סימון וייל, מנהיגה פמיניסטית יהודיה-צרפתיה נפטרה שלשום (שישי) בגיל 89 בביתה שבפריז. וייל, המפורסמת בעקבות הרפורמות הפמיניסטיות שערכה בצרפת, כיהנה פעמיים כשרת הבריאות של צרפת, וכן כנשיאה ה-12 של הפרלמנט האירופי. וייל הותירה אחריה שלושה בנים ואחד עשר נכדים.

וייל נולדה בעיר הדרומית ניס על שפת הים התיכון, בשם סימון האני לילין ג'ייקוב, בת לארכיטקט נודע ונכדה לסוחר פרוות מצליח. משפחתה היהודית הייתה חילונית, אך לקחה חלק באירועי הקהילה "לצורכי תרבות" כפי שכתבה וייל בספרה האוטוביוגרפי. בגיל 16, בסוף מרץ 1944, הספיקה לעבור את מבחני הגמר של התיכון, ימים ספורים לפני שנעצרה בידי הנאצים ונשלחה למחנה דראנסי הסמוך לפריז. במחנה דראנסי נפרדה מאביה ואחיה שנשלחו ברכבת לליטא, שם נרצחו. היא נשלחה יחד עם אמה ואחותה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ בו שרדה עד סוף המלחמה. אמה ואחותה הועברו לברגן בלזן שם מתה אמה מטיפוס ימים ספורים לפני שחרור המחנה. אחות נוספת שלה שפעלה במחתרת נעצרה בליון ב-1944 ושרדה את המלחמה בכלא. סימון ושתי אחיותיה היו בין 11 הילדים היחידים ששרדו מבין 400 הילדים היהודים בניס.

וייל העידה כי מה שעברה במחנה ההשמדה הפך אותה למאמינה אדוקה בחשיבות אחדותה של אירופה. "60 שנה אחרי, התמונות, הריחות, הבכי, ההשפלה והשמיים מלאי העשן עדיין רודפים אותי", אמרה בראיון ב-2005. וייל הנציחה את משפחתה שנרצחה בשואה ותיארה את חוויותיה בסרט תיעודי שיצא לאקרנים ב-1978 בעודה מכהנת כשרת הבריאות של צרפת. בערוב ימיה כיהנה כנשיאת הכבוד של הקרן הצרפתית לזכרון השואה.

לאחר מלחמת העולם השנייה למדה וייל משפטים, ובשנת 1970 נבחרה להיות המזכ"ל של המועצה העליונה למשפט. היא הייתה האשה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. בכהונתה הראשונה כשרת הבריאות והמשפחה, בין השנים 1975-1979 הובילה וייל כמה רפורמות מהפכניות הזכורות בצרפת עד היום. היא קידמה לגליזציה להפלות, הובילה רפורמה שהקלה את הגישה לאמצעי מניעה לנשים, והוסיפה קטגוריות להשלמת הכנסה עבור אמהות חד הוריות ואמהות מעוטות יכולת. את החוק המתיר הפלות בצרפת הצליחה וייל להעביר לאחר מאבק ציבורי מתוקשר. החוק מכונה עד היום בשם Loi Veil (חוק וייל) והוא נחשב כאבן דרך בזכויות הנשים בעולם המערבי.

סימון וייל שרת הבריאות של צרפת בנאום באסיפה הלאומית בנושא חוק ההפלה. צדמבר 1974 (צילום: AP Photo/Eustache Cardenas, File).

סימון וייל שרת הבריאות של צרפת בנאום באסיפה הלאומית בנושא חוק ההפלה. דצמבר 1974 (צילום: AP Photo/Eustache Cardenas, File).

מיד עם תום תפקידה בממשלת צרפת נבחרה וייל לכהן כנשיאת הפרלמנט האירופי בשנים 1979-1982, והייתה האשה הראשונה גם בתפקיד זה. היא המשיכה לכהן כחברת הפרלמנט האירופי עד 1993. בין השנים 1993-1995 שימשה כשרת הבריאות, הרווחה והממונה על הרשויות המקומיות בממשלת פרנסואה מיטראן. בתפקידה הציבורי האחרון בשנים 2007-1998, כיהנה כחברת מועצת החוקה הצרפתית. בשנת 1979 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן. וייל היא כלת פרס קרל הגדול לשנת 1981, כלת פרס נסיך אסטוריאס לשנת 2005 ומשנת 1998 היא נושאת בתואר 'דיים' במסגרת מסדר האימפריה הבריטית.

משנת 2003 ועד מותה כיהנה כחברת מועצת הקרן לסיוע לקורבנות שהוקמה במסגרת בית הדין הפלילי הבינלאומי. באוקטובר 2007 פרסמה וייל את ספרה האוטוביוגרפי "חיים" (תורגם לעברית בהוצאת יד ושם והוצאת מטר, 2010) שתורגם לחמש עשרה שפות ונמכר בצרפת לבדה ביותר מחצי מיליון עותקים.  ב-2010 הכתיר אותה הנשיא ניקולא סרקוזי כחברת האקדמיה הלאומית של צרפת, מוסד יוקרתי שנוסד ב-1635 ומונה לכל היותר 40 אנשי רוח המכונים "החיים לנצח". וייל הייתה האשה השישית בלבד שזכתה להיכנס למוסד יוקרתי זה. כאות של כבוד, על החרב איתה הוכתרה לכהן באקדמיה הלאומית, נחרט המספר שקועקע על זרועה באושוויץ לצד כיתוב המוטו הצרפתי הנצחי: "חירות, שוויון ואחווה",והמשפט "מאוחדים בשונות" (unis dans la diversité). וייל נפטרה שבועיים לפני יום הולדתה ה-90.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הביע אתמול תנחומים על מותה: "הלוואי שמותה יעורר השראה באזרחים אחרים, זה הטוב ביותר שצרפת יכולה לשאוף אליו". ראש הממשלה, אדואר פיליפ הוסיף: "צרפת איבדה אשה שכמוה מייצרת ההיסטוריה רק מעטות". הנשיא לשעבר פרסואה הולנד מסר שוייל "הדגימה כבוד, אומץ ויושר מוסרי".

מראש הממשלה בנימין נתניהו נמסר כי הוא "מביע צער עמוק על פטירתה של סימון וייל ז"ל, ניצולת שואה שהגיעה לפסגת הפוליטיקה האירופית ושירתה כשרה בממשלות צרפת. וייל מעולם לא שכחה את שורשיה היהודיים, את הציווי לזכור את הנספים ואת החובה להבטיח שמאורעות השואה לעולם לא יישנו".