משרד החינוך פרסם אתמול (שלישי) נתונים מפורטים על ההישגים הלימודיים והחברתיים של כלל בתי הספר התיכונים בישראל. בדו"ח האינטרנטי, המכונה תמונת המצב החינוכית, ניתן לראות מהם אחוזי הזכאות לבגרות בכל תיכון בישראל, לצד 20 מדדים מספריים נוספים על בית הספר. המהלך מסמן נקודת שיא נוספת במגמת הפרסום הפומבי של הישגי בתי הספר ע"י משרד החינוך – מגמה שזוכה לביקורת חריפה מצד אנשי חינוך.

לאחר שנתונים על בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הועלו לאתר הייעודי במהלך הקיץ, כעת ניתן לראות באתר נתונים מפורטים על כל 4,753 בתי הספר מיסודי ועד תיכון שמפעיל משרד החינוך. בין המדדים של בתי הספר התיכוניים, שהועלו עתה לאתר, ניתן למצוא תוצאות סקרים על האקלים החינוכי והערכי, שיעורי נשירה והתמדה, השכלת הצוות החינוכי ותקצוב בית הספר. בכל פרמטר ניתן להשוות כל מוסד לבתי ספר דומים לו ולממוצע הארצי.

"היום אנחנו מביאים בשורה גדולה לציבור ההורים בישראל ולציבור אנשי החינוך והחוקרים", אמר שר החינוך נפתלי בנט, "השלמנו את המהלך של הרחבת השקיפות בחינוך. מערכת השקיפות שעלתה לאוויר פורסת בפני הציבור בישראל מסד רחב ביותר של נתונים. הם כוללים 21 מדדים המשקפים את העשייה הענפה והמכובדת של בתי הספר. לצדם, נתוני ההשקעות של המשרד ברמה הארצית, המחוזית והבית ספרית", אמר.

'שגעון המדדים' החל בישראל לפני כעשרים שנה, ולווה בהבטחות על היכולת לשפר את העשייה החינוכית ולאפשר להורים לקבל מידע על בית הספר אליו הם שולחים את ילדיהם. מבקרי המהלך טוענים כי ההיפך הוא הנכון – במקום להיות כלי עזר, הפכה המדידה עצמה למטרה הכמעט יחידה של מערכת החינוך. לטענתם מדובר במהלך אנטי-חינוכי מובהק, המשקף תמונה מעוותת של מערכת החינוך המורכבת בישראל, ופוגע בתלמידים החלשים ביותר. לעיוות התמונה מצטרפים גם אמצעי התקשורת, שיצרו השוואות בין בתי הספר השונים על בסיס הנתונים.

"הטבלאות האלו אולי טובות לבורסה ולמבנה פיננסי של חברות רב לאומיות, אבל הן לא מתאימות במערכות חינוך שעוסקות בילדים", אומר מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר ומנהל תיכון מעיין-שחר בעמק חפר. "עשו כאן השוואה שממנה יוצא מיש-מש שלם. לקחו בתי ספר שנמצאים בפריפריה החברתית, שמקבלים אליהם את כל התלמידים – החזקים והפחות חזקים, ובעיקר בני נוער מרקע סוציו-אקונומי חלש, שמגיעים איתם לאחר מאמצים כבירים לזכאות של 60% בבגרות. את בתי הספר האלו השוו לבתי ספר ממיינים וסלקטיביים במרכז הארץ, שמקבלים אך ורק תלמידים 'בגרותיים', ועבורם זו לא חכמה גדולה להגיע למאה אחוז זכאות לבגרות. זו השוואה לא הוגנת, לא מוסרית ובטח לא חינוכית" אומר לוי בכעס.

לוי אינו חוסך בביקורת ממשרד החינוך, אולם לדבריו אמצעי התקשורת רק העצימו את הבעייה. "משרד החינוך כלל לא התכוון לדרג בטבלאות ליגה את בתי הספר, מי שעושה את זה היא התקשורת", הוא אומר, "אני שמעתי מפיו של מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, שמשרד החינוך מתנגד מכל וכל לטבלאות ליגה ולייצוג מדרגי של בתי הספר." בנוסף, על אף שמשרד החינוך בחן מדדים רבים, בהם סקרי האקלים החינוכי בבית הספר ושיעורי הנשירה, אך התקשורת התעניינה כמעט אך ורק במדד אחד – הזכאות לבגרות. "לזה יש השלכות קשות ביותר", מזהיר לוי.

"מה שהמנהל מבין מהמהלך הזה הוא ששם המשחק הוא רייטינג, וזכאות לבגרות זה כל מה שמעניין את הציבור ואת התקשורת", מפרט לוי, "אז אני, כמנהל, לא רוצה להיות מקום אחרון בטבלה, אני רוצה להעלות את בית הספר בממוצע הזכאות לבגרות. במקום לעבוד קשה, מה שקורה בפועל בכל מקום ללא הערכה מצד התקשורת והציבור, אני יכול לבוא לתלמידים מתקשים שיכולים בוודאות 'לפגוע' בזכאות לבגרות, ולהגיד להם – לכו חפשו לכם בית ספר אחר. ואני אקבל אלי רק תלמידים שהם 'בגרותיים'. אצלי בבית הספר יש 93 אחוזי זכאות לבגרות, אבל אני מקבל את כולם, לא ממיין. אז אני אגיד לתלמידי חינוך מיוחד ומב"ר, לכו חפשו בית ספר אחר, ושנה הבאה אני אהיה עם 100 אחוזי זכאות. זה נורא פשוט ולא צריך להיות חכם גדול".

"לשם טובת המולך של זכאות לבגרות פגענו בתלמידים המתקשים שהכי צריכים אותנו". יו"ר איגוד המנהלים, מנשה לוי (תמונה באדיבות המרואיין).

הנפגעים העיקריים מהמהלך, מוסיף לוי, הם התלמידים המוחלשים והמתקשים. "התלמידים המצטיינים יגיעו לזכאות לבגרות, איתנו או בלעדינו. את זה יודע כל איש חינוך. מי שצריך אותנו זה התלמידים המתקשים, שלהם אנחנו אומרים בשם טבלת הרייטינג: לכו חפשו בית ספר אחר. מה עשינו פה? לשם טובת המולך של זכאות לבגרות פגענו בתלמידים המתקשים שהכי צריכים אותנו".

בעידן בו השיח על 'שקיפות' כערך עליון מגיע לכל מקום, כל התנגדות לפרסומם הפומבי של נתונים כלשהם מצטיירת כהסתרה הפוגעת בזכות הציבור לדעת. ללוי יש תשובה לביקורת הזאת. "מאשימים אותי בכך שאנחנו לא רוצים לדעת את תמונת ההישגים שלנו, ולהשתפר בהישגים הנמוכים יותר. בוודאי שאנחנו רוצים, ואנחנו גם יודעים אותם כל השנים, זה כלי ניהולי ממדרגה ראשונה. אבל אל תדרגו את בית הספר שלי ביחד עם בית ספר ממיין וסלקטיבי, או עם אוכלוסייה של חתך סוציו-אקונומי חזק"

ומה לגבי הורים שרוצים לקבל מידע על בית הספר אליו הם שולחים את הילדים שלהם?
"זכותו של הציבור לדעת, אבל ישנן דרכים אחרות חוץ מפרסום כל הנתונים על כל בתי הספר במקום אחד. הורים שרוצים לדעת את ההישגים של בית הספר, ישמעו אותם ממני. אין לי בעיה לעשות את זה, רק אל תדרגו את בתי הספר בטבלאות ארציות משוות שרק מרפות ידיים, מייאשות ומתסכלות. בעיקר את בתי הספר שבציפורניים ובעבודת קודש מביאים את התלמידים שלהם ל-60% בגרות. זה מקטין לחלוטין את המוטיבציה של מנהלי בתי הספר והמחנכות להמשיך להתמודד על התלמידים שלהם."

לוי קורא למשרד החינוך לחשוב את ההשלכות של פרסום הנתונים בציבור הרחב כפי שפורסמו הקיץ. "אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, כן לפרסם את הנתונים לרשויות המקומיות והמפקחות, לבתי הספר ולמנהלים עצמם, כדי שיבדקו ויראו את עצמם כתמונת מראה לנקודות החוזק והחולשה שלהם." ויש לו מילה גם לתקשורת שהתמקדה בציונים – "תנו גם את האקלים החינוכי והערכי, הנתונים על נשירה והצוות החינוכי. תפרסמו את כל התמונה. התקשורת מחפשת טבלאות מדידות, לא צריך להסתפק במשהו חפיפניקי, צריך להעמיק בנתונים ולפרסם את כל הפרמטרים ולא רק את פרמטר המולך של הזכאות לבגרות. זה לא רציני, לא  מוסרי ולא מקצועי".