תחזית קרן המטבע הבינלאומית שפורסמה החודש מקרבת את ישראל לרף היסטורי של טריליון דולר בתוצר. לפי תחזית הקרן, התמ"ג צפוי להגיע לכ-747 מיליארד דולר ב-2026 ולכ-967 מיליארד ב-2031. היעד שנראה שאפתני נמצא בהישג יד, אך אינו מטרה בפני עצמה.

הפער מתחדד בתחזיות ל-2027. בנק ישראל צופה צמיחה של 7.5% לעומת 1.2% בלבד בגוש האירו. התחזיות לכלכלות מובילות נמוכות בהרבה: צרפת (0.7%), גרמניה (1.1%), בריטניה (1.2%), הולנד ונורווגיה (1.3%), פינלנד (1.4%), דנמרק (2%), שוודיה (2.2%), ארצות הברית (2.3%), קנדה (1.7%) ואוסטרליה (1.6%). עם זאת, תחזית בנק ישראל מושפעת מהייצור בחו"ל של חברות ישראליות. בניכויו צפויה הפעילות המקומית לצמוח ב-5.1%, עדיין קצב גבוה משמעותית. קרן המטבע שמרנית יותר וצופה לישראל צמיחה של 4.4%.

ברם, תחזית צמיחה גבוהה אינה מעידה לבדה על שיפור עמוק ומתמשך. התחזית ל-2027 מסתמכת על המשך לחימה בעצימות נמוכה. כתוצאה מכך תורגש הקלה במחסור בעובדים בשל הפחתת ימי מילואים ותחול ירידה בעלויות הייצור בשל ירידה במחירי הדלק והתייצבות גאו- פוליטית. לכן היא משקפת בחלקה התאוששות משנות המלחמה, ולא רק שיפור בכושר הייצור.

המבחן האמיתי נמצא גם בכיסו של האזרח: פער ההכנסות בין העשירונים העליון לתחתון בישראל עומד על פי 5.3, לעומת פי 4.3 בממוצע מדינות OECD. גם מדד ג׳יני, שבו נתון גבוה מבטא אי-שוויון גדול יותר, גבוה בישראל: 0.342 לעומת 0.316 בממוצע ב-OECD. רף הטריליון יהיה הישג ממשי רק אם ישקף עלייה בתפוקה, בהכנסה הריאלית ובהשקעות, ולא בעיקר בשל מטבע מקומי חזק. שינוי כזה עשוי להגדיל את התמ"ג הרשמי על הנייר, בלי לייצר בהכרח יותר מקומות עבודה, שכר או פעילות עסקית בתוך ישראל.

ההתקדמות לעבר יעד הטריליון נובעת בחלקה מהתחזקות השקל שמגדילה את שווי התוצר בדולרים, גם ללא גידול מקביל בייצור. לכן חשוב לבחון גם את הצמיחה הריאלית והפריון. לצד זאת ניצבות השקעות משמעותיות: ב-2025 השקיעו תושבי חוץ בישראל כ-39 מיליארד דולר נטו, ואילו ישראלים השקיעו בחו"ל כ-56 מיליארד דולר. חברות ההייטק גייסו כמעט 15 מיליארד דולר ויצוא ההייטק הגיע לכ-85 מיליארד דולר. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2026 גויסו כ-11 מיליארד דולר, וב-2025 נחתמו חוזי יצוא ביטחוני בכ-19.2 מיליארד דולר.

נכון לסוף יוני 2026 החזיקו ישראלים בנכסים בחו"ל בשווי כ-1.013 טריליון דולר, לעומת התחייבויות למשקיעים זרים בסך כ-697 מיליארד דולר. במילים פשוטות, העולם חייב לנו נטו כ-316 מיליארד דולר. הנכסים מניבים ריבית; דיבידנדים ורווחים מספקים מקור למטבע זר ומעניקים למשק כרית ביטחון בעת משבר. עם זאת, אין זו קופה ממשלתית זמינה, שכן רוב הנכסים מוחזקים בידי חברות, משקי בית וגופים מוסדיים.

הפיל שבחדר הוא הפער בין עוצמת ההייטק לפריון הנמוך בענפים המסורתיים. לפי מרכז טאוב, ההון לעובד בישראל הוא כמחצית ממדינות כבאוסטריה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושוודיה – מדינות שנבחרו להשוואה משום שהן כלכלות אירופיות קטנות יחסית, בעלות אוכלוסייה בגודל דומה לישראל ותלות גבוהה בהון אנושי. לפי החישוב, השוואת ההון לעובד לרמתן הייתה עשויה לסגור את פער התוצר לעובד וכמחצית מפער התוצר לשעת עבודה. השקעה בציוד, בתוכנה ובתשתיות, לצד הטמעת בינה מלאכותית ורובוטיקה בעסקים קטנים, בתעשייה, בבנייה, בחקלאות, בבריאות ובממשלה, יכולה להרחיב את הצמיחה מעבר להייטק. מדינות שיובילו בתחומים הללו ימשכו הון וכישרונות, יתפסו נתחי שוק וישפיעו על קביעת הסטנדרטים העולמיים.

לצד זאת נדרשת מדיניות עלייה יזומה שתמשוך לישראל מדענים, מהנדסים ויזמים באמצעות חממות ותוכניות 'רילוקיישן הפוך'. כדי שהטריליון יורגש בכיסו של כל אזרח נדרשת תוכנית להטמעת AI בעסקים, לפיתוח תשתיות מחשוב, להכשרות מקצועיות, לרכש ממשלתי ולשיתוף פעולה בין האקדמיה, התעשייה ומערכת הביטחון. המבחן אינו רק גודל התמ"ג, אלא הכנסה פנויה, דיור נגיש, שירותים איכותיים, תחרות גבוהה ורגולציה מצומצמת.

ד"ר כפיר תשובה הוא מומחה לתורת המשחקים ולקבלת החלטות, ומרצה בחוג לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן.