עזובה פיזית, צפיפות והחזקה בבידוד וקשירות שלא לצורך: אלו כמה מהתופעות המצטיירות מדו"ח שפרסמה היום (ראשון) הסנגוריה הציבורית, העוסק בתנאי המעצר והמאסר במתקני הכליאה בישראל לשנת 2016. הדו"ח, שהוגש לשרת המשפטים, השר לביטחון פנים, שב"ס ובתי המשפט, מתבסס על ביקוריים רשמים שערכו אנשי הסנגוריה הציבורית בשנה בבתי הכלי ובמתקני המעצר בבתי המשפט בשנה שעברה.
בפתח הדוח נאמר כי "על אף מאמצי שירות בתי הסוהר לשפר את תנאי הכליאה ולתקן את הליקויים עליהם הצבענו בדוחות קודמים, עדיין מתרחשות בישראל הפרות קשות של זכויות האסירים", ומציינים בין תנאי צפיפות קשים ביותר המגיעים לכדי 2 עד 3 מ"ר לאסיר בלבד, ולעיתים אף פחות מכך; החזקת כלואים בתנאי הפרדה, בידוד או שמירה קשים ביותר, כאשר לעיתים ההחזקה בתנאי אלה נובעת ממצב נפשי קשה של כלוא או כלואה; שימוש לא מידתי בכבילה של אסירים ועצורים למיטה; תנאי מזג אוויר קשים (חום וקור) ותחושת מחנק בתאים; מחסור בציוד בסיסי לאסירים; תנאי היגיינה ותברואה ירודים; קשיים מתן טיפול רפואי הולם לאסירים.
בדוח מפורט כי על פי נתוני שב"ס מהשנים האחרונות, הממוצע הארצי של שטח המחיה לאסיר עומד על כ-3 מ"ר בלבד. בכל הנוגע לתנאי הצפיפות במתקני הכליאה, לא חל שיפור משמעותי לעומת המצב ששרר לפני כעשור ואף לעומת זה ששרר בתחילת שנות ה-90. שטח המחיה הממוצע לאסיר אינו מתקרב אפילו לסטנדרט הצנוע אשר נקבע בתקנות, העומד על שטח מחייה מינימלי של 4.5 מ"ר לאסיר כולל שטח השירותים והמקלחת בתא, ככל שישנם. שטח המחיה הממוצע לאסיר במתקני הכליאה בישראל אף נמצא הרחק מן הסטנדרט המקובל במדינות מערביות, אשר נע בין 6 ל-12 מ"ר, ובממוצע עומד על כ-8.8 מ"ר לאסיר.
עוד מפורטים בדו"ח, ליקויים בתשתית השיקומית בשב"ס בהם נתקלו אנשי הסנגוריה הציבורית. בין היתר, קיים מחסור בקבוצות טיפול ושיקום לכלואים שאינם דוברי עברית ומחסור בתקנים לעובדים סוציאליים בחלק מבתי הסוהר, באופן שאינו מתיישב עם האינטרס הציבורי ועם מטרות הכליאה הכוללים גם הזדמנות לשיקום, למניעת חזרה עתידית על עבירות ולשילוב נורמטיבי בקהילה. כך לדוגמה, בבית סוהר השרון נמסר למבקרים כי בבית הסוהר עובדים שבעה עובדים סוציאליים. במועד הביקור שהו בבית הסוהר 425 כלואים, כך שכל עובד סוציאלי אחראי בממוצע לכ-60 כלואים, ונמצא כי רק כ-10 כלואים מתוך מאות הכלואים המוחזקים במקום מקבלים טיפול פרטני הכולל פגישות שבועיות ודו-שבועיות עם העובדת הסוציאלית.
כמו כן, נתקלו אנשי הסניגוריה בליקויים במערך הליווי של האסירים והעצורים לבתי המשפט על ידי שב"ס, כגון טלטולם של הכלואים בדרכים במשך שעות רבות, והארכת משך שהייתם במתקני המעצר שבבתי המשפט מעבר לנדרש להליך המשפטי בעניינם.
מדוח הסניגוריה עולים גם ליקויים קשים באשר לחלק ממתקני המעצר שבבתי המשפט ברחבי הארץ, ובכללם: צפיפות בלתי נסבלת בתאים; תנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; העדר תנאים הולמים לקיומם של מפגשי עו"ד-לקוח; והובלת אסירים ועצורים כשהם אזוקים לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם.
הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, אומר כי: הדוח הנוכחי מציג תמונת מצב מטרידה של הפרת זכויות מתמשכת של עצורים ואסירים ושל פגיעה בכבוד האדם. ההומניות של חברה נמדדת גם ביחסה לחלשים ביותר, ואלה שנמצאים מאחורי סורג ובריח הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד. כפי שבית המשפט העליון קבע פעמים רבות, אדם שנכנס לבית הסוהר נשללת ממנו חירותו, אך הוא אינו נפרד מזכותו לכבוד אנושי. בנוסף, החזקתם של אסירים בתנאים הולמים מקדמת גם את שיקומם, ולחברה יש אינטרס ראשון במעלה בכך. אך לאחרונה, ניתן פסק דינו החשוב של בית המשפט העליון שקבע, בין היתר בהסתמך על דוחות הסניגוריה הציבורית, כי יש להקצות לכל אסיר ועצור שטח מחייה ראוי. פסק הדין הוא הזדמנות לשינוי משמעותי. אנו מקווים כי כלל הגורמים הרלוונטיים ימשיכו לעשות שימוש במידע הרב המובא גם בדוח זה, על מנת להביא לשיפור ממשי של תנאי הכליאה".
