אתמול (ראשון) בשעה 21:45, שעה בה בדרך כלל נהוג לסיים את היום ברוגע בסלון, שרק השופט הבלרוסי אלכסיי קולבאקוב לפתיחת המשחק בין ישראל לאלבניה במסגרת בית 7 במקודמות המונדיאל. כששרק השופט שוב לסיום המשחק הראה לוח התוצאות 3:0 לטובת האלבנים. עבור האלבנים, ההפסד בביתם לנבחרת בכחול במפגש הקודם עוד מהדהד, אבל הם הצליחו להשיב לעצמם את הכבוד האהוב. מנגד, הנבחרת המקומית הציגה רמת משחק לא מעודדת ביחס למשחקים שעוד צפויים לנו וביחס לגיבוש ההרכב והסגל להמשך הקמפיין הנוכחי והבא.
על ערב שכולו באווירת סוף עונה
15 אלף איש כיבדו בנוכחותם והגיעו לאצטדיון בחיפה מתוכם כ-200 אלבנים שהרעישו באהבה במשך כל ה-90 דקות. אלישע פתח עם אותו הרכב ששיחק לפני פחות משבוע במשחק ידידות מול מולדובה למעט כניסתו של איתן טיבי במקום טל בן חיים הבלם בשל פציעה.
לאחר 20 דקות מאוזנות במרכז המגרש עם נסיונות של בן שהר מהצד הישראלי ושל סדיקו בבעיטת מבחן מרחוק מן העבר השני, מסירה לא מדויקת של נאתכו בחצי המגרש האלבני בדקה ה-21 הובילה למצב מצוין בו מצא את עצמו שחקנה של לוגנו השוייצרית סדיקו לבד במרחק של כ-20 מטר מהשער, ובבעיטה שטוחה קבע 1-0 כאשר לגורש לא היה סיכוי.
נראה שהטקטיקה של גובאני דה ביאסי, מאמן אלבניה, הצליחה, והטעות הישראלית לה ציפה הגיעה לאחר משחק מאוד שקול ומכוון של נבחרתו. הקהל המקומי לא איבד את התקווה, ואף הרים את קולו. מתי שטוואטחה הראה לנו את שלמד השנה בגרמניה או בפעולה יפה של אלי דסה שמצא בהגבהה את הראש של ערן זהבי, נגיחה אותה תומאס סטרקושה שוערה של לאציו קלט בקלות.
בדקה ה-44 במאורע אופייני למדי, סדיקו נעמד שוב במשבצת האהובה עליו במגרש, קיבל כדור בזווית הנוחה לו ובאין הפרעה של איתן טיבי הבלם, שלח האלבני כדור שטוח נוסף לרשת של גורש במחצית ראשונה שהסתיימה 2-0.
המחצית השנייה הייתה לפרוטוקול,והורגש שאחת מהמטרות של הנבחרת הישראלית היא לא להפסיד לעצמה. כניסתם של איתי שכטר ועידן ורד בדקות ה-50 של המשחק עוררה במעט את מה שהתרחש על הדשא, אבל נראה שבלב יש משהו כבוי.
בדקה ה-71 בניגוד לסטטיסטיקות אחזקת הכדור עד עכשיו הצליחו "האדומים שחורים" לגרום לגורש להוציא את הכדור מהרשת בפעם השלישית לאחר יציאה למתפרצת בה היסאי שחקנה של נאפולי היה עם הכדור ברחבה הוא מסר לממושאי, לו נותר רק לגלגל את הכדור פנימה.
הרכבי הקבוצות
נבחרת ישראל: דודו גורש, אלי דסה, איתן טיבי, שיר צדק, טאלב טוואטחה, אלמוג כהן, ביברס נאתכו, אייל גולסה (איתי שכטר 53), ליאור רפאלוב (עידן ורד 57), בן שהר (יוסי בניון 67), ערן זהבי.
נבחרת אלבניה: תומאס סטרקושה, אלסעיד חוסאי, בראט ג'ימשיטי, בורים קוקלי (פרדריק וסלי 82), מרגים מבקרי, נאסר אליי, יאחמיר היקה, לדיאן ממושאי, אודיסה רושי (אנדי לילה 55), אמיר אברשי, ארמנדו סדיקו (סוקול סיקאלשי 69).
שתי נקודות שלא מוסיפות כבוד הן שריקות הבוז של הקהל בכל נגיעה של יוסי בניון בכדור. בשבילו זו הייתה הופעתו ה-99 במדי הנבחרת הלאומית ומדובר בהופעה שתיזכר ודאי באופן לא חיוב מהרגע שהוא נכנס, ובדקה ה90 בו החליט היציע מאוחרי השוער האורח סטרקושה לארגן מטס מטוסי נייר לכבודו.
שחקנים בצד הישראלי שראוי לציין היום הם שחקני האגף טאלב טוואטחה ואלי דסה. מן הצד השני סדיקו מבקיע הצמד ובורים קוקלי הבלם צברו נקודות זכות אצל מאמנם האיטלקי.
במסיבת העיתונאים לאחר המשחק אמר אלישע "הם כבשו שני שערים בניגוד למהלך המשחק. היו משחקים שנראינו יותר טוב, אין ספק. נעשה כל מה שצריך כדי לתקן".
להעפיל למונדיאל ב-2018 אנחנו לא נעפיל אבל לאפשר להשיב את האמון ולראות האם תוקן מה שדורש תיקון עוד ניתן. תרשמו ביומנים, ב-2 בספטמבר משחקים מול מקדוניה.
