המדור 'לטייל בארץ ישראל' מופק בעזרת 'מכון אבשלום' – מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, מיסודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה.
עשרות אתרים, באזור הכרמל וחופו, המעידים על פעילות 'אדם קדמון' באזור, במשך אלפי שנים, מהווים מוקד משיכה למטיילים. בכתובים יסופר, בד"כ, על הממצאים שהתגלו באתר, על תקופתו ולעיתים גם על סוג האנשים שחיו בו. אך לשאלות מסקרנות כגון 'כיצד הם חיו?', 'מה הם אכלו?", "כיצד צדו את מזונם?' מסתכמות התשובות, בד"כ, במשפט 'הם חיו כציידים-לקטים'. בטיול בזה ננסה להבין את פירוש הביטוי 'ציידים-לקטים' ולחוות חלק מחווית חיפוש המזון של האדם הקדמון. לצורך הדגמה בחרנו במסלול המעגלי ב'רכס אצבע' אך ניתן לבצע אותו כמעט בכל מסלול טיול בכרמל.
נתחיל במעט חומר רקע – 'אדם קדמון' הוא מושג המתייחס לאדם שחי בתקופות הפרהיסטוריות (לפני היות הכתב), שיצר כלים מחומרים טבעיים שונים (בעיקר אבן), התגורר, בדרך כלל, במערות או לידן, וחי באורך חיים של 'ציידים-לקטים' (בשלב מאוחר הפך האדם הקדמון עובד אדמה).
מבחינות שונות (ארכיאולוגית, אנתרופולוגית, אבולוציונית ועוד) מתחילה תקופת האדם הקדמון עם הופעת בני משפחת האדם (מבחינה אבולוציונית) על פני כדור הארץ לפני כארבעה מליון שנים, ומסתיימת עם התחלת השימוש במתכת והופעת הכתב לפני כששת אלפים שנה. עד היום מתקיימות ברחבי העולם חברות אנושיות שחיות באורח חיים דומה לזה של האדם הקדמון, ללא כתב וללא שימוש במתכת. חברות כאלה מתקיימות באפריקה (הבושמנים), בדרום אמריקה (האינדיאנים בג'ונגלים), בפפואה-גינאה החדשה ובמזרח הרחוק.
מחקרים שנעשו בחברות אלה, ובהסתמך על ממצאים ארכיאולוגים, מתאפשר לנו לשחזר, במידה רבה של דיוק, את אורח חייו של האדם הקדמון. האדם הקדמון חי בקבוצות משפחתיות של בערך 25-30 איש. הקבוצות נעו בשטח מסוים בחיפוש אחרי מזון ושאר חומרי גלם שהטבע סיפק כמו צמחי רפואה, אבנים ליצור כלים, אדמה מסוגים שונים לצביעה וכדומה. על פי רוב, היו הגברים אחראים על צייד החיות הגדולות ואילו הנשים עסקו בליקוט מזון צמחי ובצייד חיות קטנות, אגב – מחקרים מוכיחים שאת עיקר המזון סיפקו הנשים. במרכז השטח היה ממוקם אתר המגורים של הקבוצה. באירופה הקרה חי האדם הקדמון בעיקר במערות ואילו באזורים חמים כמו ארץ ישראל, חי האדם הקדמון בשטחים פתוחים ובפתחי המערות. קיימות עדויות לקשרים בין קבוצות שונות כמו קשרי מסחר, פולחן וכדומה.
מתחילים – קטל, אלון ואלה
את הטיול נתחיל בחניון מבוא נחל אורן בו נשאיר את הרכב, ונצטייד בשתייה לטיול של כשעתיים-שלוש. נתחיל ללכת בשביל המסומן בצבע שחור. היות והמסלול הוא מעגלי, מתחיל השביל השחור ומסתיים באותו מקום. משיקולים שונים, אנו ממליצים ולפי זה נבנה המסלול, להתחיל את המסלול ממזרח. השביל מתחיל לטפס במעלה הרכס וכעבור כמה עשרות מטרים ניתן להבחין משמאל בעץ שגזעו אדום. זהו הקטלב המצוי ממשפחת האברשיים. עץ זה, שאגדות רבות נקשרו לצבעו האדום, מניב בתקופת הסתיו אשכולות של פירות אדומים קטנים. פירות אלה טובים לאכילה וטעמם מתוק. זהו הפרי האכיל הנפוץ בחורש הים תיכוני בכרמל, ויש לשער ששימש מרכיב מרכזי במזונו של האדם הקדמון.
נמשיך לטפס בשביל. מדי פעם נעצור להתבונן בצמחיית החורש שמסביבנו. העץ הבולט ביותר הוא האלון המצוי, הבולט בפירותיו הנקראים 'בלוטים' ואשר יושבים בתוך 'ספלולים'. פרי האלון (הבלוט), ניתן לאכילה והוא מהווה מקור חשוב של חלבונים, בלוטים קלויים וטחונים מהווים את הבסיס ל"קפה בלוט" – משקה דמוי קפה. בקליפת הבלוט ובספלולים מצוי חומר הנקרא טאנין, המשמש בתעשיית עיבוד העור. בענפי האלון משמשים כידיות לכלים שונים. על גבי עלי האלון גדלה כנימה שמביציה ניתן להפיק את הצבע האדום. מבחינה רפואית משמשים פירות האלון כתרופה נגד שלשול. כנראה ששימושים אלה באלון התחילו כבר בימי האדם הקדמון.
השיח הבולט במסלול ובחורש הים תיכוני הוא אלת המסטיק. פרי האלה ניתן לאכילה ומשמש להפקת שמן או כתוספת לתבלין הזעתר. ענפי האלה הצעירים משתמשים לקליעת סלים. מחלקי הצמח השונים מפיקים שרף דביק ממנו הכינו בעבר חומר לעיסה חריף. חומר זה שימש בן היתר לחיטוי ול'הרדמת הפה' בעת טיפולי שיניים (מומלץ לנסות ללעוס את העלים, הטעם אומנם מר אך תחושת ה'הרדמה' של הפה מיוחדת).
חזירי בר ודורבנים, צנוברים וקידה שעירה
תוך כדי המשך טיפוס בשביל, נוכל להבחין בשבילים בסבך החורש החוצים את מסלול ההליכה. לאורך שבילים אלה נראים סימני נבירה בקרקע. שבילים אלה מעידים על נוכחות של חזירי בר בחורש (לא לדאוג, חזירי הבר פעילים בעיקר בלילה). חזיר הבר הוא השריד האחרון למגוון בעלי חיים גדולים ששכנו בעבר בכרמל וכללו, בין היתר את היחמור ואייל הכרמל. בעלי חיים אלה ניצודו במהלך השנים ונעלמו מנוף הכרמל, וכיום פועלת רשות הטבע והגנים להשבתם מחדש לטבע. בשרו של חזיר הבר ניתן לאכילה, שומן החזיר משמש כחומר בעירה למאור וכחומר מלכד ביצירת צבעים. שיני החזיר משמשות כקישוט מקובל (למשל בפפואה). החזיר היה גם אחד מבעלי החיים הראשונים שבויתו ע"י האדם.
נמשיך במעלה השביל ונגיע לקו הרכס. כאן מסתיימת העלייה ומומלץ לעצור למנוחה מתחת לאחד מעצי האורן הענפים הגדלים כאן. שרף האורן משמש כחומר מחטא לריפוי פצעים. כמו כן ניתן להשתמש בו להדבקה של עצמים שונים. מחטי האורן משמשים כחומר בעירה מובחר להדלקת מדורה. ממחטי האורן יוצרים משרה המשמשת כתוספת מרגיעה למי הרחיצה. אגוזי האורן (הצנוברים) משמשים כתבלין למאכלים שונים וכמקור חשוב לחלבונים.
בין עצי האורן בולטים בפריחה צהובה, בעונת החורף, שיחי קידה שעירה. פרחי הקידה משמשים להפקת צבע צהוב, להכנת מי בושם, לתיבול מאכלים ולרפואת מחלות במערכת העיכול. בקוצים ניתן להשתמש כסיכות ואילו הענפים משמשים כחומר בעירה באיכות גבוהה.
מתחת לצמחייה ניתן להבחין לעיתים בחפירות בעלת צורה משולשת. אלה הם סימני החפירה של הדורבן, המכרסם הגדול בארץ (יכול להגיע למשקל של 17 ק"ג) בעל מעטה הקוצים בצבעי שחור לבן. הדורבן פעיל בלילה וניזון בעיקר מפקעות אליהן הוא מגיע ע"י חפירה. בשר הדורבן ניתן לאכילה, אך חשוב לזכור כי הוא בעל חיים מוגן. קוצי הדורבן יכולים לשמש כמצופים לחכות דייג, כמחטים או סתם כקישוט.
קרנפים, ממוטות ועין הרע
נמשיך בהליכה לכיוון מערב. בדרכנו נעבור ליד מתחם אבן השייך לתוכנית 'מצדה על הכרמל', עד שנגיע לאחת הנקודות מהן יש תצפית יפה לכיוון מישור חוף הכרמל והים. כיום מעוטר השטח ביישובים ושטחי חקלאות, אך בעבר היה מישור החוף מכוסה בשטחי ביצות ואחו ובהם שוטטו בעלי חיים שונים כדוגמת ממותות, היפופוטמים, אריות, אילי כרמל, יחמורים, תנינים, קרנפים, דובים ועוד. אזור זה היה, כנראה, אזור הצייד והדייג המועדף על האדם הקדמון.
מהתצפית נתחיל לרדת בשביל. השביל פונה בשלב מסויים לכיוון דרום ואחר כך חוזר ופונה צפונה. לאורכו נמצאים ריכוז מגוון של צמחי תבלין. בין הצמחים הבולטים בקטע זה נמצא את המרווה המשולשת. המרווה משמשת לחליטת תה טעים. תה המרווה מקל על כאבי בטן ומשמש להורדת חום, לטיפול בדלקות עיניים ומתן תחושה של רעננות. עלי מרווה כתושים משמשים לחיטוי פצעים. כמו כן משמשים עלי המרווה כתבלין לבשר או סלט. גם הזוטא הלבנה נחשבת כצמח תה מובחר, המשמש לטיפול בקשיי נשימה ולהקלה על כאבי בטן. שני צמחי תבלין נוספים בדרך הם הער האציל, המוכר בשמו העממי 'עלי דפנה' והפיגם המצוי, שניהם צמחים המשמשים כתבלין ולשימוש רפואי. בעלי הפיגם משתמשים גם להרחקת כינים ופרעושים מהגוף, ואילו העשן העולה משריפת העלים משמש להרחקת יתושים. במסורת העממית נחשב הפיגם כמרחיק שדים ועין הרע.
מערת אצבע ומערת אורן
נמשיך לרדת בזהירות בשביל תוך שימת לב לסימון השבילים עד שנגיע למערת אצבע. מערת אצבע היא מערה קארסטית (המערה הנוצרת לאחר שסלע גירני הומס ע"י מים) ששימשה למגורי האדם הקדמון. ע"פ הממצאים שהתגלו במערה ובסביבתה, מסיקים החוקרים שעיקר חייו של האדם הקדמון התנהלו ברחבה שלפני המערה ורק בלילות קרים מאוד הוא נכנס לתוכה. חיפוש קצר ברחבה שבפתח המערה יגלה חתיכות צור שנשברו בתהליך יצירת הכלים של האדם הקדמון.
בשולי רחבת המערה נמצא עץ חרוב מצוי. החוקרים חלוקים בדעותיהם אם עצי חרוב גדלו בארץ בתקופות קדומות, או שהובאו לכאן בתקופת השלטון הרומי. בהנחה שהעץ גדל כאן בתקופות קדומות, יש לשער שפריו של החרוב היה אחד הממתיקים החשובים במזונו של האדם הקדמון.
מהמערה ממשיך השביל לרדת בתלילות לחניון. בחלקו התחתון קיים מבנה שמירה מתקופת המנדט הבריטי, וממנו יורדות מדרגות עד לחניון מבוא נחל כלח. לפני שנחזור למכונית מומלץ להעיף מבט בצדו הצפוני של נחל אורן שם נמצאת מערת אורן. גם במערה זו התגלו ממצאים מתקופת האדם הקדמון שעיקרם שרידי בקתות ובית קברות. בחניון נסיים את מסלול ההליכה.
לסיכום הטיול אנו ממליצים לבקר בשמורת נחל מערות. האתר, בו נחשפו ממצאים פרהיסטוריים מרתקים בארבע מערות, מציג בצורה יפה נושאים שונים הקשורים בחי האדם הקדמון. במערת התנור (מערת א-טאבון) ניתן לראות את השכבות הארכיאולוגיות שנחפרו במערה ואת התפתחות כלי הצור של האדם הקדמון. במערת הגמל מוצגים החיים בפתח המערה ואילו במערת הנחל (מערת אל-וואדי) מוקרן סרט המשחזר את אורח החיים של האדם הקדמון והמהוה סיכום מהנה לנושא בו עסק טיולנו.
לסיום הצעה למשחק: בעקבות המסלול שעשינו היום, נסו לתכנן בדמיונכם את הארוחה הטובה ביותר שאכל האדם הקדמון. לדוגמא, מצורפת מנה שהציע אחד המטיילים בטיול שערכתי – בשר צייד מגוון שהושרה במרינדה של דבש חרובים ועלי מרווה, משופד על קוצי דורבן, ומוגש על מצע פטריות יער וצנוברים. לא מעורר תיאבון?
הכותב הוא רכז קורס מורי דרך ב'מכון אבשלום'