סופה של תקופה: ממחקר שהתפרסם השבוע בבריטניה עולה כי תוחלת החיים הממוצעת נמצאת קרוב לקיפאון מאז 2010, זאת בניגוד לעליה המתמשכת בשנות החיים הממוצעים מאז תחילת המאה ה-20. ההאטה, על רקע שחיקה הולכת וגוברת בשירותי הבריאות הציבוריים. עוד עולה מהמחקר כי ההאטה בעליית תוחלת החיים החלה בשנות ה-90, אך לאחר שנת 2010 ירדה למידה שיש לה השפעה זניחה.

עפ"י סר מייקל מרמוט, פרופסור לאפידימיולוגיה שערך את המחקר לאוניברסיטת UCL בלונדון, קצב העלייה בתוחלת החיים עמד לפני ההאטה על שנה נוספת כל שלוש וחצי שנים לגברים וכל חמש לנשים. כיום נוספת שנה לתוחלת החיים של גברים כל שש שנים ולנשים כל עשור. "הקצב קרוב מאוד לעצירה מוחלטת" אמר מרמוט. "אני מאוד מודאג מהאטת הקצב. ציפיתי שהוא פשוט ימשיך לעלות. מאז 2009 הוא יחסית שטוח, למרות שהתרגלנו שהוא עולה ועולה" הוא הוסיף.

הייבוש תקציבי של ביטוח הבריאות הלאומי

מרמוט חקר בעבר את מגמת התרחבות אי השוויון בגישה לשירותים רפואיים בבריטניה, והקשר בין מעמד והכנסה לתוחלת החיים. בדו"ח שהוגש לפרלמנט הבריטי בשנת 2010 הסיק מרמוט כי הפער בתוחלת החיים הולך וגדל ככל שהפערים הכלכליים גדלים וכי הפער בתוחלת החיים עשוי להגיע לכ-7 שנים. בנוסף הסיק מרמוט כי הפערים אינם גזירת גורל אלא "ברובם ניתנים למניעה" ע"י השקעה במערכת הבריאות הציבורית הבריטית, ה-NHS.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ה-NHS  נוסד בבריטניה על ידי מפלגת הלייבור ובדחיפת איגודי העובדים לאחר מלחמת העולם השנייה, והוא מהווה מערכת ביטוח בריאות לאומית. כל אזרח בריטי מפריש אחוז מהכנסתו למימון הביטוח וזכאי לטיפול בריאות חינמי כשיזדקק. ה-NHS הנגיש למיליוני בריטים עניים שירותי בריאות שהיו נחלת המעמדות המבוססים עד אז.

לצד הפיתוחים הרפואיים והטכנולוגיים, מערכת זו שיחקה תפקיד מרכזי בהארכת תוחלת החיים של אזרחי בריטניה. על אף העובדה כי תוחלת החיים הייתה כבר במגמת עליה מאז סוף המאה ה-19, קיומה של ה-NHS סיפק לאזרחים המבוגרים טיפול רפואי והאריך את חייהם. בשנת 1946 חיו גברים בריטים בממוצע 64.1 שנים, ונשים 68.7. לעומת זאת, בשנת 2010 חיו הגברים 78.7 והנשים 82.6 שנים.

עם זאת, מאז שנת 2010 קיצצו ממשלות בריטניה באופן ניכר את תקציבה של ה-NHS וגרמו לתת תקצוב בפועל. ב-2016 דווח כי קיים מחסור באמבולנסים, וכי בעקבות העומס שליש מהאמבולנסים איחרו ליעדים להם נקראו. חדרי המיון הבריטיים נמצאים תחת עומס חסר תקדים בעקבות צמצום בהיקף פעילותם, וקיימת תופעה נרחבת של פניית קשישים לחדרי המיון לצורך קבלת טיפול שגרתי. לטענת רופאה העובדת בחדר מיון בצפון אנגליה "אין מספיק רופאים. התור לרופא כל כך ארוך שהקשישים נאלצים לפנות למיון. לפחות שם נותנים להם לראות רופא".

על אף שמרמוט סירב לקשור באופו מוחלט בין הקיצוץ בתקציב ה-NHS לבין האטת העליה בתוחלת החיים, הוא הסביר כי הקשר הוא "לחלוטין סביר". מרמוט הסביר כי יש לראות את ההאטה כתוצאה ממספר גורמים כמו חינוך, אופי העבודה ואורך החיים שכולם הושפעו לרעה ע"י מדיניות הצנע.

"אם אנחנו לא נוציא מספיק כסף על רווחה, אם לא נוציא מספיק כסף על שירותי בריאות, איכות החיים של אנשים מבוגרים תרד, ואיתה גם תוחלת החיים" אמר מרמוט. הוא הוסיף כי הייתה זו "החלטה פוליטית" שהובילה לקיצוץ הגדול בתקציב ה-NHS בשנת 2010, וכי לקיצוץ זה יש תפקיד מרכזי בבלימת מגמת העלייה בתוחלת החיים.

"זה לא גזירת גורל שתהיה עצירה בגידול תוחלת החיים" אומר מרמוט." זה קשור להוצאות עלובות על בריאות היום". מרמוט טוען כי לעלייה יש קשר ישיר לאי שוויון, וכי הקטנת ה-NHS הולך ומגביר את מגמת הפער. לטענתו, ה-NHS היוותה עד כה גורם משווה בין עשירים לעניים, אך הקיצוץ ההולך וגובר בו מוחק את השפעה זו. "כ-202,000 מיתות בטרם עת היו נחסכים אם תוחלת החיים של כל אזרחי בריטניה הייתה שווה לפחות לזו של בעלי תואר ראשון ממוצעים. זה 500 בני אדם ביום." הוא כותב.

"אנחנו צריכים לדרוש שינוי. הגורם הוא אי שוויון בתנאים בהם אנשים נולדים, גדלים, חיים, עובדים ומזדקנים; וחוסר שוויון בכוח, הכסף והמשאבים שמולידים את מצב זה".