דברים, פרק לא'

קרוב מאוד למותו, ממש בשארית כוחותיו, מעבירים אלוהים ומשה את שרביט ההנהגה ליהושוע בין נון.
עם העברת ההנהגה נותן משה את נבואתו האחרונה, הנבואה שגם אלוהים שותף לה:

טז)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
יז)וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלא עַל כִּי-אֵין אֱלהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

כט)כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי-תַעֲשֹוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם:

אני יודע, אומר משה, כי לאחר מותי אתם לא תשמרו את התורה שנתתי לכם, תלכו אחרי אלוהים אחרים ויבואו עליכם צרות רבות, עד כדי כך שאלוהים "יסתיר פניו מכם". כלומר – לא יהיה אכפת לו מכם.

זהו – הניסוי הגדול של הוצאת עם ישראל ממצרים והפיכתו לעם מיוחד וקדוש לאלוהים נכשל. פעם אחת הוא נכשל בדור המדבר שהוחלט להשמיד אותו במשך 40 שנה במדבר, ובפעם השנייה הוא עומד להיכשל עם הדור הבא ואלה שיבואי אחריו.

אז לשם מה כל זה?

התשובה היא, שיש תמיד תקווה. גלגל החיים טבעו להסתובב.

משה מצווה שדברי התורה יישמרו כתובים ליד ארון הברית, ואחת לשבע שנים, בסוף שנת שמיטה, יתקהל כל העם, כולל הילדים, לקרוא את התורה.

כאילו אומר משה – בסוף שנת שמיטה, לאחר שמיטת החובות וחידוש עבודת האדמה, בואו תנסו שוב. אולי תהיו ראויים לשליחותכם.

אולי כך, ע"י קריאה חוזרת, יחד עם הילדים, יש סיכוי שהעם ישמור את גחלת התורה הטובה ויחזור למוטב.

דרך הילדים ודרך התורה הכתובה מנסה משה להסביר לעם שהעולם הוא כמו גלגל שמסתובב – לפעמים אתה למעלה ולפעמים אתה למטה. אם תהייה למעלה או למטה ולמשך כמה זמן – חלק מזה תלוי במעשים שלך עצמך.

נזכרתי בשיר של יענקלה רוטבליט שהלחין שמוליק קראוס ואני מביא אותו כאן. ממליץ לקרוא לאט ועד הסוף:

"או או 
איך שגלגל מסתובב לו 
איך הגלגל מסתובב 

למעלה הוא עלה 
למטה היא נפלה 
ושוב להתחלה והלאה 
כי גבוה זה עמוק 
קרוב אולי רחוק 
הבכי והצחוק והלאה 
לבן נשאר לבן 
שחור נשאר שחור 
היה שוב לא יחזור 
רק הלאה 

לכל דבר יש עת למצוא ולאבד 
יש עת לתת ועת לקחת 
כולם היו בני 
כולם יצאו על תנאי 
כולם כעת שרים ביחד 

הצדק והחטא, 
השקר האמת 
שמחה שמהולה בעצב 
חזק הוא גם חלש 
ישן טוב כמו חדש 
נדמה הוא גם ממש בעצם 

מזרח ומערב 
הארץ היא כוכב 
השיר תמיד שומר על קצב 

לכל דבר יש עת… 

כן בנשף מסכות 
בין אדם להיפוכו 
אשה את הגורל הפילה 
לוליין על חבל דק 
ליצן בכה צחק 
מתי ההצגה התחילה 
זאת קומדיה אלוהית 
ולאן שלא תביט 
אותו סיפור חוזר חלילה 

לכל דבר יש עת…"

 זהו – משה הולך לסיים את הופעתו על במת ההיסטוריה והוא משאיר אחריו תורה כתובה ותובנה מאוד עמוקה (אם כי עצובה) על גורל בני האדם.

רוטבליט נתן לזה ביטוי קולע – "קומדיה אלוהית"