כשהתראיינתי בתוכנית סוגרים חשבון בטלוויזיה החינוכית (שבעצמה נאבקת על קיומה), שאל אותי המנחה לי-אור אברבך האם הקנס בסך מיליון וחצי ש"ח שהוטל על רמי לוי ישנה את הדימוי הציבורי על בעל ההון הזה, שזכה בעבר להדליק משואה ביום העצמאות וכיום הוא עבריין שפגע בזכות עובדיו להתאגד. כזכור בית הדין לעבודה פסק כי לוי התנכל למוביל ההתארגנות ברשת שיווק הירקות שלו – ביכורי השקמה, וכי סגר את החברה במטרה מובהקת לפגוע בזכותם להתאגד. עניתי לו שהשאלה היא שאלה פתוחה לחברה הישראלית – האם בתודעה שלה היא חברה של עובדים או חברה של צרכנים? ברור שקנס של מיליון וחצי שקל הוא זוטות עבור בעל הון בסדר הגודל של לוי – אבל השאלה היא האם גם הציבור יתקומם.

לכן כשראיתי את השקית הורודה הבוהקת, הנושאת את הלוגו של המותג הנצלני הזה, 'רמי לוי שיווק השקמה', באירוע יריד הוועדים בגני התערוכה – כיווצתי את עיני בחוסר אמונה. על מארגני היריד – חברה פרטית שמרוויחה מהשכרת הדוכנים לחברות השונות – אין לי מה להלין. גם על רמי לוי שברור שהאינטרס העיסקי מחליף את המצפון שלו. אבל אני מוכרח להודות שהתפלאתי על חברי הוועדים שהסתובבו עם תיק שכזה. כי בסופו של דבר, איפה אם לא בעבודה המאורגנת נכריע את השאלה האם אנחנו רואים בעצמנו חברה של עובדים – המחוייבים זה כלפי זה לסולידאריות? את השאלה כיצד יקבע הדימוי למעסיק פוגעני שריסק את זכות ההתארגנות של עובדיו?

דוכן רמי לוי ביריד הרווחה לועדים בגני התערוכה

בארה"ב מקובל תו התקן 'Union Made' – ועדי עובדים מקפידים להעדיף לרכוש שירותים ומוצרים שיוצרו על ידי עובדים מאורגנים אחרים. כולי תקווה שגם בישראל נאמץ את הקוד הזה. ראוי לנצל את כוח הקניה העצום של הציבור המאורגן לסולידריות – ובוודאי שלא לתת פרסים למי שהצהיר בלא כל בושה ש'אי אפשר למכור עוף בשקל אם עובדים משתכרים בשכר דו ספרתי'. לא ייתכן שכספי הרווחה של עובדים מאורגנים יממנו ניצול, עושק ואלימות.

אולי זו גם אחת הסיבות להקמת האתר הזה – ליצירת במה משותפת לוועדי העובדים בהסתדרות, שתאפשר להם להכיר זה את הצלחותיו של זה, זה את מצוקותיו של זה. ללמוד האחד מהשני – וגם להציע זה לזה סולידריות – לחזק את התודעה שכולנו יחד מרכיבים את המעמד העובד בישראל.