קטיף הקיווי בגליל ובגולן החל בימים אלה ויימשך עד חודש דצמבר. בארגון מגדלי הפירות צופים עלייה של 20% ביבול הקיווי, שיעמוד השנה על כ- 12,000 טון לעומת כ-10,000 טון, אשתקד.

לדברי שי גולני, יו"ר שולחן מגדלי הקיווי בישראל, העלייה ביבול המקומי נובעת מהתבגרותם של מטעים צעירים, שחלקם החלו להניב פרי השנה, וחלקם הגבירו את תנובת הפרי להיקפים של עצים בוגרים. מרבית המטעים החדשים ממוקמים ברמת הגולן.

מטע קיווי (צילום: ארגון מגדלי הפירות)

גולני מסביר שמזג האוויר בחורף ובאביב היטיב עם מטעי הקיווי בגליל ובגולן, ואומר כי "בחורף היו מספיק מנות קור, במיוחד ברמת הגולן. האביב אמנם התאחר השנה, אבל מזג האוויר החמים עזר מאוד לפריחה".

בשנים האחרונות חל גידול בשטחי מטעי הקיווי. כיום עומד היקף המטעים על כ-3,700 דונם שממוקמים בעיקר בגליל העליון, בגליל המערבי וברמת הגולן. עץ הקיווי דורש חורף קר שעות וקיץ מתון, ולכן הוא גדל בעיקר בצפון הארץ ובאזורים הרריים.

לפי מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, ירון בלחסן, הפרי הגדל בארץ מיועד לשוק המקומי. שיא הצריכה של הפרי חל בחודשי החורף. "הודות למחקר ופיתוח להארכת חיי המדף, אפשר לשווק את הפרי לאורך 10 חודשים, תוך שמירה על איכות, מרקם וטעם. הפרי עמיד ומחזיק עד שלושה שבועות במקרר הביתי", אומר בלחסן.

מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, ירון בלחסן במטע קיווי (צילום: ארגון מגדלי הפירות)

בישראל צורכים בממוצע 12,000 טון קיווי בשנה. כאשר היבול המקומי אוזל מתקיים ייבוא משלים שעומד על כ-2,000-3,000 טון בכל שנה, המגיע בעיקר מניו זילנד, מיוון ומאיטליה. למרות זאת, לדברי בלחסן, איכות הקיווי הישראלי היא מהגבוהות בעולם והוא מצליח לעמוד בתחרות גם מבחינת המחיר.

בלחסן מציין שחלק מהמטעים, הממוקמים בסמוך לגבול לבנון, ספגו נזקים רבים במהלך המלחמה. חקלאי קו העימות פעלו רבות לשיקום המטעים, והמשיכו לקטוף גם בזמן הלחימה, כדי לספק פרי טרי ואיכותי לשווקים ולצרכנים.