דבר העובדים בארץ ישראל
עתלית (צילום: מיכל לברטובסקי).
לטייל בארץ ישראל
נוף כרמל

נוף מרהיב והיסטוריה לא מוכרת: הצעה לסיור באזור עתלית.

תעלומת חטיפה מסתורית, פעולות ריגול סודיות, מבצר עתיק וקבר קדוש הם רק חלק ממה שתחשפו אליו בטיול רכוב עם קטעי הליכה קצרים, המתחיל בעתלית וממשיך לאזור לא מוכר במרכז הארץ

עדכון אחרון: 23.06.2017, 7:55

המדור 'לטייל בארץ ישראל' מופק בעזרת 'מכון אבשלום' – מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, מיסודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

נקודת ההתחלה לטיולנו היא מחלף עתלית. ממחלף עתלית ניסע מזרחה עד לכביש מספר 4, 'הכביש הישן', בו ניסע דרומה עד לפנייה ל'עין הוד'. נפנה לכיוון עין הוד וניסע בכביש מספר 7111 עד לסופו. ממולנו נמצאת הכניסה למושב 'ניר עציון' ואילו מימין הכניסה לכפר הנוער 'ימין אורד'. אנחנו בדרך האמצעית המוליכה לבית הספר היסודי. עם גמר הדרך הסלולה נמשיך בדרך עפר העוקפת מצפון את הרפת של 'ניר עציון'. הדרך מתחלפת לסירוגין בין כביש אספלט, דרך כורכר וכביש יצוק בטון שמביא אותנו לבסוף לפנינת חמד – הכפר 'עין חוד', שבמפות שונות נקרא גם 'אבו אל היג'א'.

ראשיתו של היישוב 'עין חוד', בשנת 1948 כאשר חלק מתושבי הכפר הערבי 'עין חוד', בני חמולת אבו אל היג'א הסתתרו בהרים במהלך מלחמת העצמאות. בתום המלחמה, כשניסו התושבים לחזור לכפרם, התברר להם שכפרם הופקע ומיועד להתיישבות יהודית ואילו הם זכו לתואר המפוקפק של 'נפקדים-נוכחים'. בהעדר אפשרות לחזור לכפרם התיישבו בלב ההרים והקימו כפר חדש. במשך שנים לא הוכר הכפר ע"י השלטונות ורק בשנת 2005 הכירה ממשלת ישראל בכפר כיישוב חוקי.

מעין חוד נחזור לכביש ונסע לכיוון עין הוד. בדרכנו נעבור את המושב השיתופי 'ניר עציון'. מושב שהוקם בשנת 1950 ע"י קבוצה של משפחות מכפר עציון וקבוצה של ניצולי שואה. ניתן להיכנס, לא בשבת, לבית ההארחה של המושב וליהנות מהנוף הנשקף מנקודות התצפית השונות הפזורות סביב רחבת הדשא שלו.

מצפון ל'ניר עציון' נמצא הכפר הנוער הדתי 'ימין אורד' המנציח את זכרו של צ'ארלס אורד ווינגייט, קצין הצבא הבריטי שעזר רבות ליישוב היהודי בא"י בתקופת המאורעות של 1936-1939. בין היתר היה ווינגייט מייסדם של פלוגות הלילה המיוחדות בהן הוכשרו מיטב המפקדים של 'ההגנה'. על פועלו ותרומתו כונה ווינגייט, ע"י אנשי היישוב, בתואר 'הידיד'. צ'ארלס אורד ווינגייט נהרג בהתרסקות מטוס בהודו בעת מלחמת העולם השנייה.

בהמשך הכביש נמצא כפר האומנים 'עין הוד'. במקום שכן, עד שנת 1948, הכפר הערבי 'עין חוד'. לאחר נטישת תושבי 'עין חוד', התיישבו במקום קבוצת אמנים והפכו את הכפר לכפר אומנים. מומלץ לשוטט בסמטאות הכפר, להציץ לסדנאות האומנים (בלי להפריע), ליהנות מביקור במוזיאון 'ינקו דאדא' ובגלריה המרכזית ומפעילויות שונות המתקיימות לעיתים בכפר.

מ'עין הוד' נחזור לכביש 4 וניסע בו צפונה עד לתחנת דלק הרוסה. למרגלות הרכס, מעל מבנה התחנה, נוכל להבחין במספר רמפות בטון ושרידי מגדל. בתקופת המנדט הבריטי שכן כאן מחנה עבודת פרך בריטי לאסירים מקרב אנשי הכנופיות. רמפות הבטון היו הבסיס לצריפים בהם גר סגל המחנה. בליל 17-16 באוגוסט 1938 התקיפו כמאתיים מאנשי כנופייתו של 'אבו-דורה' את המחנה, השתלטו ושחררו חלק מהאסירים. עם הגעת תגבורת בריטית, נסוגו אנשי הכנופיות כשהם לוקחים עמם כבני ערובה את משה לזרוביץ, סגן מפקד המחנה, אשתו, שלושת ילדיו וגיסו. לאחר מספר ימים שחררה הכנופיה את הילדים והוציאה את שלושת המבוגרים להורג והסתירה את גופותיהם. רק בשנת 1963, בעקבות חקירותיו של קצין המשטרה שלמה בן אלקנה, מתגלה הבור בו הוסתרו הגופות ועצמות הנרצחים הובאו לקבורה בקבר אחים בראשון לציון. ב-2015 נפרץ שביל בחסות מפעלי המלח אל הרמפות הנטושות. ליד אחת מהן מוצב שלט קטן המספר את הסיפור.

מתחנת הדלק נמשיך בכביש ובצומת הראשונה נפנה מערבה לכיוון עתלית. מדרום לכביש נבחין ב'חוות אהרונסון' שנמצאת עכשיו בשיפוצים מאסיביים ותפתח מחדש לקראת סוף 2017. חוות אהרונסון הוקמה בשנת 1910, ע"י ההסתדרות הציונית ובתרומת נדבנים יהודים מאמריקה, כחוות ניסיונות חקלאיים. בראש החווה עמד האגרונום אהרון אהרונסון ובין העובדים בה היו יחיאל וויצמן, אביו של נשיא המדינה לשעבר עזר וייצמן, ואבשלום פיינברג. עם הקמת מחתרת ניל"י, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הפכה החווה לאחד מבסיסי המחתרת. במהלך תפיסת אנשי ניל"י, באוקטובר 1917, נכנסו השלטונות התורכים לחווה והרסו את כל שהיה בה. החווה הפסיקה לפעול ורק בשנות ה-60 חזרה לשמש כמחנה קבע לתנועות הנוער. כדאי לבקש אישור להיכנס לשטח החווה ולשוטט במרחביה. מבית החווה נמתחת שדרת דקלי וושינגטוניה מרהיבה עד לחוף הים.

מחנה מעפילים עתלית (צילום: מיכל לברטובסקי).

מ'חוות אהרונסון' נמשיך עם הכביש מערבה, נעבור בגשר מעל כביש החוף ולאחריו נפנה צפונה ל'מחנה המעפילים'. במקום שוחזר מחנה המעצר ששימש את השלטונות הבריטים לכלוא את המעפילים שהגיעו לא"י לאחר מלחמת העולם השנייה. ביקור באתר מאפשר לנו להתרשם ממבנה המחנה ומהווי חיי השוהים בו, לשמוע על פעולת אנשי הפלמ"ח לשחרור הכלואים במחנה בשנת 1945 ולעיין בסיפורי המעפילים לארץ ישראל.

מ'מחנה המעפילים' נצא בכביש דרומה לכיוון המושבה עתלית ונפנה מערבה ל'חניון לימור' ממנו יוצא מסלול טיול המסומן בכחול האורך כשעה ל'שמורת קרתא'. תחילת המסלול היא בשולי חורשת האקליפטוסים של 'חניון לימור'. השביל ממשיך דרומה למרגלות רכס הכורכר ומגיע לשרידי מחצבה. בדופן המחצבה חרוטות בסלע האותיות ע,ת בכתב פיניקי קדום. לדעת חלק מהחוקרים זהו תחילת השם עתלית שנחרט כדי לתחום את גבולות העיר. השביל ממשיך ומטפס על רכס הכורכר. לאורך הדרך בולטים עצי חרוב ושיחי אלת המסטיק. בעונת הסתיו מכוסה הרכס באלפי חצבים. השביל מגיע אל שרידי מצודה צלבנית קטנה, שנקראה בשם דסטרוא ('המעבר הצר'). זו הייתה תחנת משמר על הדרך שעברה לאורך חוף הים. ממרומי המצודה יש תצפית יפה על הסביבה. נמשיך בשביל צפונה. בדרכנו נראה מספר מבנים חצובים בסלע ששימשו כנראה כאורוות. השביל מוליכנו לבריכת המים. ממרומי הבריכה יש תצפית מרהיבה לאזור יערות הכרמל וחוף הכרמל. ממערב ניתן להבחין במבצר הצלבני המרשים של עתלית. לצערנו נמצא המבצר בתחום שטח צבאי סגור ואין אפשרות לבקר בו אך התצפית נותנת מושג על הפוטנציאל התיירותי הטמון בו. מהתצפית יורדות מדרגות בחזרה אל 'חניון לימור'.

שמורת קרתא (צילום: מיכל לברטובסקי).

נמשיך מ'חורשת לימור' דרומה בכביש וניכנס למושבה 'עתלית' ונעצור ברחוב 'המייסדים'. אדמות המושבה נקנו בסוף המאה ה-19 ובשנת 1903 הקימה חברת יק"א במקום מושבה. בשנת 1907 נבנו הבתים הראשונים לאורך רחוב המייסדים. בשנים הראשונות סובלים תושבי עתלית מהתנכלויות של ערביי הסביבה ובעיקר ממחלת הקדחת. בשנת 1918 מניחים הבריטים את מסילת הרכבת בסמוך למושבה ומוקמת במקום תחנה. בשנות החמישים קולטת עתלית עלייה ומתרחבת. כיום היא מונה כאלפיים נפש. מומלץ להחנות את הרכב ולטייל ברגל ברחוב המייסדים. למרות הפיתוח והבנייה שמסביב נשארו חצרות האיכרים הראשונות כמעט ללא שינוי. במידה ואתם מעוניינים להיכנס לחצר אנא בקשו אישור מבעלי הבית.

נמשיך בנסיעה ברחוב המייסדים עד לסופו ונפנה ימינה. רחוב 'הרדוף' יוביל אותנו לתחנת הרכבת ויחצה את עתלית לכל אורכה עד לצומת עם כביש הגישה לקיבוץ 'נווה ים'. בצומת  נפנה שמאלה ונעלה בדרך עבר רחבה על הגשר החוצה את כביש החוף. משמאל לנו נוכל לראות את האנדרטה לנופלים מקרב יישובי חוף הכרמל. את האנדרטה פיסל האמן יעקב אפשטיין והיא מדמה קבוצת נשים מתאבלות. לאחר חציית הגשר נעצור את הרכב במגרש חנייה קטן ונצא לטיול רגלי ב'ש'ייח בוריכ'.

שמורת קרתא (צילום: מיכל לברטובסקי).

בגבעת 'שייח בוריכ' פזורים שרידים של מתקנים חקלאיים, מחצבות ומערות קבורה מהתקופה הרומית-ביזאנטית. אלו הם שרידיו של היישוב 'מגדל מלחא' המופיע בתלמוד הירושלמי. במרכז הגבעה נמצא קבר שיח' בוריך המזוהה עם שיח' אבריק,  'שיח' הכד' שקברו נמצא בבית שערים. ע"פ המסורת היהודית הקדומה, מזוהה שיח' אבריק עם ברק בן אבינועם. בשנת 1926 נוסד על הגבעה, ע"י פליטים ארמנים, כפר ארמני שהתקיים במקום עד תחילת שנות ה-80. מהכפר הארמני נשארו שרידי בתים ובית קברות קטן. בשוליו הדרומיים של האתר נמצאת שמורת הטבע עתלית ופה פריחה מרהיבה. בהעדר שביל מסומן, מומלץ לשוטט על הגבעה ולגלות את צפונותיה. ב'שייח בוריק' נסיים את טיולנו.

שי רוזן הוא רכז קורס מורי דרך ב'מכון אבשלום'

נושאים קשורים:  טיול, ארץ ישראל, עין הוד, עין חוד, עתלית, טבע ישראלי, בארץ
תגובות
×