אתמול (שבת) התקיימה צעדת מחאה לציון אלף ימים, בהם מוחזק אברה מנגיסטו בשבי החמאס. כ-300 פעילות ופעילים צעדו לאורך שדרות רוטשילד בת"א, בנסיון לעורר את מודעות החברה הישראלית לישראלי השבוי בעזה 1,000 ימים. אחיו של אברה, אילן מנגיסטו, אמר "לצערי הרב השבת הזאת אני ומשפחתי ספרנו אלף ימים שאחי בשבי חמאס. אח שהיה אהוב על כולנו, אחרי שנפטר אחיו ששירת בגולני, אברה התחיל להסתגר והיה מאושפז פעמיים. יום אחד חצה אברה את הגבול לכיוון עזה".
אילן המשיך ותיאר את היחס של הממשלה למשפחה, "במשך 10 חודשים האמנו למדינה, שאם נהיה בשקט זה ישרת את המטרה והוא יחזור מהר, אבל הם לא עשו כלום. עד היום, קרוב לשלוש שנים, הוא לא חזר. במהלך אלף ימים הנהגת המדינה מתכחשת להיותו שבוי בעזה. בפגישת הנשיאים טראמפ וריבלין שמחתי שריבלין ביקש את החזרת הגופות של החיילים (אורון שאול והדר גולדין ז"ל מ.ר) אבל היה לי מאוד קשה שלא דיבר על אברה. הייתה התעלמות מהסבל של המשפחה. מתפלל שניראה את אברה בריא ושלם."
"תחושת הזנחה"
שחר מולה (42) מכפר סבא, ממארגני ההפגנה, מתאר את המאבק בן אלף הימים "הסיפור של אברה תופס תאוצה, אבל לא מספיק אזרחים חשופים לסיפור שלו. אלף ימים זה מספר לא נתפס."
מולה מדבר בכאב ומתייחס לעובדה כי אין קשר היום בין הממשלה למשפחה, "המשפחה לא יודעת מה מצבו הרפואי. האם חי? האם בריא? הכי מרגיז זה שלא קורה שום תהליך מדיני שיכול לתת איזה פיסת מידע על מצבו. אנחנו רוצים לקוות שקורה משהו מאחורי הקלעים, אבל ראש הממשלה לא נפגש אפילו פעם אחת עם המשפחה להגיד איפה נמצא התהליך."
"הכי כואב לי זאת תחושת הזנחה", אומר מולה, "מדובר כאן בעניין הומניטרי, וגם פעולת השיחרור צריכה להיות הומניטרית. מדינת ישראל מעניקה טיפול רפואי לאזרחים בעזה, לילדה של הנייה. ב-2014 מדינת ישראל החזירה 70 אזרחים עזתים, יש מה לעשות."
סולידריות בין המאבקים
יוסי כהן, ממאבק 'גבעת עמל' הגיע להביע סולידריות עם הקוראים לשחרורו של אברה. כהן, שבעצמו נאבק על ביתו, מסביר שמבחינתו הגיע כדי "לתת כתף". הוא מוסיף, "אנחנו מגיעים להשתתף במאבק הזה לא בגלל הצבע, אלא בגלל שגם בסיפור הזה הממשלה שוכחת את הציבור החלש, והם זונחים ומשתיקים ומלעיטים את העם בשקרים ולא עושים שום דבר כדי לעזור. אנחנו מרימים קול צעקה על הדבר הזה. שהמדינה לא מטפלת בעיניין הזה."
הממשלה יכולה לפלג את העם, בגלל שאנחנו קבוצה קטנה בלי הרבה כוח ואנחנו לא יכולים להתנגד לבד, ובגלל זה התאחדנו עם שאר המאבקים של השכונות ועוד מאבקים. אנחנו נותנים כתף למאבקים אחרים שהם צודקים, ואנחנו גם מקבלים פידבק כשאנחנו צריכים. זה מאוד מחזק את הפעילים והמשפחה, רואים שהמעגל גדל מפעם לפעם וזה מה שנותן את החוזק. וגם הידע שקבוצה מעבירה לקבוצה איך להתארגן ואיך לא לפחד מהמשטרה, איך להיזהר ועל מה לשים דגש במאבק."
"כואב לי מאוד על המשפחה"
יונאסו (26) מרמת גן פעילה ב'אתיופיה הקטנה', אתר למען קידום הקהילה האתיופית בישראל, הגיעה הערב פעם ראשונה להפגנות למען שחרורו של אברה, "חשוב לי השיחרור של אברה. אני מרגישה ומזדהה עם המשפחה. ובאתי לפה לחזק ולהעיר את כל תשומת הלב למדינת ישראל." יונאסו מוסיפה, "כואב לי מאוד על המשפחה שעוברת את הדבר הזה. כשיום אחד אנחנו מאבדים בן אדם זה כואב, אז תתארי לעצמך מה זה אלף ימים. מאוד חשוב לי שהוא יחזור. אנחנו לא נבין את הכאב לעולם, אז אני חושבת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תתעורר ותבין שהוא חלק מהעם שלנו, חלק מהמדינה שלו ואנחנו האחים שלו ואנחנו רוצים שיחזור".
גיל אליאס מאשקלון שכן של אברה, ומי שמכיר אותו ואת משפחתו, מביע כעס וביקורת על המדינה, "אברה חצה את הגבול הכי שמור בעולם וזה עוד קרה חודשיים אחרי 'צוק איתן'. במקום לדבר על אברה וזה שהוא לוקה בנפשו, למה לא מדברים על המחדל הזה? איפה הצבא היה? איך הוא עבר את הגבול? איך הממשלה לא לוקחת אחריות על זה?" אליאס מתאר כי מבחינתו הכאב הכי גדול זה "חוסר הערנות של החברה הישראלית. כשמישהו נתקע בסוף העולם כולם קמים ופה לא."
