דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

פ נ ט ז י ה

בוקר יום חמישי. זה היה יום של סידורים, קניות ועוד מיני עיסוקים שגימלאי כמוני עסוק בהם לפעמים. הפעם ישבתי על ספסל בקניון והמתנתי לשובה של רעייתי מעיסוקיה. קראתי עיתון "סמולני" ידוע… נתניהו, פוטין, ביטן, פתח-תקוה וכו'.

יש תחושות מתחום האל-טבעי שקשה להסבירן, אולי נתקלתם בהן, הרגשתי שמישהו מביט עלי. הרמתי מבטי מן העיתון ואכן כך היה. היא עמדה מולי כארבעה-חמישה מטר ממני, צעירה, תמירה, חטובת גוף להפליא, עיניים ירוקות, לבושה שימלת תחרה לבנה (לא לפי טעמי) בקיצור, מושלמת. לא מוכרת לי ובכלל מה היא מוצאת בי, גימלאי שאוטוטו מתקרב לתשעים. חייכתי אליה אך היא לא השיבה חיוך. מוזר… מעמד מביך… ובכל רגע רעייתי עומדת להגיע. איך אסביר לה את חיוכי אל העלמה הניצבת מולי?

חזרתי לעיתון שלי ולמציאות. רק אז שמתי לב שאני יושב מול חנות יוקרתית, מין חנות שבה מוכרים שלל דברים שנשים אוהבות אך אפשר בהחלט בלעדיהם. יש בהחלט חנויות דומות שבהן מוכרים "גאדג'טים" לגברים אך הפעם איתרא מזלי לשבת מול כזו לנשים. "פנטזיה" שמה של החנות ובחלון הראווה ניצבה בובת הדגמה ירוקת העין.

טעות מאכזבת או פנטזיה של זקן מתבגר?

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!