דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שני י"ב בתשרי תשפ"ה 14.10.24
24.0°תל אביב
  • 21.0°ירושלים
  • 24.0°תל אביב
  • 24.3°חיפה
  • 23.6°אשדוד
  • 21.3°באר שבע
  • 25.8°אילת
  • 24.6°טבריה
  • 20.0°צפת
  • 24.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

זה לא תפקיד המשטרה?

השבוע נרצחו ארבע נשים בישראל.
בתגובה לרצף הרציחות ההזוי הזה, השר לבטחון פנים גלעד ארדן העלה שני פוסטים בפייסבוק על כך שהמשטרה צריכה להיכנס חזק יותר לישובים הערבים (כי אחת הנרצחות ערביה, ומשתי הנרצחות היהודיות עדיף להתעלם), ואז התראיין הבוקר והנפיק את המשפט המדהים: "זה לא רק תפקיד המשטרה להיאבק בתופעת האלימות נגד נשים".

אני מבינה את ארדן, מה עוד אפשר לעשות כשנושא שלא הקדשת לו דקה אחת של תשומת לב, או מחשבה, וכמובן שלא תקציבים, מתפוצץ לך בפרצוף? לזרוק את האחריות לידיים של מישהו אחר. הרי מה באמת למשטרה ולרציחות? ועוד של נשים? מילא כשהערבים הורגים אותנו, זה כן, אבל סתם בעל עצבני והאישה שלו? מה למשטרת ישראל ולזה?

ארדן ככל הנראה התכוון לכך שכדי למנוע את הרצח הבא צריך שיתוף פעולה של כמה גופים – המשטרה, הרווחה, ארגוני הסיוע לנשים, ושהשכנים ישימו לב וידווחו, ושנחנך נגד אלימות, וכו' וכו'. וזה נכון. צריך את כל הדברים האלה, צריך חינוך, צריך רווחה. אבל מה הבעיה? שגם כשכל הגורמים האלה פועלים, המשטרה תחת ארדן ואלשיך עדיין נכשלת כשלון מוחלט בדאגה לבטחונן של נשים. גם כשהשכנים מתקשרים, והרווחה מכירה את המשפחה, וארגוני סיוע מגיעים להתלונן יחד עם האישה, כשהמקרה מגיע לפתחי הגוף שצריך לעשות את הצעד האחרון, הוא ידפוק את העסק וישאיר את הגבר האלים בחוץ.
דוגמאות? בשמחה.

בינואר השנה נרצחה אישה בת 66 באשדוד. כרגע בנה מואשם ברצח. מי יכול היה לחזות דבר כזה? ובכן, המשטרה, כי הבן כבר הורשע בעבר בגין שלושה מקרי תקיפה, שניים מהם נגד האם. למרות זאת, הוא לא הורחק ממנה, ולבסוף רצח אותה.

ב-2016 נרצחה תהילה נגר. בן זוגה מואשם ברצח. מי יכול היה לחזות זאת? המשטרה. כמה שבועות לפני הרצח תהילה התלוננה במשטרה על אלימות מצד בן הזוג, על כך שהכה אותה והתעלל בה. הוא לא הורחק ממנה, והופ, רצח.

ספטמבר 2016, דועאא אבו שרך נרצחת מול ארבעת ילדיה. היום, שנה וחצי אחרי הרצח עדיין לא ברור מי הרוצח ולא הוגש אף כתב אישום. אחד העצורים אחרי הרצח היה הגרוש של דועאא, שב-2014 חטף אותה וניסה לרצוח אותה, היה מכה אותה ומנע ממנה לראות את ארבעת ילדיה מאז שהתגרשו.

אוגוסט 2016, אמנה יאסין נרצחת כשהיא בהריון מתקדם, בן זוגה נעצר בחשד לרצח. מי יכול היה לדעת? המשטרה. בן זוגה של אמנה נהג להיות אלים כלפייה, וריצה בעבר שמונה חודשי מאסר בגין אלימות נגד אישתו.

מאי 2016, אנסטסיה רוסנוב נרצחת בירי. בן זוגה לשעבר איים על חייה מספר פעמים מאז שנפרדו. שלושה ימים לפני הרצח היא התלוננה במשטרה על כך שהוא ניסה לרצוח אותה ונהג לעקוב אחריה. אנסטסיה אף שהתה בעבר מעון לנשים מוכות.

ינואר 2016, רנין רחאל בת ה-19 נרצחת, אחיה מואשם ברצח. האח איים על רנין כבר באוגוסט 2015, אך הצליח להימלט מכוחות הביטחון ולא נעצר.

אלה דוגמאות מהשנתים האחרונות, אפילו לא כולן. אני בטוחה שהסתכלות אחורה תעלה עוד ועוד דוגמאות כאלה, בהן הגבר שבחר לרצוח כבר פגע בעבר, או דוגמאות בהן האישה התלוננה נגדו והוא לא נעצר.

יש הרבה גורמים שיכולים לסייע בשלבי ההתמודדות המוקדמים מול אלימות במשפחה. אבל בסופו של דבר, יש רק גוף אחד שיכול לקחת את הגבר האלים, זה שמאיים על חיי הנשים סביבו, ולשים אותו מאחורי סורג ובריח, במקום היחיד ממנו הוא לא יכול לקחת חיים. הגוף הזה הוא משטרת ישראל, האחראים על תפקודה הם מפכ"ל המשטרה אלשיך והשר לבטחון פנים ארדן. האחריות נמצאת אצלם, ובינתיים הם עושים מעט מאוד על מנת למלא את תפקידם ולשמור על בטחוננו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!