קבוצות תושבים באיזור הגלבוע מסתכלות בבהלה על מאמצי יזמים פרטיים להקים תחנות כח מונעות בגז בסביבתם, וחשים שהם נמצאים בכאוס תכנוני. היזמים מקבלים רוח גבית מהחלטת הממשלה, אף כי אין בה התחייבות מפורשת למתן רשיון. חלק מהדאגה נובע מהמסלול בו יאושרו תחנות הכוח העתידיות בוועדת התשתיות הלאומיות, שם אין צורך לקבל הסכמה של ועדות התכנון הרגילות והיכולת של הציבור להציג התנגדויות והסתייגויות קלושה. במשרד האנרגיה טוענים כי לכל תכנית ניתן להתנגד לכשתופקד, ושהחלטת הממשלה לא מבטלת עקרונות תכנוניים קודמים. ברקע כל המאמצים הללו עומד מאגר "לוויתן", אשר פיתוחו כבר החל, אך בינתיים אין לו די לקוחות.

אסיפת מחאה של תושבים בעין דור (צילום: ארז רביב)

במועצה האיזורית גלבוע מאוד מודאגים משורת יזמים ש"עושים שופינג" ביישובי המועצה.דובר המועצה, שי אלט, מסביר כי "גם לגז הטבעי יש השפעה סביבתית. בזמני תחזוקה, יש גם שימוש במזוט, שמזהם הרבה יותר. אם ביישוב אחד יסכימו להקמת תחנה בשטחם, לא רק הם יסבלו ממנה אלא כל הסביבה. זה הזוי לגמרי". אלט מתכוון להליך בו היזמים יכולים להגיש תכנית לאישור בועדה לתשתיות לאומיות, ולתנאי המחייב אותם אך ורק להראות "זיקה לקרקע". בשיטה זו אין הם נדרשים לועדת תכנון מחוזית בה מיוצגים תושבי היישובים בסביבה. לפי אחת העדויות, אחת מהחברות המפעילות תחנות כח פרטיות ליצור חשמל, המעוניינת להתרחב, פנתה ליישוב במועצה במסר מניפוליטיבי לפיו אם לא יסכים להקמת תחנה בשטחו, הרי שהיא תסכם עם יישוב שכן, וכך הם בכל מקרה יסבלו מהשלכות סביבתיות, אך לא יהנו מהתשלום.

במפגש תושבים שהתקיים ביום שלישי האחרון שעבר הסביר אורי השילוני ממושב מולדת, שתחנות כח שמתחילות בהספק התחלתי, גדלות בהמשך באמצעות תוספות מתקנים. התושבים נשענים על עיקרון תכנוני לתכנון תחנות כח הוא קרבה לאיזור תעשייה ולא לאיזור ישוב, מתוך הנחה ששם כבר יש קו מתח גבוה. לכאורה, נספח 5 בהחלטת הממשלה מאפשרת ליזמים גמישות בבחירת האתרים, אשר חלקם צמודים לתחנות כח קיימות, אך חלקם מחייבים סגירת שטחים חקלאיים או שטחים פתוחים.

מפגש התושבים נערך בקיבוץ עין דור, ונראה כי מתחילה להתרקם התארגנות מחאה המכוונת כנגד מה שמכונה "כאוס תכנוני". לצד התושבים החוששים מתחנות הכח, ישנם גם אלו שאינם רוצים בהקמת שדה תעופה משלים לנתב"ג ברמת דוד. יהודה פינסקר, מזכיר מושב היוגב, הסביר כי "משדה תעופה לעולם לא נהנים היישובים בסביבה. התיירים שנוחתים בנתב"ג לא ישנים בלוד, ורוב המשתמשים בשדה הם בכלל ישראלים". לטענתו גם תושבי הצפון וגם תושבי הנגב מעדיפים הקמת שדה משלים בנגב, והקושי לקבל את ההחלטה הזו נובע מהתנגדות גורמים בטחוניים.

במשרד האנרגיה בחרו שלא להתייחס לשאלת "דבר ראשון" מדוע היה צורך בהליך תכנוני מהיר בן 60 יום לשם בדיקת הזיקה לקרקע של יזמי החשמל הפרטיים. ביחס לדאגה מהחלטות חפוזות, השיבו כי "הליך התכנון יתבצע על פי כל הקריטריונים הנהוגים בחוק התכנון והבנייה, לרבות: תסקירי השפעה על הסביבה, בחינת חלופות, הפקדת התוכנית להתנגדויות הציבור. אמירה זו הייתה יכולה להרגיע, אך התושבים ממשיכים לספר על יזמים הממשיכים לפנות ליישובים חקלאיים ומבקשים לסכם איתם על תחנות כח, כנראה בשל תחושת "רוח גבית" מהחלטת הממשלה, אף שייתכן שההליך המהיר היה מהיר מדי בעבור חלק מהיזמים, שלא הספיקו להגיע להסכמים אשר ייחשבו כראיה לקריטריון של "זיקה לקרקע".

שר התשתיות יובל שטייניץ (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

ובינתיים, בלוויתן

ברקע הדברים, הולך ומפותח מאגר לוויתן בתכנית פיתוח קטנה יותר מאשר התכנית המקורית. התכנית המוקטנת, מבוססת על אספקת גז בצינור למשק הישראלי. החוזה הכי גדול שנחתם עד כה הוא חוזה היצוא לירדן, וזאת מכיוון שרוב לקוחות הגז במשק הישראלי כבר מחוייבים בחוזים ארוכי טווח למאגר "תמר". אם לצד תמר, יפותחו גם מאגרי "כריש" ו"תנין" הקטנים וגם מאגר "לוויתן" הענק, לא ברור כיצד יהיו להם די לקוחות, אשר יוכלו לממן את החזר ההלוואות של היזמים המפתחים את לוויתן – בראשם חברת נובל אנרג'י ודלק אנרגיה, אשר נשלטת על ידי יצחק תשובה.

כזכור, בתקופה בה אושר בממשלה המתווה לפיתוח שדות הגז הטבעיים, אשר היטיב את מצב המונופול השולט על שדות הגז הישראליים ונמצא כאמור בבעלות אמריקאית וישראלית, חשפו פעילים חברתיים שהתנגדו למתווה כי לחברת נובל יש לוביסטים בעלי משקל פוליטי רב. ביניהם עלה שמם של ביל קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר, וכן שלדון אדלסון, בעליו של העיתון ישראל היום, אשר שלח מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, בכובעו כמייצג שדולה עסקית אמריקאית גדולה, המבקש להקל את הרגולציה על פיתוח המאגרים.

אסדת הגז שבמאגר תמר (צילום: פלאש 90)

ניתן לראות את מאבק התושבים בגלבוע כעניין נקודתי, של תושבים הנהנים מנוף מרהיב, המעוניינים בשימוש בחשמל, אך ורק בתנאי שלא ייצרו אותו קרוב אליהם. לא בטוח שהתושבים יגנו על שטחים פתוחים אם יאשרו להם להקים בהם מיזמים תיירותיים ואחרים. לצד זאת, תושבי הגלבוע חווים כעת על בשרם משחק כוחות שהוא סימפטום לתהליכים עמוקים במדינת ישראל המופרטת. הגישה הנוחה של יזמים בעלי מקורות מימון נרחבים, אל תושבים הנחותים מהם גם בהון וגם בידע ובהבנה של ההשלכות, כאשר היזמים אף משתמשים בנזק הסביבתי הצפוי כאיום מרומז – אם לא תחתמו איתנו גם לא תראו כסף וגם תיחשפו לזיהום מיישוב השכן. זאת על רקע העדרה של המדינה כגורם המייצג את האינטרס הציבורי, ואף את הדורות הבאים, מתכנן ומפקח.

במשרד האנרגיה מבהירים כי "המשרד ממשיך לקדם את תוכנית המתאר הארצית לאיתור אתרים פוטנציאלים עתידיים להקמת תחנת כוח המופעלות בגז טבעי כפי שמקודמת על ידי מוסדות התכנון" וכן כי "כל טענה ראויה לתגובה ולכשיופקדו תוכניות, ככל ויופקדו, ניתן יהיה להציג את הטענות". היזמים עצמם נוהגים להתלונן על הקשיים המרובים בהם הם נתקלים במוסדות התכנון ובפגיעה הכלכלית שהסחבת הבירוקרטית גורמת להם. נדמה שהמדינה החליטה להשיג שתי מטרות במכה אחת – גם לסייע למחזיקי מאגר "לוויתן" וגם ליזמי ה"חשמל הפרטי". וזאת במקביל למאבק משונה בחברת החשמל הציבורית, ותוך עקיפת ועדות התכנון המחוזיות.

במשרד האנרגיה מאשרים כי "הוגשו בקשות של מספר יזמים שהחלו לקדם הליכי תכנון במסגרת הות"ל" מבלי לפרט את הבקשות, אך גם מבהירים כי "60 הימים שנקבעו בהחלטת הממשלה נועדו לאפשר לרשות החשמל להשלים בדיקות שונות לגבי היזמים (זיקה לקרקע), בדיקות אלו הסתיימו זה מכבר. בנוסף, החלטת הממשלה מאפשרת ליזמים פרטיים לפנות בבקשה להסמכה לצורך הגשת תכניות לתשתיות לאומיות". מנוסח זה לא ברור האם יזם שפונה היום לישוב יאלץ ללכת במסלול תכנון רגיל, או שיהנה מגישה להפקדת תכנית במסלול מהיר בות"ל.