רבים בתקשורת הבריטית מחזיקים בתפיסה לפיה החלוקה המעמדית "מתה" ככל שמדובר בדפוסי הצבעה. תפיסה זו מדגישה את העובדה כי רבים מתומכי הלייבור הוותיקים, שהיו חברים באיגודי עובדים וחיים באזורים שהיו מתועשים עד לשנות ה-90 נטשו את מפלגת הלייבור ועברו להצביע לשמרנים או ליוקיפ. במקביל, עולה התמיכה בלייבור באזורים העירוניים העשירים יותר. כך עפ"י הטענה, הפקטור המעמדי בהצבעה איבד מתוקפו.
לראייה מובאת העובדה כי בניגוד למערכות בחירות בעבר, בהם מעמד הפועלים הצביע ללייבור ברובו ומעמדות הביניים הצביעו לשמרנים, בבחירות האחרונות ניצחו השמרנים בקרב מעמד הביניים בפער של 3% בלבד. לעומת זאת, הלייבור זכו בקרב מעמד הפועלים בפער של 15% בלבד. כך, בני מעמד הביניים מצביעים ללייבור יותר מבעבר, ובני מעמד הפועלים מצביעים למפלגות הימין יותר מבעבר.
עוד מוקדם מדי לאשר או להפריך טענה זו ביחס לבחירות האחרונות, אך על בסיס התוצאות כפי שהתקבלו עד כה, נראה כי מתרחש שינוי מהותי במפלגת הלייבור. בעבר, הסתמכה המפלגה באופן נרחב על תמיכתם של חברי האיגודים המקצועיים. האיגודים החזיקו באופן ממוסד בכוח רב על עיצוב מדיניות המפלגה הפרלמנטרית, והיוו את מרבית מצביעיה של המפלגה. אך ירידה דרסטית במספר המאוגדים בבריטניה, ושינוי שיטת הבחירות לראשות המפלגה ב-2014 שהורידה מכוחם הממוסד של האיגודים במפלגה הובילו לשחיקת כוחה של המפלגה להביא להצבעה מאורגנת של בני מעמד הפועלים המאוגד, המצומצם גם ככה.
דבר זה עשוי להיות הסבר לירידה, אך גם לעליה בכוחה של הלייבור. בסיס התמיכה המעמדי הוחלף, ובמקומו נוצר בסיס תמיכה גילאי. בעוד בני 65 ומעלה תמכו בשמרנים ב-32% יותר מהממוצע, הצעירים הצביעו ללייבור בכ-51% יותר מהממוצע. למרות העובדה כי שיעור ההצבעה בקרב הצעירים יפורסם רק בשבוע הבא, מניחים בתקשורת הבריטית כי זו תעמוד על אחוז גבוה ביותר לעומת העבר. כך, את התחזקות מפלגת הלייבור משייכים לתמיכה רחבה של צעירי בריטניה. עובדה זו עשויה להסביר גם את העובדה כי על אף התנגדות רחבה של מרבית התקשורת הבריטית הממוסדת, זכה ג'רמי קורבין בתמיכה רחבה בקרב הצעירים, באמצעות קמפיין המבוסס על הרשתות החברתיות.
רבים בתקשורת הבריטית קושרים את מגמת תמיכת הצעירים בלייבור במגמה שסוקרה רבות סביב הצבעת הברקזיט, שבה הצעירים נטו לתמוך בהישארות באיחוד בעוד מבוגרים נטו לתמוך ביציאה. תמיכת הצעירים בלייבור מוסברת כהמשך של מגמה זו, בה הצעירים מכל קצוות החברה הבריטית מעוניינים להיאבק על עתידם ע"י התנגדות למדיניות הצנע, ללא התחשבות בפקטור המעמדי שהיה מרכזי כל כך בפוליטיקה הבריטית עד לפני עשור. אכן, אזורים שנטו להצביע בעד הישארות באיחוד נטו להיות אזורים בעלי אחוז הצבעה גבוהה יחסית של צעירים ואלו נטו להיות אזורים שתמכו בלייבור בבחירות האחרונות.
במידה וניתוח זה יתגלה כמדויק, ניכר שינוי מהותי במפלגת הלייבור שהביא אותה ממייצגת ציבור עובדים מאורגן, בעל כוח השפעה רב בתוך המפלגה, למפלגה המבוססת על תמיכה של ציבור רחב ולא מאורגן, המורכב בעיקר מאוכלוסייה צעירה. בגלל אופיו של ציבור זה כלא מאוגד, ולא משויך לתנועה פוליטית קונקרטית, הוא עתיד להיות בעל השפעה ישירה מועטה במפלגה, מעבר לבחירות היו"ר והבחירות הכלליות. על אף היותו של קורבין נציג האיגודים, אין לדעת מי עתיד לרשת את תפקיד היו"ר, וכיצד יבחר להתייחס לגל התמיכה במפלגה. בנוסף, ככל שקורבין יצבור תמיכה מסוג זה, קיים סיכוי שיבחר לפעול באופן שמחזק את כוחו בקרב ציבור תומכיו הצעיר והלא מאורגן, ובניגוד לדרישות האיגודים שתומכים בו. כך, התחזקותו של קורבין על בסיס גל תמיכה זה עשוי להיות סממן נוסף להיחלשות כוחה של העבודה המאורגנת בפוליטיקה הפרלמנטרית הבריטית.
קורבין אמנם רץ בבחירות עם מצע מרחיב יחסית למפלגת הלייבור בשנים האחרונות. הצעותיו להגדיל את ההוצאה הצעותיו הן משמעותיות, אם כי לטענת כלכלנים רבים אינן מספיקות. בראייה סוציאל דמוקרטית, מדיניות המפלגה עדיפה משמעותית על זו של השמרנים, אך קיימות בו נקודות בעייתיות. מפלגת הלייבור הצהירה כי במידה ויבחרו יאפסו את הגירעון, ולא הצהירה כי תגדיל את יעד האינפלציה, שני סממנים ניאוליברלים בולטים.
עם זאת, השאלה העולה מהשינוי באלקטורט של מפלגת הלייבור איננה נוגעת במדיניות כזו או אחרת, אלא ליכולת של ציבור מאורגן להשתתף בקבלת החלטות רחבות על המשק. מבנה האלקטורט המסורתי של הלייבור העניק כוח גדול מאוד לציבור העובדים, ואפשר לו להחליט ולהשפיע במשותף על נושאים מקרו כלכליים קריטיים כמו הוצאה ציבורית ואינפלציה. זאת ע"י ההשפעה המשמעותית שבה החזיקו איגודי העובדים על מדיניות המפלגה, והיותם גופים דמוקרטיים בעצמם. ככל שנחלש כוחו של ציבור מאורגן זה, הולך ונחלש למעשה המעורבות של מצביעי המפלגה במפלגה עצמה.
התומך היחיד והלא מאוגד, שבוחר במפלגה על בסיס קמפיין מוצלח ודימוי ציבורי בלבד, מחזיק במעט מאוד השפעה על התנהלותה הפנימית וקביעת מדיניותה. בנוסף, הוא עשוי להיות נתון יותר למניפולציה מצד הפוליטיקאים המעוניינים לזכות בתמיכתו. דוגמה לכך עשויה להיות המדיניות עליה הכריז קורבין לפני כשבוע, לפיו הלייבור יבטל את חובות הסטודנטים במידה ויבחר. מדיניות זו היא מבורכת בפניה עצמה, אך עשויה להעיד על שינוי אופן האינטרקציה של המפלגה עם ציבור בוחריה לכיוון פניה לציבור סקטוריאלי, ולא עיצוב מדיניות אחראית כוללת השמה במרכזה את שיפור תנאי החיים של העובדים כולם.
בנוסף לכל זה, קיים פער מסויים בניתוח המבוסס על התחזקות תמיכת הצעירים במדיניות אנטי-צנע. קשה מאוד להניח הנחות לפני שהנתונים פורסמו באופן רשמי. עם זאת, בהסבר ה"גילאי" קיימת התעלמות גורפת מהפערים המעמדיים הקיימים בכל זאת בקרב האוכלוסייה הצעירה בבריטניה, וזאת בדומה לניתוח נתוני התמיכה בהישארות באיחוד בקרב צעירים. עפ"י סקר שנערך אחרי משאל העם, כ-72% מהצעירים שהצביעו בעד הישארות באיחוד הגיעו מרקע כלכלי גבוה. זהו איננו ייצוג פרופורציונלי של צעירי בריטניה, ויש להניח כי העניים שבצעירים פשוט נמנעו מהצבעה. כך, "ההצבעה הצעירה" עשויה לייצג בעיקר את קולו של הציבור הצעיר ממעמד עמיד, ולא את הקול הצעיר הבריטי באופן גורף.
נתון מעניין נוסף בהקשר זה הוא אחוזי התמיכה בלייבור בערי האוניברסיטאות הבריטיות. בערים בהן קיימת אוניברסיטה, ניכרת תמיכה גבוהה יותר במפלגת הלייבור, היות וצעירים רבים חיים ומצביעים בה. עם זאת, ההנחה כי נתון זה משקף אך ורק את הפן הגילאי של ההצבעה מפספס את המשמעות המעמדית של הלימודים האקדמיים. אחרי עשורים של מדיניות צנע, היכולת לרכוש תואר ראשון הולך ונהיה בלתי אפשרי לבני המעמדות הנמוכים.
יש לחכות לפרסום הנתונים המלאים, וכל ניסיון לפרש את המציאות בנקודה זו מוגבל מלכתחילה. אך קיימת אפשרות לפיה בסיס התמיכה העולה של מפלגת הלייבור הוא צעירים ממעמד מבוסס יחסית, במקביל לנטישה של רבים מבני מעמד הפועלים המאורגן לשעבר. במידה וזה יתברר כנכון, תהיה בכל זאת משמעות מעמדית לתמיכה בלייבור, אם כי ברורה פחות שכן היא חסרה את המימד המאוגד שהיה לה עד לשנות ה-90.
