מנכ"ל חיפה כימיקלים, נדב שחר, זומן לדיון דחוף במשרד להגנת הסביבה בירושלים לגבי השלכות פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא ייבוא האמוניה לישראל. על פי הפסיקה, אין יותר נתיבים מקבילים של ריקון מיכל האמוניה והיתרים לייבוא אמוניה בדרכים חלופיות, אלא נתיב אחד בלבד – קודם כל יש לרוקן את המיכל ורק לאחר הריקון ניתן להוציא היתר רעלים חדש.

ג'ולס טראמפ, בעל השליטה בחיפה כימיקלים (צילום: יח"צ).

לידי 'דבר ראשון' הגיע מכתב הזימון ששלחו במשרד להגנת הסביבה, ובו נכתב כי "‏יובהר, ‏כי ‏לא ‏תתקבל‏ ‏אמירה ‏לפיה ‏לא‏ ניתן‏ לבצע‏ את ‏האמור‏ בפסק ‏הדין, על‏ חברת ‏חיפה ‏כימיקלים‏ להציע ‏כל ‏תכנית‏ שתאפשר‏ עמידה‏ בפסק‏ הדין,‏ לרבות‏ ציון‏ הסיכונים ‏והכשלים‏ העלולים לנבוע מיישומה ‏לצד ‏האמצעים‏ המוצעים ‏על‏ ידי‏ החברה ‏להתמודדות ‏עם ‏סיכונים‏ וכשלים ‏אלה".

תביעה זו מנוגדת לטענות החברה, לפיה לא ניתן לבצע ריקון בטיחותי במהירות הזו, כמו גם לאמירות קודמות של המשרד להגנת הסביבה שאישררו את טענות החברה. זהו מקרה יוצא דופן בו בית המשפט דוחה עמדות מקצועיות של משרד ממשלתי, מבלי שלשופטים עצמם יש מומחיות בתחום. מנגד, גם למשרד אין עובדים מקצועיים בעלי הידע הנדרש לריקון מיכל האמוניה והם מסתמכים על יעוץ חיצוני מפי מומחים שאינם עובדי המשרד.

עוד נכתב במכתב הזימון כי מאחר והחומרים המסוכנים המאוחסנים במפעל אינם בשימוש, ולפי פסיקת בית המשפט היתר הרעלים אמור להיות מצומצם לאמוניה במיכל בלבד, ורק לשם ריקונה, המשרד תובע מהחברה – "לפנות את כלל הרעלים מהמפעל, על מנת למנוע סיכון לבריאות הציבור והסביבה כתוצאה מהאחסון".

מצפון תיפתח הרעה

האכיפה הנוקשה יחסית מטעם המשרד, מגובה לא רק בפסק הדין, אלא גם בחשדות שהעלה מבקר המדינה לפיהן במשרד התאימו עמדותיהם לצרכים הכלכליים של החברה. גם אם החשדות יתבררו כשגויים, סביר להניח שקיומם משפיע על המשרד לא להעניק אפילו מראית עין של הקלות לחברה. הדרישות הנוקבות ננקטו רק לגבי המפעל הצפוני בחברה.

הודעת המשרד להגנת הסביבה מציינת כי "לגבי מפעל חיפה כימיקלים דרום, בעבר הוגשה בקשה לעדכון היתר הרעלים לצורך יבוא איזוטנקים בנמל אשדוד. כפי שהובהר לכם, על החברה להגיש בקשה מסודרת ומפורטת להיתר רעלים הכולל את כל רכיבי האחסון, התפעול והמיגון". מהנוסח הזה ניתן להסיק, כי יהיה קל יותר להחזיר את המפעל הדרומי לפעולה, מאשר את המפעל הצפוני, גם מבחינת המשרד להגנת הסביבה.

ראש העיר חיפה יונה יהב בדיון בבית המשפט המשפט העליון בנושא האמוניה 4 לאפריל 207 (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90).

בעלי חיפה כימיקלים, האחים טראמפ מארה"ב, שוקלים לסגור את המפעל הצפוני, ככל שהקשיים הניצבים בפני הפעלתו מחדש הולכים וגדלים. מצד שני, לסגירת המפעל צפויות להיות עלויות מאוד גדולות של פירוק.

ההבדלים בין שני המפעלים

בין מפעלי חיפה כימיקלים בדרום ובצפון יש הבדלים מהותיים. המפעל הדרומי יושב על קרקעות שהוקצו כדין, הוא מרוחק ממרכזי אוכלוסייה ויש לו מיכל תפעולי מספק. הוא נהנה גם מעתודות קרקע להרחבה, ובסמיכות אליו עתיד להיבנות מפעל לייצור אמוניה ע"י חברת KOYS, מה שיקל על הובלת החומר לכשהמפעל יפתח בעוד מספר שנים.

לעומתו, המפעל בצפון ישן יותר, יושב על קרקעות אשר נשכרות מבז"ן, התובעת אותן בחזרה, זאת בעקבות מהלך הפרטה משונה מאוד בו הפריטה המדינה את שני המפעלים תוך הענקה לאחד גם את הקרקעות של המפעל השני. למפעל הצפוני יש מראש שטח קטן יחסית וכושר אחסון תפעולי מאוד קטן שעשוי למנוע ממנו גם הפעלה מחדש באמצעות מיכלים קטנים – איזוטנקים.

במפעל של כימיקלים לישראל (כי"ל), הסמוך למפעל הצפוני, מייבאים אמוניה במיכלים קטנים, איזוטנקים, ומרוקנים אותם למיכל התפעולי תוך 4 שעות, ולכן לא נדרשים לסידורי אחסון מורכבים, העומדים בדרישות פיקוד העורף. בחיפה כימיקלים בצפון יכולים לאחסן כיום לכל היותר 90 טון אמוניה, כאשר כושר הייצור שלהם הוא מאפשר שימוש ב-300 טון אמוניה ביום, ולכן גם אישור לייבא באיזוטנקים יהיה מורכב ליישום בעבורם. יתרה מכך, בתרחיש בו המפעלים נסגרים, לעובדים במפרץ חיפה לא יהיה קל למצוא עבודה חלופית, אך מצבם יהיה עדיף בהרבה לעומת העובדים בנגב, בו סגירת המפעל תגזור על חלק ניכר מהעובדים אבטלה ארוכת טווח.

מיכלי איזוטנק – מכולות בטיחותיות לכמויות אמוניה קטנות (צילום: Only Truth wikimedia).

העובדים זקוקים להגנה

עד כה העובדים הנאבקים על פרנסתם זכו להבטחות רבות לסיוע מפוליטיקאים בכירים ומראש עיריית חיפה, יונה יהב. הבטחות אלו זקוקות כעת למימוש. הרכיב הקשה ביותר לפיצוח הוא התלות של העובדים בהנהלה הנוכחית, אשר זכתה לביקורת נוקבת מבית המשפט, זוכה לאכיפה נוקשה מהמשרד להגנת הסביבה וכשלה בכל מאמציה להחזיר את העובדים לעבודה עד כה. מצב זה נמצא בניגוד גמור ליחסה של המדינה לחברה בעשורים האחרונים.

במשך שנים רבות הגנו גורמי המדינה על חיפה כימיקלים ועל מיכל האמוניה, כולל הענקת תואר "מפעל חיוני" בחלק מן השנים, בנסיבות מפוקפקות, ותוך מתן הקלות חוקיות בתשלומי המיסים בעבור מפעל מייצא. מדובר ביחס מיטיב וסותר, שכן ההקלות למפעל המייצא כמעט את כל תוצרתו מדגישות כמה הוא איננו מפעל חיוני למשק הישראלי.

לו הייתה בישראל מערכת רווחה נדיבה, הממוקדת בשילובם מחדש בשוק העבודה של עובדים שנפלטו ומזכה אותם בדמי אבטלה גבוהים וממושכים ובהכשרות מקצועיות מגוונות, הרי שהנזק הפוטנציאלי בסגירת כל מפעל היה נזק מוגבל. כך למשל, קריסת ענקית הטכנולוגיה "נוקיה" בפינלנד, שכללה פיטורים המוניים, הולידה מספר רב של חברות חדשות וקטנות שהקימו יוצאי "נוקיה" תוך הנאה מהתמיכה המדינתית של פינלנד לאלו שעברו לענפים אחרים לחלוטין. בישראל מערכת כזאת איננה קיימת, ובכדי לדאוג לפרנסת העובדים עדיף להציל את המפעל עצמו.

זאב אלקין, השר להגנת הסביבה. צילום ארכיון: יונתן זינדל פלאש 90

תרחישים לעתיד

הדבר יכול להתרחש בכמה תרחישים – ראשית, אם הנהלת המפעל תואיל לעמוד בכל דרישות הרגולציה ותתחיל להפעיל בשלב ראשון את המפעל הדרומי. את המפעל הצפוני ניתן אולי להפעיל באמצעות חומצה חנקתית במקום אמוניה. זהו חומר רעיל אפילו יותר, אך איננו נדיף, והחזקה שלו באנייה צפה עשויה להיות פחות מסוכנת לציבור, אך גם פתרון זה יצריך מספר חודשי היערכות.

במקרה בו הבעלים יתייאשו ויכריזו על פשיטת רגל, המדינה יכולה להלאים את המפעל או להעניקו לעובדים במתנה. אז יוכלו העובדים, או המדינה, להחליף את ההנהלה הנוכחית בהנהלה מקצועית אחרת ולצאת לדרך חדשה. במידה ולא ניתן לחדש את העבודה במפעל הצפוני, ניתן לחשוב על הסדרי קליטה למפעלים אחרים באזור, ועל תעסוקה זמנית ממושכת לחלק שלא ייקלט בפירוק המפעל וניקוי קרקעותיו. בכל מקרה, אלו אפשרויות תיאורטיות.

במצב הקיים, לכל המעורבים בפרשה – לבעלים, להנהלה, ארגוני הסביבה, עיריית חיפה, הרגולטורים, עורכי הדין והשופטים יש ודאות שלהם עצמם תהיה פרנסה. למאות העובדים במפעל אין שום ודאות כזו, וכדי להגן עליהם נדרשת התערבות אקטיבית של המדינה, מסוג זה או אחר, ולא רק ייצוג של ארגוני עובדים, שאין להם עילה או סמכות להשפיע על נושאים כמו היתרי בניה, רישויי עסק והיתרי רעלים. במידה ובחברה יחליטו לסגור את המפעל הצפוני ולפתח את הפעילות בדרום חשוב מאוד שהמדינה תחייב את החברה לשאת בהוצאות המלאות של ההחלטה הזו – הן בדאגה לעובדים, והן בטיפול בפינוי המפעל שייסגר ובקרקעותיו.