פרשיות דנקנר-פישמן-אלוביץ' תופסות באחרונה נתח משמעותי מאוד מהשיח הציבורי. באופן טבעי, הדיון החדשותי בעניינם כולל מושגים וביטויים מהעולמות הפיננסיים הכבדים ונעשה באמצעות ז'רגון מקצועי גרידא: תספורות, שיטת פירמידה, שליטה, שוק הון, ניירות ערך ועוד. מושגים שעל פי רוב, הציבור הכללי היה אמור להכיר ולדעת, אך בפועל פשוט נחשף אליהם כבדרך אגב בשל אירועים חדשותיים שליליים שבמרכזם עמדו שלושת בעלי הון.

בשנה האחרונה, הווליום התקשורתי והציבורי הפך גבוה יותר, עם היוודע דבר הפרשיות והשפעתן על הכיס של כולנו, אולם הדינמיקה הזו, שבה הציבור והתקשורת מגלים עניין אך ורק כאשר הדבר צפוי לפגוע בצרכן הקצה, בעייתית בטווח הארוך. המקרים האחרונים, הציבו מראה לפער ידע מאוד גדול שנוצר בתחומים כלכליים. דווקא עכשיו, בחוגים מקצועיים הטענה הרווחת היא שהאוריינות הפיננסית של הציבור לוקה בחסר, בין היתר בשל היעדר מקורות חינוך כלכליים פורמליים מתאימים.

ההשערה היא שפער הידע נוצר גם בשל צמצום במקורות הבלתי-פורמליים. כך לדוגמא, השנה האחרונה ספקה טלטלות בהקשר של פורמטים טלוויזיוניים כלכליים; זמן המסך של התוכן שמנגיש נושאים כלכליים הצטמצם משמעותית. הבולטות שבתכניות הכלכליות שירדו מהמסך הם לילה כלכלי (ערוץ 10) וכלכלי בלילה (ערוץ 20).

אין זה חדש. כל בר דעת יודע ששינויים בלוח השידורים התקשורתי הם דבר שבשגרה. פורמטים חדשים עולים לשידור, ותכניות ישנות עושות דרכן החוצה. 'לילה כלכלי' אמנם המשיכה במתכונת מצומצמת כחלק מתכנית אחרת, אולם, מגמת הצמצום הכללית מאוד ברורה. היא גם מתכתבת עם תפישות מוכרות שקשורות ברייטינג; תוכן שאינו מצדיק עצמו מבחינת חשיפה ועניין ציבורי לא ימצא את מקומו בינינו.

תפישה זו, בהקשר של הפורמטים הכלכליים, יחד עם הסלידה הציבורית הטבעית מהנושאים הפיננסיים, בעייתית מיסודה. דווקא משום שהתכנים הללו מהווים זרז אמיתי לחיזוק האוריינות הכלכלית והפיננסית של הציבור הישראלי. ובלעדיהם, בהסתכלות של שנים קדימה, ניתן לשער כי הציבור פשוט יידע הרבה פחות בהקשר של סוגיות פיננסיות, פנסיה, בנקאות וכדומה.

ולא רק בתקשורת, נושא האוריינות הפיננסית נמצא גם על סדר היום הפוליטי לא מעט זמן. בשנת 2012, אפוא, הועלתה בכנסת הצעת חוק בנושא ובה נכתב: "חינוך פיננסי מועיל לצרכנים בכל הגילאים ובכל רמות ההכנסה, המצויים בצמתי החלטה שונים לאורך מעגל החיים. אוריינות פיננסית גבוהה של הצרכנים מגבירה את היעילות, התחרות, החדשנות והאיכות של השווקים הפיננסיים, ובעלת השפעה חיובית על היקף ההשקעות והצמיחה הכלכלית. זהו כלי משלים לאסדרה (רגולציה) ולחקיקה להגנת הצרכן בתחום הפיננסי".

אין ספק, לנו הצרכנים יש אחריות אישית ללמוד את הנושא או לכל הפחות להתעניין בו. יחד עם זאת, נזכור כי בעבר הלא רחוק, מחקרים כבר הוכיחו במספר רב של תחומים כי לאפיקים התקשורתיים-טלוויזיוניים-חדשותיים-תרבותיים יש השפעה רבה על התפישות והידע של האדם במגוון נושאים. שימוש במסרים תת סיפיים, יכול להועיל רבות לארגז הכלים הפיננסי של הצרכן הישראלי.

ככלל, בהיעדר ייצוג של נושאים פיננסים, או לחלופין כשהייצוג נורא מצומצם, כך ברמת המאקרו הדיון על הנושאים האקוטיים הללו הופך לפשטני ובמקרה הגרוע נדחק הצידה והופך ללא רלוונטי.

עולה כעת השאלה – האם אפשר לשנות את האמונות והמבנה השטוח שנוצר בעניינם של הסוגיות הכלכליות? התשובה לחלוטין כן. זו החלטה אסטרטגית של גורמים אנושיים שנמצאים במוקדי הכוח. ריבוי תוכן פיננסי נגיש בפלטפורמות המסורתיות והעברת האינפורמציה במספר רב של פלטפורמות מודרניות, כמו גם ברשת ורשתות החברתיות יביא לבטח לשינוי. אין לחכות לסיפור חדשותי גדול כמו זה של שלושת בעלי ההון על מנת להחדיר בציבור ידע פיננסי. אפיקים מסוימים במדיה, כמו גם ארגונים מהמגזר השלישי, עושים זאת כבר היום במידה מסוימת, אך כדי שייווצר שינוי אמיתי דה פקטו – נדרש מאמץ לאומי רחב אף יותר.