שותפויות חיפושי האנרגיה ישראמקו ומודיעין אנרגיה ישיבו למדינה את רשיונות חיפושי הגז למאגרים "דניאל מזרח" ו"דניאל מערב", המקבילים לחופי אשקלון, מבלי לפתח אותם. הסיבות להחלטה כוללות מחסור בלקוחות פוטנציאליים בעקבות "סגירת" המשק הישראלי בחוזים ארוכי טווח עם מונופול תמר. המדינה נימקה את הימנעותה מהטלת פיקוח מחירים משמעותי ברצון לעודד כניסת שחקנים נוספים לשוק. נוכח העוצמה של מונופול תמר, השחקנים מעדיפים דווקא לצאת. בשוק ההון לא נרשמו תגובות דרמטיות להחלטה, שעשויה להפתיע רק את מי שסבר שמתווה הגז הממשלתי באמת עשוי לעודד ריבוי שחקנים בשוק.

בהודעה לבורסה פרסמה שותפות ישראמקו, הנשלטת בשרשור ע"י איש העסקים קובי מימון, על כוונתה להחזיר למדינה את רשיונות הקידוח "דניאל" מול חופי אשקלון, בהם היא מחזיקה בשיעור 65% (אם מוסיפים לכך 10% נוספים של בשליטת אותם בעלי שליטה, מדובר ב-75%). הודעה דומה נמסרה ע"י שותפות מודיעין אנרגיה (שחלקה במאגרים היה 15%) ההודעה עצמה נמסרה בלשון המעטה ולכן היא גם מעניינת. נימוקי ההחלטה הם "רמת הסיכון הגיאולוגית של הפרוספקטים שזוהו בשטח הרשיונות והקשיים הצפויים במסחור הגז אם וככל שיתגלה בשטח הרשיונות, חוסר היענות של משקיעים חדשים להצטרף לרשיונות והעובדה כי לא ניתן להאריך את תכנית העבודה ברישיונות מעבר לחודש אפריל 2018".

"קושי במסחור הגז" פירושו שאין למי למכור אותו, מאחר והלקוחות הישראלים כבר "משועבדים" לחוזים ארוכי טווח עם מאגר תמר, המהווה כרגע מונופול. בסביבה הקרובה לישראל אין כרגע ביקושים נוספים לגז טבעי, והנחת צינורות ייצוא ארוכים היא פרויקט ארוך, מסוכן ויקר מדי בעבור בעלי הרשיון. הערכת כמויות הגז שנמצאו ב"דניאל" אינן קטנות, ודומות לכמויות שמוערכות במאגר "תמר". ההבדל הוא שב"דניאל" הגז מפוזר בעשרה מבנים שונים, המחייבים קידוחים נפרדים. אחד מאותם מבנים מכיל כמות מוערכת הגדולה ב-70% ממאגר "כריש" העומד בפני פיתוח, אך ללא ייצוא, פשוט אין למי למכור בישראל את הגז. ההודעה מספרת על נסיונות להכניס משקיעים נוספים, שלא צלחו. וכך יסתיימו שבע השנים שהקצה משרד האנרגיה לפיתוח המאגר בשנה הבאה ללא כדאיות, ומכאן ההחלטה לוותר על הרשיונות.

שוק ההון אינו מופתע

מניית "ישראמקו" לא הושפעה באופן מובהק מההחלטה, ובתגוביות באתר הבורסה כתבו משקיעים שהם מרוצים מההחלטה, שכן אם השותפות היית בוחרת להשקיע הון בפיתוח המאגר כאשר השוק רווי, היה מדובר בהשקעה מסוכנת, עם תוחלת הצלחה נמוכה. ישראמקו מחזיקה ב28.5% מהזכויות במאגר "תמר", ונהנית מזרם רווחים יציב וכמעט מובטח, אשר פיתוח מאגרים נוספים עלול לפגוע בו בטווח הארוך. למרות זאת, גם ערכה של שותפות "מודיעין אנרגיה" לא השתנה מהותית בעקבות ההכרזה, ובהתבוננות ארוכת טווח נראתה בו צמיחה גדולה בראשית 2016, עם ההודעות על גילוי הגז, ומאז ירידה ודשדוש בתחום די קבוע.

תכניות הממשלה מוטלות בספק

פעמיים הגנה הממשלה על החלטותיה במתווה הגז, אשר שימרו את המחיר בעל הרווחיות העצומה ליזמים הפרטיים, בהן ההחלטה שלא להטיל פיקוח מהותי שיוריד המחירים, אלא דווקא לשמור על יציבותם היחסית ורק כלפי חוזים חדשים, מבלי להקל על פתיחת חוזים קיימים.

הפעם הראשונה הייתה מול העתירה לבג"ץ כנגד מתווה הגז כולו, והפעם השנייה הייתה בנימוק לדחיית התובענה הייצוגית כנגד אי הטלת פיקוח מחירים, שהגישו עורכי הדין גלעד ברנע ויצחק יערי בשנת 2014. הנימוק החוזר הוא החשש שמחירים נמוכים מדי ימנעו משחקנים נוספים להיכנס לשוק החיפושים. בינתיים, על אף ירידת המחירים בעולם ועל אף שימור המחירים בישראל, שחקנים לא רוצים להיכנס. ללא תשתית יצוא, וללא שוק ישראלי פשוט אין טעם בפיתוח מאגרים נוספים. יתרה מכך, מתווה הגז ויתר למאגר "תמר" על חובת הנחת צינור שני, והותיר את המשק תלוי בצינור אחד בלבד, שגם כאשר אין בו תקלות, הוא זקוק לתחזוקה. בספטמבר תתרחש פעילות כזו, אשר תחייב את תחנות הכח בשריפה של סולר יקר ומזהם הרבה יותר במקום גז טבעי, אף תגרום בעקיפין לשיבושים באספקת גז בישול למשק – פעולה שהייתה נמנעת, לו היה קיים צינור שני.

המצב צפוי להשתנות רק ב-2019 או 2020, עם הנחת הצינור ממאגר "לוויתן" המפותח כעת, וגם בעבורו חסרים לקוחות מקומיים. הנטישה של רשיון דניאל באה בד בבד עם מכרז של משרד האנרגיה להזמנת שחקנים חדשים לחיפושי גז ונפט במים הכלכליים של ישראל. המכרז הוארך בעוד חודשיים, אך נראה כי מאמצי שר האנרגיה יובל שטייניץ, שכללו "סיבוב הופעות" בחו"ל בקרב משקיעים פוטנציאליים, מעלים בינתיים חרס. אמנם, מחירים גבוהים מעודדים כניסת שחקנים, אך העוצמה של מונופול "תמר", הנשען על חוזים ארוכי טווח, לצד יתרון הראשוניות – המאגר כבר פעיל וברשותו צינור שהביקוש לו עולה על הקיבולת, בצירוף כושר הקליטה המוגבל של המשק הישראלי לחוזי אספקה חדשים, אינם מהווים גורם מעודד, אלא דווקא גורם מרתיע.

מי צריך גז ישראלי ?

ההחלטות שקיבלה המדינה לגבי רגולציה על הגז יכולות תמיד להיראות בדיעבד כמוטעות, מכיוון שישנם גורמים שקשה או בלתי אפשרי לצפות אותם בזמן. בין ה"הפתעות" הללו ניתן למצוא את ירידת מחירי הגז בעולם, שפגעה בכדאיות הייצוא. הייצוא לירדן הוצג בהתחלה כעסקה בת 15 מיליארד דולר, וכאשר נחתמה ירד תג מחירה המוצהר בשליש, לכ-10 מיליארד דולר. מכיוון שהחוזים עצמם סודיים, ייתכן שמדובר בשיעור מקסימלי, כאשר בפועל היצוא עשוי להיות זול יותר.

מי שכן צריך גז ישראלי אלו לקוחות ישראלים. במתווה הגז יש יתרון משמעותי בעבור צרכני גז קטנים – הוא מבטיח להם מחירים בטווח קבוע יחסית לתקופה מסוימת, כאשר בניגוד לדלקים אחרים, ההפרש בין לקוח גדול ללקוח קטן אינו יכול להיות גבוה במיוחד. אף על פי כן, ניתן לראות כי ללא יכולת קלה יותר לפתוח חוזים – פעולה שהמדינה נמנעה מלבצע, אין תוחלת אמיתית בפיתוח מאגרים חדשים. אמנם, חברת אנרגיאן שרכשה את צמד מאגרי "כריש" ו"תנין" הקטנים, הגישה תכנית פיתוח ועוסקת במו"מ עם לקוחות ישראלים חדשים מחירים של $4-4.5 ליחידת אנרגיה, בעוד מונופול "תמר" מוכר גז טבעי במחיר של $4.7 ללקוחות פרטיים ו-$6 בערך לחברת החשמל.

אף על פי כן, הביקושים המוגבלים יקשו על פיתוח מאגרים נוספים. למאגר "לוויתן" יש יתרון אסטרטגי בזכות גודלו, אשר מאפשר בעתיד להרחיב את ההשקעה בו משלב א' – "לוויתן קטן" שימכור גז לישראל ולירדן, לשלב ב' – הכולל יצוא גז, אם אכן יבשילו פרוייקטים גדולים של הנחת צנרת מהמאגר לטורקיה או לאיטליה – פרויקטים יקרים ואף חסרי תקדים מבחינת היקפם, שלא קל לבצעם. בעלי הזכויות ב"לוויתן" דומים למבנה של "תמר" – ובראשם חברת נובל אנרג'י האמריקאית ו"דלק אנרגיה" שבשליטת יצחק תשובה, כך שתחרות אפקטיבית לא צפויה להתפתח ממנו כלפי מאגר "תמר".

הערך היחידי שצפוי לצמוח לאזרחי ישראל מפיתוח מאגר נוסף הוא הנחת צינור גז נוסף, אשר יגביר את הביטחון האנרגטי במשק האנרגיה, אם וכאשר יושלם בהצלחה. המחיר של הישג זה – ויתור על הנחת צינור נוסף מתמר, משקף את הסתירות במדיניות הממשלה במשק הגז – מחד יש הגדרה (לא מספיק מפורטת) של אינטרס ציבורי – אספקה שוטפת ובטוחה במחירים סבירים, ומצד שני שימוש בכלים מאוד מגושמים כדי להגשים אותה – הקלות ליזמים הפרטיים, אשר בתורן מרחיקות יזמים חדשים וקיימים.