הוועדה לבחינת קיצור החופשות במערכת הלימודים הגישה אתמול (שלישי) את מסקנותיה לוועדת החינוך של הכנסת. על הפרק, קיצור סך ימי החופש במערכת החינוך ב-15 יום, סנכרון בין חופשות במשק וחופשות בתי הספר והצמדתן ללוח השנה העברי, הקדמת שנת הלימודים לא' באלול וסיומה בט"ו בתמוז (בתיכונים עשרה ימים קודם), ביטול חופשת ל"ג בעומר וחופשות האיסרו חג. במקביל, יתווספו ימי חופש ויצירת גשרים חדשים בין חגים (בין ראש השנה, יום כיפור וסוכות) וחמישה ימי חופשה שיפוזרו במהלך השנה, בעיקר במתכונת של סוף שבוע ארוך. בנוסף, המליצה הוועדה על יצירת 'בית הספר של החופש הגדול' לילדים מכיתות א' עד ד' בחפושות חנוכה ופסח, והסדרת הביטוח של נשות החינוך (גננות ומורות) בזמן עבודתן במוסדות החינוך בחופשים לצורך הכנות לקראת שנת הלימודים.
לאורך הדיון ניתן היה להבחין, כמו לאורך כל הדיונים בשבועות האחרונות, שהוועדה התעסקה בשתי סוגיות עיקריות – האחת, סנכרון בין החופשות במשק לחופשות של מערכת הלימודים, והבעיות הנגרמות עקב כך. העדר הסנכרון יוצר 'עומס חופשות' – כמו בשנים בהן שנת הלימודים נפתחת לפני חגי תשרי – אך בפועל מתחילה רק לאחריהם, או חוסר סנכרון בין סופן של חופשות חגים לתחילתם של סופי השבוע, ובעיות הלכתיות הנוצרות מסינכרון בעייתי, כגון המשבר סביב חופשת ל"ג בעומר בשנה האחרונה.
או הורים או מורים
רן ארז, יו"ר ארגון המורים, ציין בוועדה שמבחינתו הארגון לא רואה בעיה בשינוי הנועד לסנכרון מחדש ושהסדרים ישנים, שאינם רלוונטיים כיום, ניתנים לשינוי כל עוד לא נפגעים תנאי עבודתם של המורים. "ניתן להוסיף ימי גשר במקום ימי חופשה במהלך השנה." ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) אמר טען שהמורים נוהגים לשקר כדי לזכות בימי חופשה, "המערכת מחנכת את המערכת לשקר". על כן, הציע פורר, לאפשר למורים במקום החופשות שירדו, ימי בחירה נוספים.
הסוגיה השנייה שמשכה את רוב האש, היא העמדה העקרונית לפיה יש לקצר בימי החופש של מערכת החינוך, בכדי להקל על ההורים לצאת לעבודה ולהיטיב, לדעת חברי הכנסת שהובילו את הוועדה, עם המשק. לטענת פורר, ריבוי החופשות פוגע בפריון העובדים, שחלקם נאלצים להגיע עם הילדים לעבודה או אינם מגיעים לעבודה. "במקום 66 ימי פער יהיה לנו פער של 46 ימים בין המורים להורים, זה פער דרמטי" אמר פורר. "העובדה שהורות ותעסוקה לא הולכים ביחד במדינת ישראל, פוגעת קשות במשק", חיזק את דבריו ח"כ עמנואל טרכטנברג (המחנ"צ).
"גם אמא וגם מורה"
מזכ״לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, הוציאה בבוקר הודעת גינוי כנגד הוועדה, בטענה שהיא מנסה לעקוף את השיח הקיים בין משרדי האוצר והחינוך וארגוני המורים, "הסתדרות המורים מנהלת מו״מ מול משרדי החינוך והאוצר ולא מול ועדות הכנסת. האפשרות הישימה היחידה היא הרחבת בית הספר של החופש הגדול. כל מתווה אחר, אינו מקובל עלינו. כל ניסיון לאיים בחקיקה עוקפת במטרה ליישם מתווה אחר, ייענה בהשבתת כלל מערכת החינוך מהגנים עד התיכונים", אמרה בן-דוד. "רק מי שמנותק מהשטח יכול לתת תגובה כמו שנתנה יפה בן דוד. היא לא תחזיק את הציבור הישראלי כבן ערובה להסכמים היסטוריים" אמר ח"כ פורר.
לביקורת של מזכלי"ת הסתדרות המורים הצטרפה גם מאיה מוסקוביץ-שיש, מורה לאזרחות שהשתתפה בוועדה, "אני גם אמא וגם מורה, ומכירה את הבעיה משני הצדדים". מוסקוביץ-שיש ציינה שהמדינה צריכה לפעול להגדלת ימי החופשה במשק, וסבסוד הקייטנות והעשרת התכנים בהן. מוסקוביץ-שיש ציינה שבקרב המורים מורגשת מתקפה מטעם המדינ,ה ששוכחת את השחיקה הרבה של המקצוע והשכר הנמוך. ח"כ מרגי (ש"ס) ציין שמדובר עדיין רק בהצעה שתובא לדיונים נוספים מול המדינה ומול המורים.
ישראל – שיאנית ימי הלימוד
דבריה של מוסקוביץ-שיש הצטרפו לדבריהם של עוד אנשי חינוך והורים אשר רואים את הבעיה באופן הפוך, והוא עומס ימי העבודה וצמצום ימי החופשה במשק הישראלי. בכתבה שפורסמה באתר מאקו בשבוע שעבר, הצטרפו הורים לביקורת של מובילי המאבק לקיצור חופשות הילדים, משום שהם רואים במערכת החינוך פתרון 'לבייביסטינג נוח' לילדיהם ולא מערכת חינוך. ע"פ בדיקה של 'כלכליסט' מאוקטובר 2016, ישראל מהווה שיאנית במספר ימי הלימוד ב-OECD. בשנת 2015 היו בבתי הספר היסודיים בישראל 223 ימי לימודים ו־142 ימי חופשה. אחריה מגיעה יפן, עם 22 ימי לימוד פחות. ממוצע ה-OECD עומד על 180 ימי חופשה ומוצע האיחוד האירופי – 183.
גם תנועת המורים הפיקה סרטון בתאגיד השידור הציבורי 'כאן', במחאה על צמצום ימי החופש. רועי פרלשטיין-דביר, מורה בתיכון ברנקו-וייס בבית שמש, מסביר שכל המורות והמורים עובדים בחלק ניכר מהחופשים בבניית מערכי שיעור ותוכניות לימודים, השתתפות בהשתלומויות ועוד, ושהחופשות מגיעות להם בזכות כחלק מההסכמים הקיבוציים עליהם המורים חתומים, "אנחנו לא באמת בחופש 3 חודשים בשנה. המורים צריכים את הזמן הזה כדי להיות מורים טובים , ולא בייבי-סיטר", אמר פרלשטיין-דביר.
