוקת בין המארגנים לבין אדריכלים אחרים, שסבורים שאין סיבה לחגוג את המורשת הזו, כשבפועל הבניינים הישנים בחיפה נמצאים במצב ירוד וסובלים מהזנחה.
במהלך השבוע ייערכו מגוון אירועים ברחבי העיר המוקדשים לסגנון הבינלאומי: סיורים אדריכליים בהדר, בבת גלים ובמרכז הכרמל, הרצאות על ההיסטוריה והחומריות של הבאוהאוס ועל השפעתו על חיפה, תערוכות, סדנאות יצירה ופעילויות לכל המשפחה. אחד האירועים הבולטים הוא הצגת התערוכה 'אמץ/י לך בית', שלקראתה התבקשו אדריכלים לבחור מבנה בעיר ולדמיין את עתידו. הכרזות יוצגו במתנ"ס הדר ובבית העירייה. בגלריה במדרגות הנביאים תוצג תערוכה של אמנים מקומיים שציירו מבנים בסגנון הבינלאומי. מארגני השבוע מקווים להפוך אותו לאירוע שנתי.
"הסגנון הבינלאומי", המכונה בישראל באוהאוס, מזוהה יותר בארץ ובעולם עם תל אביב, "העיר הלבנה". אך בחיפה מצויים, לפי מארגני שבוע הבאוהאוס, כ-5,000 מבנים בסגנון הבינלאומי, בעיקר בהדר אך גם בעיר התחתית, בבת גלים, בנווה שאנן ובשכונות נוספות.
הסגנון צמח מתוך בית הספר לאמנות ולעיצוב 'באוהאוס', שהקים האדריכל ולטר גרופיוס בוויימאר בגרמניה ב-1919. הסגנון הבינלאומי, שהתפתח באירופה בשנות ה-20 וה-30, הושפע מהמודרניזם ומהתפיסה שלפיה על האדריכלות להיות פשוטה ופונקציונלית, ללא עיטורים מיותרים. הוא מזוהה עם קווים נקיים, צורות גיאומטריות, גגות שטוחים וחלונות גדולים.
"כמות ואיכות המבנים מחייבת חגיגה גדולה"
קורי מסביר שהייחוד של חיפה נוצר מתוך שילוב נדיר של נסיבות היסטוריות, אוכלוסייה, טופוגרפיה וחומרי בנייה, ובפרט בתקופת המנדט הבריטי. "בשנות ה-30 וה-40 חיפה הייתה מרכז חשוב עבור הבריטים, שחיבר בין האימפריה המזרחית שלהם בהודו לבין אנגליה. הם הקימו כאן את הנמל העמוק, את קו הנפט ובתי הזיקוק, וכמעט את כל הבנייה. כל מה שקשור לעיר שצומחת בזמן קצר מכמה אלפי אנשים ליותר ממאה אלף".
לדבריו, ההתפתחות המהירה משכה לעיר קבוצה יוצאת דופן של מתכננים: "הרבה אדריכלים מעניינים, לא רק מאירופה ולא רק כאלה שלמדו בבאוהאוס. היה מוניו גיתאי-ויינרויב, אביו של הבמאי עמוס גיתאי, שפעל ועבד בחיפה. היו אדריכלים שהגיעו מלבנון ומסוריה ומאוד הושפעו מהסגנון הבינלאומי, ואדריכלים מתל אביב שבאו ועשו פה דברים. וכמובן, גם אדריכלים מקומיים".
קורי מדגיש גם את החיבור בין האדריכלות למקום עצמו, האקלים החיפאי והטופוגרפיה ההררית, שיצר פתרונות יחודיים. "יש פה את השילוב גם של אבן וגם טיח באדריכלות, לעומת הקונספציה של בנייה רק בלבן, שאולי יותר נהוגה בתל אביב. כאן התעשייה המקומית והסתתים המקומיים מאוד השפיעו על החיפויים של המבנים. יש פה את האקלים המיוחד של חיפה, והמבנים הגיבו בחזרה לאקלים. ויש את כמובן הטופוגרפיה, שהובילה לכל מיני פתרונות נהדרים שלאו דווקא היו במקומות אחרים בעולם, בטח לא בתל אביב".
אחת המטרות של השבוע היא לערער על הזיהוי הכמעט בלעדי של הסגנון הבינלאומי בישראל עם תל אביב. קורי מזכיר כי בתערוכה המכוננת 'העיר הלבנה', שאצר פרופ' מיכאל לוין ב-1984 ושנחשבת לאחת מאבני הדרך בהתקבעות הדימוי התל אביבי, הוצגה גם אדריכלות מחיפה ומירושלים. "אחד המבנים בחיפה היה על שער הקטלוג, אבל עם הזמן זה התקבע בצורה אחרת ותל אביב באמת לקחה את זה לכיוונים שלה. כשבודקים לעומק, וזה עוד לא נעשה, מגלים שיש בחיפה בניית באוהאוס מרובה יותר ומרשימה יותר, וצריך להתחיל לחקור את זה ולהדהד את זה יותר".
הוא מספר שהרעיון לקיים את שבוע הבאוהאוס התחיל ביוזמה צנועה יותר של העמותה לתולדות חיפה, שביקשה תחילה לקיים רק תערוכת צילומים. "מהר מאוד גילינו שזה סיפור הרבה יותר גדול מתערוכה אחת, או סיור או הרצאה. מבחינת כמות המבנים, האיכויות שלהם, ההשפעות ההדדיות עם עולם האמנות – זה מחייב חגיגה הרבה יותר גדולה ממשהו נקודתי כמו תערוכה או יום עיון". השאיפה, לדבריו, היא שהאירוע יהפוך למסורת: "כל פעם יתווספו עוד מעגלים ועוד עומקים".
אבל כאן מתחילה המחלוקת. מול הרצון להעלות את המודעות לעושר האדריכלי בעיר ולחגוג אותו, נמתחת ביקורת שלפיה אין די בסיורים, תערוכות ופסטיבלים, כאשר המבנים עצמם אינם מוגנים.
"כשמבנים נידונים לכליה לא יעזרו פסטיבלים"
ש' (שמו המלא שמור במערכת), אדריכל המתגורר בהדר, מסרב להשתתף באירועים במחאה על מדיניות השימור בעיר. ש' מזדהה עם החשיבות של המורשת האדריכלית החיפאית: "אין ספק שבעיר יש ריכוז אדיר של אדריכלות בסגנון הבינלאומי שהיא יוצאת דופן באיכויות שלה. היא אפילו עולה על זאת של תל אביב, מאחר שיש פה גם התייחסות לטופוגרפיה, דבר שאין בתל אביב". עם זאת, לדבריו, האיכויות האלו לא מטופחות ואף מוזנחות.
הוא מדגים את הפער הזה דרך המרכז המסחרי ההיסטורי של הדר, בפינת הרחובות הרצל וביאליק. "הרצל, בלפור וביאליק היא ההתגלמות של הדר העברית, צומת מופתית של הקמת העיר היהודית, שווה ערך להקמת העיר העברית תל אביב. המבנה מופקר, מושחת ועזוב. זו אחריות מוחלטת של עיריית חיפה, ולא יעזרו פסטיבלים. די עם העמדת פנים".
לדבריו, "פסטיבל כזה שיזמה העמותה לתולדות העיר חיפה הוא דבר חיובי ונהדר", אלא שלטענתו, "זה חמוד מאוד שעושים תערוכות, ושעושים בתים פתוחים, ושעושים סיורים, ויש פוסטים בפייסבוק, זה נהדר, אבל זה כלום. זה כלום מאחר שכל המבנים האלה נידונים להרס וכליה".
עבור ש', הנקודה המכרעת היא היעדרה של תוכנית שימור סטטוטורית שתגן על המבנים. לדבריו, בתקופת כהונתה של עינת קליש רותם נערכו שמונה סקרי שימור מפורטים בהדר, אך הדבר אינו מעודד אותו: "סקר שימור הוא השלב המקדים לתוכנית שימור. זאת אומרת, אנחנו בשלב מאוד מוקדם, והם לא מפרסמים את הסקרים האלה. בסיטואציה הזאת, אין שום משמעות לשימור בהדר, וזה כל ההבדל: מה זה עוזר לנו שהמבנים פה יותר מוצלחים מאשר בתל אביב אם הם גמורים?".
לדבריו, ללא תוכנית מחייבת המבנים חשופים להזנחה, לתוספות בנייה ולשינויים שפוגעים בערכם האדריכלי. כדוגמה הוא מביא את בית הקרנות בהדר, שתוכנן בידי האדריכל יוסף קלארווין. "זה היה בניין מופתי, שיש לו חשיבות תרבותית והיסטורית ואורבנית בעיר, שנמצא במה שהיה הלב של העיר. הבניין מוזנח ומלוכלך, ולפני שלושה חודשים אפשרה העירייה לשים על הגג קולטי שמש, שדה סולארי. הם הרסו את כל חזות הבניין". לטענתו, הסיבה לכך שהעירייה אינה מקדמת תוכנית מחייבת היא גם כלכלית ומוסדית: "העירייה לא יכולה ולא רוצה, כי זה מחייב אותה, כי יש משמעויות כלכליות, כי זה דורש כוח אדם, זה דורש מאמץ".
בין המבנים הפיזיים לחברתיים
קורי עצמו מציג את שבוע הבאוהאוס לא רק כחגיגה, אלא גם כניסיון להניע את הדיון הזה בדיוק. "אחת המטרות היא לגרום לעירייה, למוסדות האקדמיים שפועלים כאן וגם לתושבים עצמם שגרים במבנים האלה, להעריך ולהבין איזה אוצר בלום נמצא פה מסביבנו. ובעקבות זה ליצור מדיניות לנושא של השימור".
מבחינתו, השאלה אינה אם לעצור את התפתחות העיר, "לראות איך השימור יכול להשתלב עם כל לחצי הנדל"ן וההתחדשות העירונית, שקיימים בכל עיר. איך אפשר לשמר את המורשת הנהדרת הזאת, ומצד שני להמשיך ולהתקדם עם עיר מודרנית".
המחלוקת על השימור מתחברת גם לשאלה רחבה יותר של עתיד הדר, השכונה שבה מצוי חלק גדול מהמורשת הזאת. ש׳ טוען שאי אפשר להפריד את מצב המבנים ממצבה החברתי של השכונה. לדבריו, כדי שמבנים היסטוריים יישמרו לאורך זמן "צריך גם אנשים שירצו לגור פה, ולא רק אוכלוסיית מעבר, או אנשים עניים ששוכרים דירות מחולקות. גם את זה העירייה יכולה לעשות והיא לא עושה".
קורי, מצדו, מדגיש שגם בבסיס הבאוהאוס עצמו עמדה שאלה חברתית ולא רק אסתטית. "הרעיון הבסיסי היה: 'איך אנחנו מייצרים אדריכלות שיודעת לתת מענה לעולם שהולך ונעשה יותר מתועש ויותר צפוף'. חשיבה על חומריות ועל כלכליות. אלה היו שורות הקוד שמהן הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי התפתחו, כך שהרלוונטיות שלהם נשארה עד היום".
שבוע הבאוהאוס החיפאי ייערך בין 8 ל-15 בנובמבר. את תוכנית הסיורים והסדנאות ניתן למצוא כאן