ז'אן ז'ורס, מנהיג הפועלים הגדול בכל הזמנים, נרצח היום (שני) לפני 103 שנים. שמו נשכח בציבור הישראלי, על אף שהשפעתו העצומה על כמה ממנהיגי הציונות הראשונים, הותירה אותו חקוק כשמם של כמה רחובות בארצנו. דווקא עכשיו, במצב הביטחוני בו אנו מצויים ותחת העושק הכלכלי המותיר אותנו איש איש לגורלו, נוכל להסיק הרבה ממשנתו. ז'ורס היה טיפוס מיוחד מהסוג שלא מוצאים יותר; פילוסוף שבחר להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה הצרפתית, וזאת מתוקף ההבנה כי אין טעם באידיאלים שאינם מתגשמים במציאות. באופן סמלי, הוא החל את דרכו הפוליטית כמגנם של הכורים בקַרְמוׂ אשר פתחו בשביתה ב-1892 והממשלה הצרפתית שלחה את הצבא לשבור את שביתתם. עיקר עיסוקיו לאוך השנים היו שניים: צבא והתאגדות.
קצרה היריעה מלפרט את כל פועלו כהוגה, מחנך, פילוסוף, עורך כתבי עת, אשר נבחר לראשונה לפרלמנט הצרפתי כבר בהיותו בן 26, על כן אתמקד בחמש פרשות בחייו, מהן אפשר להסיק לקחים רלוונטיים לימינו.
"הראיות" הקושרות את דרייפוס למעמד הפועלים
בשנותיה הראשונות של פרשת דרייפוס, האמין ז'ורס כי דרייפוס אשם ודרש למצות עמו את הדין. בדבריו של ז'ורס אף ניתן למצוא נימה אנטישמית: "ללא מעורבות הכוח היהודי, היו מוציאים אותו כבר מזמן להורג". אלא שבקיץ 1898 חלה תפנית חדה ביחסו לדרייפוס, בשעה שחבריו הסוציאליסטים ראו את הפרשה כעניינם של המעמד הבורגני, ז'ורס ראה בפרשה עניין בעל חשיבות עליונה לאופייה של הרפובליקה. לשיטתם של הסוציאליסטים, לולא היה מר אלפרד דרייפוס אדון מיוחס, לולא היו מקורביו טומנים ידיהם, הוא כבר מזמן היה נשכח. ז'ורס לעומתם פרסם רצף ארוך של מאמרים תחת הכותרת "הראיות" בהם חשף לא רק את חפותו של דרייפוס, אלא גם את האנטישמיות המופגנת של מרשיעו. ז'ורס טען כי דרייפוס מופלה לרעה כיהודי ממש כשם שמעמד הפועלים מופלה לרעה, ועל ידי אותו מעמד שליט.
קשה שלא להזדהות עם הסבל של דרייפוס, ששרת בנאמנות את הרפובליקה, והורשע רק בגלל שיוכו הדתי. ז'ורס ראה בחומרה את היחס המזלזל של מנהיגי התנועה הסוציאליסטית בצרפת לפרשה; מי שרואה עצמו כמנהיג, לא יכול להיות מנהיג רק של הציבור שלו. הייתכן שפרשה כה מרכזית לרפובליקה רחוקה כל כך מהמנהיגים הסוציאליסטים? "ביסודו של דבר" טען ז'ורס, "קיים גזע אחד בלבד: האנושות."
פרשת דרייפוס כידוע, היוותה אבן דרך מהפכת בחייו של בנימין זאב הרצל ובעקבותיה הוא כתב את "מדינת היהודים". הצטרפותו של ז'ורס לאמיל זולא וברנאר לזר בזירה הציבורית הצרפתית, הובילו לא רק להכרעת הפרשה אלא גם לכך שנחקקה בזיכרון הצרפתי כשיא אליו הגיעה האנטישמיות. מנהיג פועלים קתולי, אשר כרך את גורלו בזה של יהודי בן מעמד הביניים, הפך ברבות הימים להיות מנהיגו האגדי של השמאל הצרפתי, וכך נוצר בו אתוס פרו-יהודי. ברבות השנים תלמיד יהודי של ז'ורס, לאון בלום, כיהן שלוש פעמים כראש ממשלת צרפת מטעם מפלגתו של ז'ורס. אחריו כיהנו עוד ארבעה יהודים כראשי ממשלה, מה שהפך את צרפת למדינה בה כיהנו הכי הרבה ראשי ממשלה יהודים מלבד ישראל.
הסוציאליזם הפרגמטי
כפילוסוף שנכנס לפוליטיקה בכדי להטביע את חותמן של האידיאות על המציאות, הנהיג ז'ורס את 'הסוציאליזם הפרגמטי' בצרפת. לאורך הקריירה הפוליטית שלו דבק בגישה הרואה בהישגים פרגמטיים והתקדמות איטית את דרך המלך לסוציאליזם, ולא האמין במהפכה של 'זבנג וגמרנו'. בכל צומת דרכים יש לעשות את הטוב ביותר שניתן בשעה הנוכחית, גם אם זה דורש שיתוף פעולה עם הימין השמרני. ז'ורס הסכים להיכנס לממשלה, הוא שיתף פעולה עם המשחק הפוליטי והתנגד לטהרנים כמו המנהיג המרקסיסטי ז'יל גד שהפך לימים לסגנו. פולמוס ז'ורס-גד מלמד היטב את המחלוקת בין פרגמאטיזם החותר להישג ממשי לבין טהרנות אשר מתנגדת לכל מהלך שאינו 'מושלם' ולבסוף לא מביא הישגים. דווקא ז'ורס, שהיה הוגה דעות חשוב כל כך, הוא זה שהיה מוכן לפשרות פוליטיות ובלבד שתושג התקדמות.
פועלי כל העולם התאחדו
שלטון בעלי ההון עומד היום במצב דומה לזה שהיה בימי ז'ורס. שכבה דקיקה של בעלי הון מכריעה את גורלם של מיליארדי נפשות לחסד או לשבט. אלה מעסיקים שכבה דקה של פקידים ומנהלים, השמנא והסלתא, אשר מגנה עליהם בחירוף נפש; וההמונים, הם עובדים מבוקר ועד ליל וזוכים במקרה הטוב להתקיים בכבוד.
ז'ורס הקדיש את מרבית חייו לרקימת בריתות בין איגודי פועלים בצרפת על מנת שילחמו יחד כנגד בעלי ההון לשיפור תנאי העבודה, לקיצור יום העבודה ולהגדלת משכורותיהם. ז'ורס נלחם בפלגנות שהייתה זרועה בתנועת הפועלים הצרפתית, ב-1899 ייסד את הביטאון 'התנועה הסוציאליסטית' שהוקדש למאמצים לאיחוד פועלי צרפת לתנועה אחת, ואף למפלגה אחת, זאת לאחר שעמל שנים רבות לקשור בין האיכרים (בעלי האדמות החקלאיות) לבין הפרולטריון (פועלי התעשיה). בהמשך ייסד את העיתון 'ל'הומניטה' (האנושות) שקרא לפועלי העולם כולו להתאחד. בשנת 1904 התכנס 'האינטרנציונל השני' (הוועידה הבינלאומית של מפלגות הפועלים) באמסטרדם. בנאום שנשא בוועידה קרא ז'ורס לכל זרמי הפועלים במדינות השונות להתאחד למפלגה אחת בכל מדינה, וזאת על אף המחלוקות. מפלגה שתיהיה שלוחה של האינטרנציונל בכל מדינה ותהא כפופה לו במידת מה, על מנת להשיג עצמה עולמית במאבק נגד בעלי ההון.
הוועידה קיבלה את הצעותיו והוא חזר לצרפת ויישם אותם. ובאפריל 1905 הקים את 'הסקציה הצרפתית של האינטרנציונל הפועלי' (SFIO), מפלגה בה התאחדו כל הסוציאליסטים בפעם הראשונה בהיסטוריה של צרפת, וז'ורס היה מנהיגה בעשורה הראשון. ברבות הימים, הביאה המפלגה להישגים רבים המשפיעים על פני שוק העבודה עד היום: חופשה בתשלום (5 שבועות בשנה כיום בצרפת), הגבלת שעות העבודה (35 שעות עבודה שבועיות כיום בצרפת), שכר מינימום, קרן הכשרה, קרן בריאות ועוד. באותן שנים השיר 'האינטרנציונל' היה ההמנון הלאומי של צרפת, לצד המרסייז המפורסם, ורק מאוחר יותר הפך להיות המנונה של בריה"מ.
צבא העם
בימים ההם בצבא צרפת, כמו בשאר צבאות אירופה, ההתקדמות בדרגות הייתה שמורה רק למיוחסים בני מעמד הביניים. צרפת שלטה בקולוניות ברחבי אפריקה, דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה והצבא שירת למעשה את האינטרסים של בעלי ההון הצרפתים אשר רווחיהם הגיעו מהייצור והמסחר בצרפת עצמה וברחבי הקולוניות שלה. ברבים מצבאות אירופה החיילים היו שכירים. על כן, מרבית הסוציאליסטים סלדו מהעיסוק הצבאי וטענו כי במדינה סוציאליסטית לא יהיה צורך בצבא. לא כך ז'ורס. ז'ורס הבין היטב כי מדינות וממלכות רבות יישארו רחוקות מהדמוקרטיה עוד שנים רבות, וימשיכו להיות תוקפניות, ועל כן הרפובליקה חייבת שיהיה לה צבא הגנה. הוא הגה רעיון אשר שמו "צבא העם".
הרעיון היה לחוקק את חובת הגיוס על כלל האזרחים, לאפשר לכולם הזדמנות שווה להתקדם בצבא ולשמור על האזרחים כשירים, כחיילי מילואים, באמצעות אימונים ושירות של חודש אחד מדי שנה, עד גיל 34. ז'ורס טען כי בשעה שהפועלים ימלאו תפקידים שונים בצבא ויהוו בו את הרוב, לא יהיה עוד לצבא אינטרס לצאת למסעות כיבוש והוא ייהפך לצבא הגנה. הקונספט של צבא הגנה היה מרענן וייחודי בנוף האירופאי התוקפני, וז'ורס טען כי רק באמצעות צבא שכזה יגדל סיכוי השלום.
ז'ורס היה מנהיג שמאל מובהק שדבק בערך ההגנה ועסק רבות בשאלת הצבא, מה שנראה כחסר בשמאל הישראלי ואולי בכלל בשמאל במדינות המערב. לטעמי, וגם לדעתו של ז'ורס, הפציפיזם מחזק את האלימות והתוקפנות בשני הצדדים. האמת הפשוטה הזו נכונה היום כמו שהייתה נכונה אז. רק באמצעות ההגנה ניתן להביא שלום ורק באמצעות עממיותו של הצבא ניתן לשמור על אופיו ההגנתי.
בכוחנו הסוציאליסטים הכוח למנוע את האסון
ז'ורס האמין כי הדרך למנוע מלחמות באירופה ובעולם כולו מתחילה בהתנגדות הטבעית של מעמד הפועלים למלחמה. בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה הוא התרוצץ באירופה ונפגש עם מנהיגי מפלגות פועלים במדינות שונות על מנת לשכנעם לכרות ברית כנגד המלחמה. עוד ב-1912 כינס ז'ורס ועידה בבאזל שבשווייץ אליה הזמין סוציאליסטים מארצות רבות ביניהם קייר הארדי הבריטי ואוגוסט בבל הגרמני. ז'ורס דחף לברית בין תנועות הפועלים שתתנגד לכל מלחמה בין מדינות אירופה. הוועידה הכריזה על נכונות לכל קורבן על מנת למנוע את המלחמה.
בקיץ 1914 עוד טרם רצח פרנץ פרדיננד, היחסים בין מדינות אירופה תססו. מערכת של בריתות חסות האיבה על השלום המתוח ששרר ביבשת. ז'ורס פעל נמרצות להשפיע על המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית (SPD) על מנת שתתנגד להתחמשות המאסיבית שהממשלה הגרמנית הובילה. רבים בצרפת ראו בו כפציפיסט בוגד, אך הוא לא היסס ופעל נמרצות כנגד הצעדים המלחמתיים. ב-28 ביולי ארגן הפגנת ענק ברחובות פריז נגד המלחמה. 'יחי הסוציאליזם האינטרנציונלי!' קראו ההמונים. בנאום חוצב להבות שנשא באותו היום בפרלמנט הצרפתי אמר:
"אזרחים, לכשתפרוץ הסערה, בכוחנו הסוציאליסטים הכוח למנוע את האסון. יש לי הזכות להתחייב בפניכם כי האינטרנציונל הסוציאליסטי לא יפספס הזדמנות אחת לשמור על השלום."
ב-29 ביולי 1914 נועד עם מנהיגים סוציאליסטים, וביניהם קייר הארדי ורוזה לוקסמבורג בבריסל. על הפרק הייתה שביתה כללית של הפועלים בכל ארצות אירופה, כפעולת חירום למניעת המלחמה. ז'ורס חיבק את הסוציאליסט הגרמני הוגו הסה במחווה של אחדות בין הצרפתים והגרמנים. לאחר מכן שב לפריז. ב-31 ביולי המשיך להתרוצץ בין פגישות, כשהוא עוד מאמין כי ניתן למנוע את התפרצות המלחמה. בשעה בה הגישה גרמניה אולטימטום לרוסיה שמשמעו פתיחת מלחמה כוללת, ישב ז'ורס עם קבוצת חברים ב'קפה דו קרואסון' ברובע התשיעי בפריז. בעת שאכל ארוחת ערב כשגבו אל החלון, הגיח לאומן צעיר בשם ראול ויליין, וירה בו פעמיים. השמועה התפשטה תוך דקות ברחבי העיר, המונים הגיעו לרחוב בית הקפה עוד בטרם נקבע מותו וצעקו "יחי ז'ורס! יחי ז'ורס!", אך מותו טרף את כל הקלפים. סגנו ז'יל גד, שהחליף אותו, תמך בממשלה ולמחרת הכריזו צרפת וגרמניה על גיוס כללי. הסוציאליסטים בשתי הארצות הצביעו בפרלמנטים שלהם בעד המלחמה.
מלחמת העולם הראשונה שינתה את פני ההיסטוריה האנושית כליל. הייתה זו מרקחה גועשת של זוועות ידי אדם, שהאנושות לא ידעה כמותה לפני כן. האדם ירד לשפל השפלים. הארץ הפכה לגיהינום. מאז, לא היה עוד ניסיון של מעמד הפועלים משני צדי המתרס למנוע מלחמה. היום אנחנו מציינים 103 שנים לרצח ז'אן ז'ורס, אדם שאף רגש אנושי לא היה זר לו. אדם שהאמין ופעל במסירות עליונה לאיחוד מעמד הפועלים ולרוממותו. איש העבודה ההגנה והשלום. יהי זכרו ללפיד המאיר את דרכנו.
