בשבועות האחרונים הפסקתי לכתוב בבלוג. למען האמת אני די מיואש בנושא הכתיבה. גדולים וחכמים ממני אמרו שבדמוקרטיה לכל אחד מותר להגיד מה שהוא רוצה ואף אחד לא חייב להקשיב.
לכן לא כתבתי על הקווים המקבילים בין ההעדפות וההקלות שקיבל פישמן בנושאי הלוואות ביחס לשאר הציבור, להעדפות שמקבלים נבחרי ציבור בנושאי חוק ומשפט ביחס לשאר עם ישראל ומבחן בוזגלו.
התכוונתי להתמיד בשתיקתי עד שכותרת אחת באינטרנט גרמה לי לכתוב. נכתב היום ב-Mako: "מסתמן: ייסגר התיק נגד ח"כ סלומינסקי" והסבירו שם יפה שאין ראיות משפטיות המאמתות את התלונות.
בנושא חקירת והעמדת נבחרי ציבור לדין הגענו לקו פרשת המים. הצורך להגן על נבחרי ציבור מפני אשמות שווא והגנת היועץ המשפטי לנבחרי ציבור כתוצאה מצורך זה רמסו את עיקרון שוויון האזרח בפני החוק. המערכת בכל עוזה מגנה על נבחרי הציבור ברמה כזאת שלא ייפלא שאין מי שמוכנה להעיד בריש גליי נגד סלומיאנסקי, ולכן התיק נסגר. גם אני במקום המתלוננות לא הייתי מעז להרים קולי.
אין להקל ראש בעדות שנתנו שמונה מתלוננות בפני וועדת הרבנים. במקרה זה צריך היה למצוא את הדרך להפסיק את תפקודו הציבורי, ולא להתיר לו לרחוץ בניקיון כפיו שהוא פרי הפחד של המתלוננות מכוחו של נבחר הציבור.
בכל מקרה אחר של אזרח פשוט הנחשד בפלילים היו מוצאים את הדרך לעשות זאת, אבל בכנסת ישראל ובממשלה הכל מותר.
הפסקת כהונתו של נבחר ציבור עקב חקירה אינה פשוטה כלל. יחד עם זאת חייבים לשאול את השאלות הבאות:
מה היה קורה אם הנשיא קצב היה נהנה מהתיישנות בכל המקרים בהם פגע בנשים, האם היה ראוי שהוא ימשיך ויכהן בבית הנשיא?
מה היה קורה אם גוויה ורצח היו מוטלים לפתחינו? האם גם אז הייתה עומדת לנבחר הציבור הזכות להינות מהשמירה על יציבות השלטון המגנה עליו?
ובבקשה על תגידו לי שמקרה רצח (חס ושלום) אינו אפשרי. אני זוכר היטב את נעורי, כאשר נדהמה כל המדינה מהעמדה לדין של ראש עיר מכהן. מאז המערכת רק הולכת ומתדרדרת.
מה נלין על מקרה ח"כ סלומיאנסקי אם ראש הממשלה יכול להמשיך בתפקידו למרות כל תיקי החקירה נגדו כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום? איני רוצה לומר על מנדלבליט שהוא "שפוט" של ביבי. איני יודע אם זה נכון או לא. מה שאני יכול לומר עליו זה שבמשמרת שלו נפרצו כל גבולות האסור והמותר במדינה דמוקרטית בחסות החוק ושמירה על תפקוד הממשלה.
כדי להחזיר את השוויון בפני החוק למקומותינו ולהגן על הציבור מפני השחיתות הרבה במקומותינו יש לשנות את החוק. יש לקבוע סייג להמשך פעילותו של נבחר ציבור הנמצא בחקירה גם כאשר עדיין לא הוגש כתב אישום. בנוסף יש לקבוע ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה לעכב חקירה או לסגור תיק הקשור לנבחר ציבור ו/או לאשתו. נכון יהיה אם כל החלטה כנ"ל כמו עיכוב בחקירה והגשת כתב אישום מעל חצי שנה או שנה או החלטה על ביטול חקירה ואי הגשת כתב אישום היו מוגשים לנציג הרשות השופטת, שופט בית המשפט העליון לעיון ואישור.
הליך כזה היה מגן על היועץ המשפטי מפני האשמות של הטיית דין לא ראויה, ומרגיע את הציבור בידיעה שיש צדק שוויון ומשפט בישראל.
