דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

שעתיים קדימה ואלפיים שנה אחורה

זו היתה מועקה. גוש מדכדך, כזה שמוכר לכל חייל שחוזר מחופשה, מכונס במחשבותיו בתוך הטיולית, עדיין במדי א', מדיף ריח נעים של בושם, מיטלטל עד שהרכב ייעצר, והוא ייפלט אל יעדו, בסיס שכוח אל או מוצב מסוכן. ועוד מעט הוא יישלח לסייד גזע עץ או לגרז טנק, לתורנות מטבח או לכיתת כוננות. והחנק הזה הלך וגדל ככל שהנוף הנשקף מהמטוס השתנה, כשהים התיכון היה מתחתנו, וטסנו בתוך שמיים תכולים מדי ובין ענני קיץ לבנים מדי. נראה כי לא רק אני הרגשתי כך, הנוסעים, מרביתם ישראלים, שמרו על שקט מופתי, נענו להנחיות הצוות האנגלי, כמה מהם מלמלו דבר מה בשקט כשהטייס הכריז במבטא צפון אנגלי שהתנגן כמו שיר שיכורים מצחיק כי בתל אביב כרגע 32 מעלות ואין גשם. כולם חגרו בזמן, שמרו על נקיון, הפקידו את התיקים במגרה שמעל המושבים, ורק מחיאות הכפיים בתום הטיסה, שנשמעו רפות מהרגיל, בוודאי יותר מאלה שנשמעו בנחיתה במנצ'סטר, הזכירו שהגענו.

הקהל המנומס עבר למדי ב' כבר במסוע אל ביקורת הדרכונים, שם החלו אלה לדחוף את אלה ולשפר עמדות לכיוון ביקורת הדרכונים. וכשהמזוודות התעכבו, דיילת קרקע שנקלעה לאזור ננזפה בזעם. מכת החום עם פתיחת הדלת האוטומטית בנתב"ג, ואיתה הסתערות של נהגי מונית שאפתנים אשררה: הגענו לבסיס.

בדרך הביתה כבר השלמתי חוסרים. שמעתי על הקקי של קאיה, ועל שפטל ואזריה, ועל ענייני מגנומטרים ועדי מדינה, ועל הדו קרב המתוכנן בין אורן חזן לחבר פרלמנט ירדני. הרבה קרה כשנעדרתי מהבסיס, כל הזמן קורה משהו, עוד משהו מביך ועוד משהו אלים, עוד לכלוך ועוד שנאה. ושנאה הפכה לבידור שניתן בחינם. נחתתי בארץ בערב תשעה באב.

ובטח שלאנגלים לא הכל טוב. גם שם מתלוננים. גם מנצ'סטר מתייחסת בחשדנות ללונדון, וגם שם אנשים פתוחים ולבביים (אפילו יותר מישראל), וגם להם יש את ה"אחי" וה"מותק" משלהם (MATE ו-LOVE בהתאמה), אבל השיניים שם חורקות פחות, צופרי המכוניות שם נחים, ויוקר המחיה סביר, ואנשים מחייכים זה לזה, גם לזרים, ותור הוא תור, והכל נקי וכל כך ירוק.

ואולי זה רק אני התייר שמאניש ערים ומתייחס אל המקומיים כמקשה אחת, וכנראה שגם שם שונאים את מזג האוויר, ועורגים לארצות חמות עם חוף ים חולי. ואולי כל אחד פשוט רוצה לברוח, אפילו לאפטר מצ'וקמק מהמציאות האפורה של חייו. ואולי זה רק תשעה באב שגרם לי לכוון מחדש את השעונים לאחר הנחיתה: שעתיים קדימה, ואלפיים שנה אחורה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!