עבדאללה מלך ירדן מגיע לביקור נדיר אצל אבו מאזן במוקאטעה ברמאללה, אחרי חמש שנים של "כתף קרה" לנשיא הפלסטיני, ואת הביקור הזה צריך להבין על רקע שלוש התפתחויות המשולבות אלה באלה.

ראשית, הידיעות על מחלת אבו מאזן מחייבת את ירדן לחשב את "היום שאחרי". הסיוט הלאומי של הממלכה ההאשמית הוא גבולותיה העויינים: סוריה בצפון, עיראק ממזרח וסעודיה מדרום. הגבול היחיד שאינו עויין הוא ממערב – ישראל היא שותף ידידותי לגבול משותף, והשלטון ברמאללה אומנם אינו אוהד את ההאשמים, אבל גם אינו חותר נגדם.

כל זאת עלול להשתנות בבת אחת אם מסיבות של גיל ובריאות אבו מאזן לא יוכל להמשיך בתפקידו, וגורמים עויינים לירדן, כמו חמאס ואירגונים פרו איראניים או נתמכים בידי תורכיה יתפסו את מקומו.

הביקור החריג מאותת למעשה כי בלית בררה, ובאי רצון גדול, גם ירדן נכנסת לתמונת ירושת אבו מאזן בדמות עיצוב משטר קונפדרטיבי כזה או אחר. זאת עדיין השערה שאותה נבחן אחרי הביקור עצמו.

גם המצב על הר הבית מחבר את ירדן והרשות הפלסטינית. הם חשות שהן הגורמים החלשים יותר מול ישראל והתנועות האיסלאמיות, והם ינסו לאחד שורות.

במשך שנים רבות נשענה ירדן על ישראל בהר הבית, בתוקף הסכמי הסטטוס קוו, אבל היא חשה כי באחרונה ישראל מסתלקת מן ההסכמים האלה כדי לאפשר תפילת יהודים. ירדן לא יכולה להסכים לכך. היא הסכימה לעליית תיירים, כלומר: אזרחים מן השורה, אבל רחבת המסגדים "נכבשה" בידי גורמים דתיים שרוצים לשנות את הסטטוס קוו, וירדן חשה שישראל תומכת בהם, ובכך מגיעים הסכמי הסטטוס קוו לידי סיום.

זה פותח פתח לחדירת גורמים שרוצים לדחוק לגמרי את רגלי ירדן מהר הבית, כמו תורכיה, חמאס, ומתברר גם שגורמים הקשורים באיראן.

גם המצב בירדן מחייב את המלך להתחבר עם הפלסטינים, כי השבטים הבדווים חסרי מנוח, ובימים אלה ממש, אחד השבטים שהיו נאמנים לכתר ההאשמי במיוחד, החוויטאת, דורש בקולניות רבה ובהפגנות בדרכים, לבטל את משפטו של בן השבט שנמצא אשם ברצח שלושה חיילים אמריקנים. לסעודיה מעורבות עמוקה בשבטים האלה, שכן רובם חצויים בין ירדן לחיג'אז.

הסכנה מן הבדווים משותפת לכתר ולפלסטינים שדווקא בימים אלה שומרים על שקט, ומכיוון שהם הרב ברבת עמון הם מקנים לממלכה חזות שקטה, אבל מטעה.