מלקקים את פצעיהם במסתור, ניצולי רצח העם היזידי מציינים היום (חמישי) שלוש שנים לאסון. ב-3 באוגוסט 2014, שחר הפציע על העיירה היזידית סינג'אר (שינגאל), ועמו עלתה שיירה של טנדר-טויוטה לבנים עליהם מונפים דגלים שחורים. לוחמי דאעש הסתערו על העיירה המדברית החמה, ועל הכפרים בסביבתה ועם הגעתם החלו משמידים בשיטתיות לפי תכנית מוקדמת את בני העם היזידי.

לרגל יום הזיכרון שוחחנו עם החוקר עידן בריר, דוקטורנט בביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. בריר, שעבודת הדוקטורט שלו עסקה בזהות ובתרבות היזידית, הזהיר לגבי האסון הצפוי כמה שנים לפני שהתרחש.

יזידים בורחים בעת ימי המתקפה של דאעש על עיראק. צילום ארכיון: סוכנות AP

מה התרחש בקהילה היזידית בימים שקדמו לאותו בוקר נורא?

"חודשיים לפני כן דאעש השתלטו במהירות על מישור נינווה והעיר הגדולה מוסול – היהלום של הכתר בח'ליפות שדאעש הקימו. זו הייתה השתלטות מהירה, בעזרת כוח צבאי גדול ורכוב שכלל גם טנקים ונגמ"שים, ומעט מאוד קרבות. אזור זה של מחוז אל-אנאבר ומישורי נינווה, והעיר מוסול בפרט, הם המולדת של מרבית הלוחמים של דאעש. בניגוד לדימוי שדאעש זכה לו כארגון רב לאומי, צריך לזכור שמרבית לוחמיו הם עיראקים. דאעש ביסס את אחיזתו במרחב העצום שבין שני המעוזים שלו: א-רקה בסוריה ומוסול בעיראק. בין הערים הגדולות האלה נותר אי קטן באזור סינג'אר שדאעש טרם השתלט עליו שעה שהכריז על הקמת הח'ליפות בסוף יוני 2014.

"עם בוא הרמדאן בתחילת יולי, הזהיר דאעש את היזידים כי בסוף חודש הרמדאן הקדוש 'צפויה להם פגישה קטלנית עם לוחמי דאעש'. באותה העת היו היזידים תקועים בין המיצרים. כוחות הפשמרגה הכורדים, הנאמנים לשלטונו של  מסעוד ברזאני, נשיא החבל הכורדי האוטונומי בעיראק, היו מופקדים על בטחון היזידים בסינג'אר מזה עשור. הפשמרגה לא הותירו ליזידים לאחוז בנשק, והבטיחו להלחם עד טיפת הדם האחרונה כדי להבטיח את בטחונם של היזידים. בסופו של דבר, שעות ספורות לפני שדאעש החלו להכנס לאזור סינג'אר מדרום, הם הסיגו את כל כוחותיהם בשיירות של משאיות, ג'יפים, תותחים, נגמ"שים וכו' תוך שהם חוסמים כבישים כדי לוודא שכוחותיהם יוצאים ראשונים מהאזור ולא נתקעים מאחורי ההמון היזידי המבוהל. כוחות הפשמרגה של מסעוד ברזאני הפקירו את היזידים לגורלם."

משמאל – החוקר עידן בריר (צילום: מג'דל רשו).

אם דאעש הזהירו אותם, מדוע היזידים לא נמלטו לפני כן? 

"היזידים ידעו שדאעש רואים בהם ככופרים בני-מוות, הרי אותם מחבלים של דאעש כבר רצחו בהם בעבר. באוגוסט 2007 התפוצצו 3 רכבי תופת ומשאית דלק, עמוסים בטונות רבות של חומרי נפץ, במרכזם של שני הכפרים גיר עוזייר ו-סיבא שייח' ח'דר, הסמוכים לסינג'אר. הפיגוע גבה את חייהם של 796 יזידים, ופצע 1,562 נוספים. אבל הייתה גם התכחשות. היזידים ראו שבמוסול דאעש לא שש לרצוח כופרים. דאעש הציב בפני הנוצרים במוסול אולטימטום בן ארבע אפשרויות: או שתתאסלמו, או שתהרגו, או שתשלמו ג'יזיה (מס גולגולת) או שתסתלקו תוך 72 שעות – ובאמת רבבות בני מיעוטים נמלטו ממוסול לחבל הכורדי רק לאחר שדאעש כבש את האזור. אז היזידים ראו את זה ואמרו לעצמם – לכל הגרוע יהיה פה גירוש המוני. אנחנו נעמוד זקופים, נזכה לעזרת הפשמרגה, ואם קווי ההגנה יפלו אנחנו נמלט. זה 'סטייט אוף מיינד' (מצב תודעתי) של התכחשות, וחוסר יכולת לראות את הדברים כפי שהם".

אתר שנחשד כבור הריגה בו הוצאו להורג יזידים על ידי דעא"ש (AP Photo/Dalton Bennett)

איפה פגש אותך הבוקר האיום הזה?

"השמדת היזידים החלה בבוקרה של הפסקת האש הראשונה במבצע צוק איתן. בדיוק יצאתי עם ביתי אחרי חודש שהיינו בבית, להאכיל ברווזים בפארק. זו הייתה סיטואציה אבסורדית לחלוטין: שבע בבוקר והטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. הם בהיסטריה: "דאעש הגיעו!", "אנחנו בורחים, אתה חייב לעזור לנו!", אנחנו עולים על ההר.." הבת שלי אומרת לי "אבא, תהיה איתי" ומה אוכל לומר לה?".

"מי שהיו להם רכבים נסעו ישר לאוטונומיה הכורדית מצפון. מי שלא – דלת העם, הורים עם ילדים וקשישים – עלו להר סינג'אר. ראשית, דאעש כבשו את העיירות והכפרים שמדרום לסינג'אר. מרבית היזידים בעיירה סינג'אר נמלטו באותה העת. הטבח המחריד שזכה לפרסום בתקשורת התרחש בקוצ'ו – כפר שהיה מנותק מיתר הכפרים ונותר נצור מכל הכיוונים. תושביו לא יכלו לברוח. ב-11 באוגוסט דאע"ש כבשו את הכפרים היזידים חאתמייה וקוצ'ו ונתנו לתושבים ברירה- להתאסלם או למות. ראש הכפר הציע להם כסף רב בעבור הגנה אך הם סרבו לקבל את הכסף. במהלך הלילה תושבי חאתמייה ברחו כולם יחד. ב-15 באוגוסט דאע"ש טבחו בכל הגברים בקוצ'ו, בין 400-800 במספר, וחטפו את כל הנשים והילדים וזאת למרות ההבטחה שאם יבחרו להתאסלם ינצלו ממוות. נאדיה מוראד, שביקרה לפני שבועיים בארץ, הייתה אחת הנשים שנחטפו שם."

על ההר למשל מוטלות עוד מאות גופות שעוד לא נחקרו. עד כה אותרו 42-60 בורות הריגה. רק חלקם נחפרו. באלה שנחפרו נחשפו עשרות גופות בכל אחד, עדות למעשה השמדה אכזרי.

הסצנה שנצרבה בזכרון הציבורי בנוגע להשמדת היזידים התרחשה על ההר בסינג'אר. מה בדיוק קרה שם?

"להר הגיעו לפחות מחצית מתושבי סינג'אר והסביבה שלא היו רכובים. כ100,000-200,000 יזידים מצאו עצמם נצורים על ההר הצחיח, חשופים לשמש הקופחת, בטמפרטורה של 40-45 מעלות בצהריים, בלא מים, מזון או תרופות. לוחמי דאע"ש הקיפו את הרכס ומדי לילה ניסו לטפס במעלה הואדיות, רוצחים גברים יזידים וחוטפים נשים. אנשי הקהילה היזידית דיווחו על מעל 100 פעוטות וזקנים שמתו בצמא ובחום. ב-7 באוגוסט החלו ארה"ב ובריטניה לספק סיוע הומניטרי ליזידים הנצורים על ההר וגב אווירי לכוחות ה-PKK וה-YPG הכורדים אשר פרצו מסדרון דרכו נמלטו היזידים מההר. הנצורים חצו את הגבול לסוריה, ומשם הובלו אל אזור האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק לסביבות העיר דוהוק. מבצע חילוץ זה נמשך כשלושה שבועות, עד שרובם המוחלט של היזידים שהיו נצורים על ההר הועברו לאזור בטוח יותר. לקח שלוש וחצי שבועות להוציא מההר הצחיח את אותם יזידים אומללים, בדרכים לא דרכים – בכפות של שופלים, משאיות רעועות ושיירות רגליות. בסופו של דבר נותרו בהר רק כ-20,000 לוחמים יזידים, בני משפחותיהם, ואנשים שהעדיפו להישאר שם. מתוך 550,000 שחיו שם לפני כן."

בנוגע למספרים, כמה נרצחו? כמה נעקרו? כמה נחטפו?

"את המספרים המדויקים אנחנו לא יודעים כי כל האזור מדרום לסינג'אר שוחרר רק לאחרונה, ועדיין לא ברור מה עלה בגורלם של כל הנעדרים. על ההר למשל מוטלות עוד מאות גופות שעוד לא נחקרו. עד כה אותרו 42-60 בורות הריגה. רק חלקם נחפרו. באלה שנחפרו נחשפו עשרות גופות בכל אחד, עדות למעשה השמדה אכזרי. באחד הבורות למשל אותרו גופותיהם של קשישות וקשישים – מי שלא יכלו להימלט ולדאעש לא היה צורך בהם כשפחות מין ועבדים. זה מעיד על המרכיב הג'נוסיידלי המובהק שדאעש תכננו מבעוד מועד והוציאו לפועל לפי תכנית סדורה. להבנתי נרצחו כ-10,000 יזידים. בנוסף אליהם נחטפו כ-7,000 נשים וילדים. מתוך קהילה של כ-515,000 יזידים באזור סינג'אר, רק כמה אלפים חזרו הביתה. היתר התפזרו לכל עבר."

מה מצבם של הניצולים? היכן הם חיים?

"מרביתם חיים כעקורים חסרי-כל בכורדיסטן העיראקית. אך בגלל התנאים הקשים שם, כ-100,000 ניסו להגר לאירופה. בשנה הראשונה שלאחר רצח העם, כ-1,000 יזידים עזבו את כורדיסטן מדי שבוע. מי שהתמזלו מזלם הגיעו לגרמניה או שבדיה, אחרים נתקעו בדרך בטורקיה או בבלקן.

נאדיה מוראד, יזידית ניצולת דאע"ש, מדברת בטקס באו"ם בו קיבלה את אות שגרירת הרצון הטוב של האו"ם, 16 ספטמבר 2016. משמאל, אוחזת בידה, אמאל קלוני, עורכת דינה. (צילום מסך)

שתי ילדות יזידיות על חמור, ברקע הר סינג'אר (AP Photo/Bram Janssen)

שתי ילדות יזידיות על חמור, ברקע הר סינג'אר (AP Photo/Bram Janssen)

"בכורדיסטן אסור להם להיות יזידים – במקרה הטוב מותר להם להיות 'כורדים בני הדת היזידית'. יזידים שאינם תומכים במפלגת השלטון של ברזאני – אותו שלטון שהפקיר אותם לציפורני דאעש – נתפסים כאיום. המשטר פועל נגדם, אוסר אותם, אוסר עליהם להפעיל ארגוני סיוע ומעניש אותם. למעשה המשטר החד-מפלגתי של כורדיסטן העיראקית, בראשותו של ברזאני, משתמש במצב שהיזידים נלכדו אליו בכדי לפורר את הזהות היזידית".

הייחודי בפרמן האחרון הוא מה שקרה לאחר הטבח. בעבר היזידים נשחטו, אך הקהילה נשארה קהילה – והאופי הקהילתי היה משמעותי מאוד לשיקום במקרה הנוכחי הקהילה היזידית בסינג'אר – הלב של העם היזידי – התפוררה לחלוטין. הקהילה נפוצה לכל עבר

למה?

"יזידים וכורדים רבים מאמינים שכל הכורדים היו יזידים בעבר. מרבית הכורדים בעיראק הם מוסלמים – בשונה מהכורדים בטורקיה ובסוריה הם אף כותבים את השפה הכורדית באותיות ערביות. במשך השנים, ככל שהקהילה הכורדית עברה גלים של אסלמיזציה, גבר המתח בין הכורדים ליזידים. הרשויות הכורדיות הנשלטות על ידי מפלגתו של ברזאני רוצים את היזידים כורדים, ורוצים אותם כורדים התומכים במפלגה הנכונה.  אז הם סוחטים את מי שאפשר, מאיימים, מעודדים הגירה של יזידים החוצה, כדי לפורר את הקהילה היזידית מהיסוד. הרשויות הכורדיות מונעות מהיזידים את התנאים המינימליים שיאפשרו להם חיי קהילה. גם קהילות אחרות שהגיעו לחבל כפליטים סבלו מיחסם של הרשויות. במיוחד הערבים הסונים והשיעים."

זוהי לא הטרגדיה הראשונה של העם היזידי

"לא. למעשה ההיסטוריה היזידית רצופה באסונות כאלה עד כדי כך שזה הפך לחלק מרכזי בזהות שלהם. הדרג המלכד של הזהות היזידית איננו בהכרח הדת היזידית כי עם זיכרון הטראומה הטרגי. ממש כמו שאנחנו יודעים לציין את שמם של צוררינו מימי נבוכדנצר ועד אחמדינג'אד, כמו שאנחנו קושרים ביניהם למרות שהיטלר פעל ממניעים שונים מאוד מאלה של טיטוס, חמלניצקי או נאצר, כך גם היזידים.

"אנחנו קוראים לזה חורבן הבית, שואה, פרעות או פוגרומים – הם קוראים לזה פרמן (מילה טורקית במקור). הם סופרים 74 פרמנים בהיסטוריה היזידית, זה מספר שכל יזידי מכיר. הפרמנים הם ה'בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו' של היזידים. רובם המכריע בוצעו תחת השלטון העות'מני. חלק מהפרמנים היו חילול של אתרים קדושים, במיוחד המקדש בלאליש, וחלק היו מעשי טבח ושיעבוד, החל במעשי טבח מקומיים ועד ניסיונות להשמדת עם כללית".

אז עבורם דאע"ש זה עוד חוליה בשרשרת?

"הייחודי בפרמן האחרון, שאין לו אח ורע בשום ניסיון השמדה אחר של היזידים, הוא מה שקרה לאחר הטבח. בעבר היזידים נשחטו, אך הקהילה נשארה קהילה – והאופי הקהילתי היה משמעותי מאוד לשיקום. בדומה לעם היהודי הקהילה היא ששמרה על העם לאחר הפוגרום. במקרה הנוכחי הקהילה היזידית בסינג'אר – הלב של העם היזידי – התפוררה לחלוטין. הקהילה נפוצה לכל עבר. הטרגדיה הגדולה היא שהם נשלחו בעל כורחם למצוא מכסה דווקא אצל מי שהפקיר אותם. צריך להזכיר שוב שהפשמרגה לא הפקירו אותם במקרה – זה היה מדיניות. זה בא מלמעלה. השלטונות הכורדים בעיראק, שגם לפני כן עשו שימוש פוליטי ביזידים, מנצלים את המצב הסיפי של קהילת הניצולים על מנת למחוק את הזהות היזידית.

תוכל להרחיב על הדמיון הזה עם היהודים?

"בשונה מהיהדות הקהילה היזידית היא קהילה אורלית, קהילת בעל-פה. היא לא קהילת ספר כמונו. המסורת היזידית עברה מפה לאוזן, מאב לבן, ולכן נוצרו לה גרסאות שונות. המסורות מתגלגלות מאות שנים ומשתנות בדרך. ענפים שונים של העם היזידי מחזיקות בתפיסות שונות זו מזו של התרבות היזידית. אנחנו מדברים על שתי קהילות היסטוריות מרכזיות – האחת באזור סינג'אר והשנייה בלאליש (שתיהן בעיראק), ושתי קהילות ותיקות קטנות יותר בארמניה וחבל עפרין שבצפון מערב סוריה. עכשיו תוסיף לזה קהילות גדולות בגולה (כורדיסטאן העירקית, גרמניה, טורקיה, ארה"ב), ואין להם ארון ספרים כמו שלנו יש, אפילו לא ספר היסטוריה אחד. בסינג'אר אתה יכול לראות במרחק של כמה ק"מ מסורות שונות בנוגע לאותם נוהגים."

ממחקרך למדתי שמדובר בדת זורוהסטרית עם השפעות מוסלמיות, האם הם הושפעו גם מהיהדות?

"למרות שלאורך מאות שנים הם חיו לצד היהודים בעיקר בשייחאן, אבל גם בבעשיקה ובחזאני, היהדות לא השפיעה ישירות. אולם כמה מנהגים יהודיים התגלגלו דרך האסלאם ליזידים – למשל ברית מילה. זהו מנהג שכל היזידים נוהגים בו. מעבר לזה מתגלגלות כמה שמועות שאני עדין חוקר, ולא בטוח שהן חלק מהמסורת היזידית במובן העתיק. שמועה אחת מדברת על מנהרה שמחברת את המקדש בלאליש להר הבית. מנהרה קוסמית, לא ממשית. זה סיפור קצת הזוי, אני מנסה לברר את המקור שלו. יש סיפור אחר קצת יותר מוכר שמשה רבנו (נביא מוסה) קבור בתוך המתחם של מקדש לאליש".