בין גבעות הגליל התחתון להר הכרמל – שם נוף נעורי. שם אפיק הקישון שמימיו זרמו בו, שם "דהרה" הרכבת החג'אזית, היא רכבת העמק. שם השתרעו בריכות הדגים, חורשת האקליפטוסים, שדות תלתן, אספסת, תירס, ומה לא…
אם שלחת מבטך אל הנוף מהקיבוץ שעל הגבעה או מן הכרמל שמולו, ראית נוף מקסים של שער העמק המפריד בין עמק זבולון לעמק יזרעאל. שם עבדנו את ימי העבודה הראשונים בארץ ישראל ולמדנו להבדיל בין גבעולי חיטה לבין חרדל בר אותו תלשנו. הו… היו ימים.
ואז באה "הקידמה" והרסה את הכל.
כביש 6, חוצה ישראל על כיכרותיו וגשריו תקוע שם בין הכרמל ובין הקיבוץ, ואם אתה שולח מבטך מהקיבוץ או מהכרמל, אתה רואה את גדול הצמתים של "המוביל הארצי" בהקמתו. הררים של אדמה חפורה ובטון, בטון ובטון, שלוש כיכרות ענקיות, אולי גדול הצמתים של חוצה ישראל – ובא לציון גועל!
כך התגשם החזון, במילותיו של אלתרמן: "נלבשיך שלמת בטון ומלט…" – באמת הגזמתם קצת!
מילא. נשארו הזכרונות וגם זה משהו.