שלכת
העץ התערטל
התביישתי להסתכל
במבושיו,
בעוד מלבושיו
ברוח עפים.
הוא הולך בלי
ומרגיש עם,
ישבתי לנוח
על ברכי הספסל שמתחתיו,
גם הוא עשוי מעץ
אף הוא עירום ללא עלים,
מקבל את פני היושבים עליו
עם זכרונות
של סתיו,
עת כולם מסביב
ממתינים לאופנת האביב,
שעתם היפה
ילבשו חליפה
תפורה הדתה
מהמלתחה של אלוהים,