צ'אנטק, האורנג-אוטן שהתפרסם כראשון מבני מינו וכאחד מקופי האדם הראשונים לרכוש מיומנויות בשפת הסימנים, הלך השבוע לעולמו. הוא החל את חייו במכון לחקר קופי אדם באטלנטה שם נולד ושם בילה את חודשי חייו הראשונים עד שהאנתרופולוגית לין מיילס לקחה אותו לאוניברסיטת צ'טנוגה בקונטיקט בה עבדה במחקר והוראה, ויחד עם מספר עמיתים וסטודנטים שלה, לימדה אותו את שפת הסימנים, כמו גם כישורים נוספים, במשך שמונה השנים בהן שהה במקום.

מטרת הניסוי הייתה ללמדו לתקשר על-ידי גידולו ממש כאילו היה בן-אדם ולפיכך צ'אנטק הסתובב ברחבי הקמפוס, השתתף בשיעורים ונהנה מאינטראקציות עם בני אדם רבים. מיילס סיפרה בסרט התיעודי שנעשה ב-2013 על חייו של צ'אנטק "קוף האדם (Ape) שהלך לקולג'", כי ניסתה לגדלו כמו ילד משום שלא ניתן היה לקבוע עד כמה "דמוי-אדם" הוא עשוי להיות, מבלי לספק לו סביבה תרבותית אנושית. לאחר כחודש של עבודה מאומצת, למד צ'אנטק את המילה הראשונה שלו בשפת הסימנים – "אוכל". למחרת כבר למד גם את הסימן של "מים" ומשם מספרת מיילס כי בתוך כמה שבועות הוא למד תריסר מילים נוספות שבאמצעותן הצליח לתקשר עם מגדליו.

עם השנים למד עוד ועוד מילים ושכלל את יכולותיו בשימוש בכלים, ביצוע משימות מורכבות ומטלות יומיומיות וחשיבה מופשטת שבאה לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת שפיתח להמציא ביטויים בשפת הסימנים המורכבים ממילים שהכיר כדי לתאר מילים שלא ידע את הסימן שלהן. כך למשל קרא לקטשופ "משחת שיניים מעגבניות", שילוב אחד מתוך כמה שהמציא במשך השנים. בסופו של דבר הוחלט על הרחקתו מן האוניברסיטה לאחר שגדל במימדיו וגילה סימני שובבות שכללו גם ניסיונות בריחה. לצערם הרב של צוות החוקרים שגידלו אותו, צ'אנטק הלך וגדל כשהשילוב בין סקרנותו, כישוריו השכלתניים המתפתחים, גודלו וכוחו התחילו להדאיג אנשים מהאוניברסיטה ביניהם חברי צוות ההוראה, סטודנטים וגם את החוקרים עצמם. ב-1986 ברח מהמתחם שלו ותקף סטודנטית מופתעת שלא הכירה אותו. אמנם לא נגרם לה כל נזק אולם היה בזה די כדי להביא את הנהלת האוניברסיטה שלא לרצות לקחת יותר סיכונים והוחלט להרחיק את קוף האדם לאלתר.

את השנים הבאות של חייו בילה צ'אנטק בחזרה במכון לחקר קופי-אדם בו נולד כשהוא חי בכלוב בגודל של 25 מ"ר ודווח כי הוא נכנס לדיכאון, העלה במשקלו וכי בכל פעם שהיו מבקרים אותו אורחים מהאוניברסיטה, הוא היה מסמן להם בשפת הסימנים להביא את המפתחות לרכב ולקחת אותו בחזרה הביתה. רק ב-1997, 11 שנים מאוחר יותר, הציע גן החיות של אטלנטה להעביר את צ'אנטק לשטח גדול עם צמחיה ועצים מהם יוכל להתנדנד. "חשתי שמצילים אותנו. זה היה מאורע משמח ויום מאושר", מספרת מיילס.

אולם, גם המעבר לגן החיות היה מאתגר ופגישתו לראשונה עם בני מינו האורנג-אוטנים האחרים לא עברה חלק. מיילס מספרת כי כששאלה את צ'אנטק מי אלה השיב לה בשפת הסימנים "כלבים כתומים". הוא בילה בגן החיות את 15 שנות חייו האחרונות ובסופו של דבר הצליח להתחברת עם בני מינו וחי במתחם עם כמה אורנג-אוטנים ונקבה בשם ניקי אליה התקרב. לצד זאת, לא נטש לחלוטין את דרכיו ה"אנושיות" והמשיך להנות מציור במכחול, יצירת שרשראות מחרוזים ושימוש בחפצים שככל הנראה תפס כתחליף לכסף כשרצה דברים מהמטפלים שלו.

מגן החיות נמסר כי נתיחה תתבצע על מנת לקבוע בוודאות את סיבת מותו.