ועידת האו"ם ה-31 למאבק בשינוי האקלים (COP31) נפתחה הבוקר (שני) באנטליה, ותמשך תריסר ימים. על רקע טמפרטורות שוברות שיאים, השפעות אקלימיות מחריפות וחוסר ביטחון אנרגטי גובר, באו"ם הגדירו את הוועידה כ"הזדמנות קריטית עבור מדינות להאיץ את הפעולה לייצוב האקלים ולחזק את שיתוף הפעולה ביניהן".
ראשי מדינות, שרים ובכירים מלמעלה מ-190 מדינות צפויים להשתתף בוועידה, במסגרת שיחות האקלים השנתיות של האו"ם. טורקיה מארחת השנה את הוועידה, אך בצעד יוצא דופן, אוסטרליה היא שתעמוד בראש השיחות כתוצאה מהסדר פשרה שהושג לאחר ששתי המדינות התחרו על תפקיד הנשיאות. בישראל החליטו משיקולים ביטחוניים ונוספים כי לא תצא משלחת רשמית לוועידה.
באו"ם מקווים כי המדינות המשתתפות בוועידה יאמצו את התוכניות שהוצגו אשתקד בברזיל, ויקדמו את המימון למעבר לדלקים ירוקים במדינות מתפתחות. בארגון שואפים להרחיב את ההסכמה המדעית בנוגע למשבר, שהתערערה עם עלייתם של ממשלות "מכחישות שינוי אקלים" בכמה מדינות חשובות ובראשן ארצות הברית. שאיפה נוספת היא לקדם את "מנגנון המעבר הצודק" (Just Transition Mechanism), שנועד לסייע לעובדים התלויים בתעשיות דלקי המאובנים להסתגל לכלכלה דלת-פחמן.
כמעט כל 196 המדינות החתומות על הסכם האקלים של פריז משנת 2015 צפויות להיות נוכחות, אך בולטת בהיעדרה ארצות הברית; נשיאה, דונלד טראמפ, הוציא את המדינה מההסכם ומאז שחזר לבית הלבן היא אינה משתתפת בוועידה השנתית, הנחשבת לאירוע החשוב בעולם למאבק בשינוי האקלים.
ספקות בנוגע לאפקטיביות, ומאבק על צמצום דלקי מאובנים
על רקע המצב הגיאופוליטי המתוח והשברירי, עליית האינפלציה והקיטוב הגובר בין ובתוך מדינות ברחבי העולם, פרשנים סבורים כי הוועידה השנה, בדומה לקודמתה, לא תביא כל בשורה שכן מדינות יסתפקו בקיום מפגש "שקט וחסר משמעות" כפי שכינתה זאת כתבת הסביבה בגרדיאן הבריטי, פיונה הארווי.
היעד שנקבע בהסכם פריז, לפיו כדור הארץ לא יתחמם ביותר מ-1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה ה-21, נחצה כבר. האו"ם טוען כי נקיטת צעדים מהירים להפחתת פליטות גזי חממה עשויה לצמצם את "חריגת הטמפרטורה" ולאפשר חזרה לטמפרטורות נמוכות יותר עד סוף המאה הנוכחית. כדי שזה יקרה, על מדינות לנתק את תלותן בדלקי מאובנים ולאמץ טכנולוגיות דלות-פחמן בקצב מהיר יותר. שתי מפות הדרכים שהוצגו בוועידה בברזיל אשתקד מורות לערוך "מעבר הרחק מדלקי מאובנים" ולעצור את בירוא היערות.
בוועידת האקלים COP28 שנערכה ב-2023 בדובאי, התייחס ההסכם הסופי באופן ישיר לדלקי מאובנים, וזאת לראשונה, לאחר שנים של התנגדות נחרצת מצד מדינות המפיקות דלקים אלו. ההסכם כלל החלטה על "מעבר הרחק מדלקי מאובנים", אך ללא לוח זמנים או תוכנית מעשית לביצועו. עדיין קשה להכניס את סוגיית דלקי המאובנים ישירות לסדר היום של הוועידות, ובוועידת COP30 שנערכה בשנה שעברה בברזיל צירופי המילים "דלקי מאובנים" ו"בירוא יערות" לא הופיעו בהחלטה הסופית.
מוקדם יותר השנה, יותר מ-60 מדינות – בהן בריטניה, האיחוד האירופי ועשרות מדינות מתפתחות – התכנסו בקולומביה והתחייבו לפעול למען "התרחקות מדלקים מאובנים" באיגוד חדש המכונה "קואליציית הנכונים" שעשוי להתחזק גם בוועידה הנוכחית באמצעות הצטרפותן של מדינות חדשות, וכן בזכות תנופה מחודשת הנובעת מהצלחתן הפוליטית של מפלגות המזוהות עם המאבק בשינוי האקלים בברזיל, קנדה, סרביה והונגריה, וכן ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע בארה"ב.
מדינות מתפתחות זקוקות גם הן לסיוע דחוף כדי להתמודד עם ההשפעות המחריפות של משבר האקלים. בעקבות האסון בנפאל, הוענקה למדינה גישה לקרן העולמית ל"אובדן ונזק" – מנגנון שנועד לסייע בחילוץ ושיקום קהילות שנפגעו מאסונות הקשורים לאקלים. עם זאת, צעד זה אינו מספיק: למדינות עניות חסרים האמצעים להתאים את התשתיות שלהן לתנאי מזג אוויר קיצוניים שהולכים ומחמירים.