ואז הוא סובב את המטבע שעל הטבעת שלי והסתכל עליה בריכוז;
״היא מרובעת״, הוא אמר, ״איזה קטע שלא שמתי לב עד עכשיו. זה נוח?״
׳הכי נוח׳ עניתי.
ואז הורדתי את הטבעת מהאצבע
והראיתי לו למה ואיך זה הרבה יותר נוח, גם לענוד, וגם להסיר, וגם לשאת.
והוא הקשיב
וקצת שיחק אתה.
׳האצבעות שלנו לא עגולות, כמו שאנחנו רגילים לחשוב. ומה שמתאים לנו וטוב לנו ונוח לנו, לא תמיד מגיע בצורה שחשבנו׳ אמרתי בלב.
ושנינו עם הראש למטה, בוהים בטבעת, ולפתע יצא לי: ׳אני לא רוצה שתתאהב. אם תתאהב במישהי פתאום אני לא אשמח בשבילך.׳
ואז דמיינתי שאני מרימה את הראש ומסתכלת לו ישר בעיניים
אבל לא היה לי אומץ באמת